שבת

הלכות שבת - הלכות בישול בשבת

מה הוא כלי ראשון? שימוש בדוד שמש בשבת


03/08/19 | ב' אב התשע"ט
תהילים

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

 

מלאכת אופה
מלאכת אופה ומלאכת מבשל הן אחת מט''ל מלאכות שהיו בבניית המשכן, כאשר הוצרכו לבשל מיני צמחים כדי לקבל מהם צבע אדום, על מנת לצבוע את עורות האילים לכיסוי על המשכן. כמבואר לעיל במלאכת זורע. 


סוגי בישול
המבשל תבשיל, או האופה פת, או המטגן בשמן, או הצולה על גבי גחלים, כולם בכלל מלאכת מבשל, וחייב מן התורה. (שבת ד רפט) 


מאכלים הנאכלים חיים
גם המבשל מאכל הנאכל חי, כעגבניה וגזר, עובר על מלאכת מבשל. (ג קלח) 


גמר בישול
מאכל שהתבשל מעט, אך לא כל צרכו [לגמרי], אסור לגמור בישולו. (ג קכח) 


הבערה ובישול
הדבר פשוט שהבערת אש מלאכה בפני עצמה, ובישול מלאכה בפני עצמה. על כן, גם אם האש או הפלאטה דלוקות מלפני שבת, אסור לבשל עליהן בשבת. והמדליק אש או פלאטה ומבשל עליהן, עובר על שתי מלאכות, הבערה ובישול. (ג קלג) 


בישול בחשמל
אסור לבשל בכל מכשיר חשמלי כמזלג או מיקרוגל וכיוצא. (שבת ד תב) 
 

 

בישול בתולדות האור (אש)
בישול שאסרה תורה, לא דוקא כשמבשל באש עצמה [אוּר], אלא אף אם מבשל בדבר שהתחמם באש, אסור לבשל בו, והוא הנקרא: ''תולדות האוּר''. על כן, סיר חם שהוציאו אותו מהאש, אין לבשל בו ביצה, עגבניה וכיוצא. (ג קמז) 


בישול בחמה (בשמש)
מותר לבשל בשמש, כגון להניח כוס מים או ביצה נגד השמש שיתבשלו. (שבת ד תא) 


בישול בתולדות חמה
דבר שהתחמם בשמש, הרי הוא: ''תולדות חמה'', ואסור לבשל בו מדרבנן. למשל: מים שהתחממו והתבשלו מחום השמש, אסור לתת בתוכם ביצה כדי שתתבשל. כמו כן, אסור לשטוח ביצה על גבי פח שהתחמם מאוד מכח השמש. (שבת ד תא) 

ההבדל בין בישול בחמה לבישול בתולדות חמה 
הטעם שמותר לבשל בחמה עצמה, מפני שלא אסרה תורה אלא את המלאכות שהיו בבניית המשכן, ובמשכן לא בישלו בחמה. ומכיון שלא מצוי לבשל בחמה, אף חכמים לא גזרו על כך. כמו כן אין לחשוש שיטעו האנשים לומר, שכשם שמותר לבשל בחמה, כך מותר לבשל באש, כיון שהם שני דברים השונים בתכלית. אולם, אסרו חכמים לבשל בתולדות חמה, שמא יטעו אנשים ויבשלו גם בתולדות האש, מאחר שבשניהם אופן פעולת הבישול דומה, ואם היה מותר לבשל במים שהתבשלו בחמה, היו יכולים לטעות שמותר לבשל גם במים שהתבשלו באש. (שבת ד תא) 


דוד שמש
מותר להשתמש במים חמים שבדוד שמש לשטיפת כלים או לרחיצת פנים, ידים וכדומה, מכיון שמים אלו התבשלו מחום השמש, ובישול בחמה מותר כנ''ל. [אבל אסור לרחוץ את רוב הגוף במים חמים, כמבואר להלן בדיני רחיצה.] (שבת ד תה) 

 

ואף על פי שכשפותח את המים החמים שבברז, נכנסים מים קרים לדוּד ומתבשלים, בכל זאת מותר, ואחד הטעמים בזה, שכלל גדול בידינו ''פָּסִיק רֵישֵיהּ דֵלָא נִיחָא לֵיה בִּדְרַבָּנָן, מותר'', ועתה נבאר מושג זה שהוזכר פעמים רבות בחוברת. 

 

''פָּסִיק [תפסוק] רֵישֵיהּ [את ראשו], וְלָא [והוא לא] יָמוּת?!'' 

 

החותך את ראש התרנגול, ואומר שאינו מתכוין שימות, אלא רק רוצה את ראשו, כדי שבנו הקטן ישחק בו, האם יתכן שהתרנגול לא ימות? בודאי שלא. זה המשל לאדם העושה מעשה מסוים, וכתוצאה ממעשהו נעשה בודאי דבר שלא התכוון אליו, הרי הוא נחשב כעושה המעשה ממש, ואסור לעשות כן בשבת מהתורה. על כן, מקרר ששכחו ביום שישי לכבות את המנורה שבו, אסור לפותחו בשבת, כי בודאי תידלק המנורה, ואף על פי שאינו מתכוין להדליקה, הרי זה בגדר ''פסיק רישיה'' במלאכת מבעיר - שהרי לא יתכן שיפתח את המקרר ולא תדלק המנורה. 

 

וכל זה דוקא כשהמלאכה שתֵעָשֶׂה ממילא, היא אסורה מן התורה ונוח לו מעשיית המלאכה, אבל אם היא אסורה מדרבנן, ולא איכפת לו אם תֵעשה המלאכה או לא, הרי זה מותר. כן פסקו כמה מרבותינו הראשונים, ומהם: רש''י, תוספות (שבת קג סע''א), הרשב''א, אוהל מועד, ספר המאורות לרבנו מאיר המעילי, רבי משולם בדרשי בעל ההשלמה, המהר''ם מרוטנבורג, שלטי הגיבורים. וכן דעת הרמ''א, מגן אברהם, שואל ומשיב, שואל ונשאל, בית מאיר, מהר''ם בריסק, מהרש''ם, הגאון הנצי''ב, עטרת משה, משאת משה, הגאון חזון איש (סימן נו אות ה), אגרות משה, הר צבי, אור לציון, מנחת שלמה ועוד. [וזאת מלבד הראשונים שפוסקים שאפילו ''פסיק רישיה שלא איכפת לו באיסור מהתורה, מותר'', וכן דעת הערוך, השאילתות, בה''ג, הרי''ף, הרמב''ם, רבי יוסף טוב עלם ועוד. וכתב רבנו ירוחם שכן המנהג בכל הארצות. עי''ש. רק שלהלכה אנו פוסקים שדבר זה אסור מדרבנן.] ודע, כי לדעת רבים מהראשונים אפילו ''פסיק רישיה דניחא ליה בדרבנן, מותר'', ומהם: המאירי, הר''ן, הרמב''ן, רבנו אשר מלוניל, אור זרוע, רבנו משה מבדריש (אביו של בעל ההשלמה), שיטה ישנה בשיטה מקובצת, וכן פסקו מן הדין המרדכי והתרומת הדשן אלא שהחמירו אם אפשר בקל. וכן יש מבארים בדעת מרן השלחן ערוך. גם מגדולי רבותינו האחרונים פסקו להקל ב''פסיק רישיה בדרבנן דניחא ליה'', ומהם: מהרש''ל, הט''ז (תקיא סק''ח), בית דוד, שער המלך, פרי חדש, גינת ורדים, רבנו זלמן, לשון לימודים, כנסת הגדולה, פרי האדמה, הרב יד מלאכי בתשובה, מהר''י עייאש, מהר''י טאייב, נחפה בכסף, הגאון ר' חיים בן עטר, ישועות יעקב, שו''ת זכור ליצחק, משחא דרבותא, הגאון מהר''א ענתבי בחכמה ומוסר, ושכן המנהג בארם צובא. שלחן גבוה, עמק הלכה, מעט מים, קרית חנה דוד, פתח הדביר, תורת חסד מלובלין, הגרי''צ אלחנן ועוד. וכן דעת מרן הבית יוסף מן הדין. והגאון רבי עקיבא איגר הקשה על סברא זו [ורבים יישבו את קושייתו], ובתשובה כתב: הואיל ודין ''פסיק רישיה דניחא ליה'', הוא מחלוקת בדרבנן, פוסקים להקל. וכל שכן בנידון דוד שמש, שהוא איסור דרבנן קל יותר שאינו איסור עצמי אלא משום גזרה, שאסרו לבשל בתולדות חמה, גזרה שמא יטעה ויבשל בתולדות האור. (שו''ת יביע אומר חלק ד סימן לד, חלק ה סימן כז, חלק ט סימן לה. שבת ד רטז, רמו, תה. שבת ה קי, קנג, קנו, רכג, שסג, ועוד.) 

 

אשר על כן, מותר להשתמש במים חמים של דוד שמש, כי אף על פי שבשעה שפותח את הברז, נכנסים מים קרים לדוד ומתבשלים, מכל מקום הרי הם מתבשלים במים שהוחמו מהשמש - תולדות חמה, שהבישול בהם אסור מדרבנן, וכיון שאינו מעשה בידיו לבשל את המים הקרים, אלא שכתוצאה מפתיחת הברז נכנסים מים בדוד ומתבשלים, הרי זה ''פסיק רישיה'' באיסור דרבנן, וכיון שלא איכפת לו אם תעשה המלאכה או לא, מכיון שהדוד מים הוא גדול, הרי זה מותר. 

 

מותר לפתוח את ברז המים הקרים, כדי לקרר את המים החמים היוצאים מהדוד שמש, שלא יהיו חמים מדי. (ג קסה) 


בוילר
טוב להחמיר שלא להשתמש במים חמים שהתחממו בבוילר, אף שהבוילר מכובה. במה דברים אמורים? כשהמים חמים מאוד, שהיד סולדת בהם [דהיינו, שאי אפשר להחזיק בהם את האצבע מחמת החום], אבל אם אינם חמים כל כך, מותר להשתמש בהם לשטיפת כלים או לרחיצת פניו וכיוצא. (שבת ד תה) 

 

הטעם שיש להחמיר בבוילר יותר מדוד שמש, כיון שבבוילר המים מתחממים מגופי חימום שדינם כאש, וכשהמים הקרים נכנסים ומתבשלים בהם, הרי זה בישול בתולדות האש שאסור מהתורה. ואף שלא איכפת לו מבישולם, מכל מקום כיון שבודאי יתבשלו, הרי זה פסיק רישיה שלא איכפת לו באיסור תורה, שאסור. אך מאחר ואינו עושה מעשה בידיו להכניס את המים הקרים לדוד, אלא כשפותח את המים החמים בביתו, יוצאים מים מהדוד ונעשה בו חלל ריק וכתוצאה מכך נכנסים מים קרים, הרי זה ''גרמא''. ואף שיש אוסרים גרמא מדרבנן, מכל מקום הרי זה ''פסיק רישיה דלא איכפת ליה בדרבנן'' וכנזכר לעיל. (שבת ד תה, תיא, תיג, תיד, תטז. שבת ה קיח, רעח) 


הגדרת ''כלי ראשון''
הסיר שבו התבשל המאכל או התחמם על האש או הפלאטה, הרי הוא נקרא: ''כלי ראשון''. ואף שהוציאוֹ מהאש או הפלאטה, כל זמן שהוא חם מאוד שהיד סולדת בו [דהיינו, שנמנע לאוכלו מחמת חומו, או שאי אפשר להחזיק בתוכו את האצבע מחמת החום], אסור לתת בו מאכל לבשלו, שהרי זה מבשל בתולדות האור שאסור מן התורה. על כן, הטועם את התבשיל ומצא שהוא מלוח מדי, אסור להוסיף בו מים, כדי להפחית את המליחות. אולם אם מצא שחסר בו מלח, יכול לתת מלח בסיר אפילו בעודו על הפלאטה, מאחר והמלח המצוי כיום הוא מבושל, ודבר יבש שהתבשל, מותר לבשלו שוב, כמבואר להלן בהרחבה בדין ''אין בישול אחר בישול''. (ג קסה, רכו) 
 

אי אפשר לדבר על שבת בלי שלום בבית, נכון? אם גם אתם מתמודדים - נסו את זה >>>

עוד מאמרי תוכן בנושא שבת
X
  • © כל הזכויות שמורות