סגולת השעה התשיעית, ביום התשיעי, בחודש התשיעי

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

הסופר הרב חיים ולדר, נוהג להביא בכתביו סיפורים מן החיים האמיתיים. אחד הסיפורים שלו אשר פורסם בעיתון יתד נאמן עוסק בסגולת השעה התשיעית, ביום התשיעי, בחודש התשיעי: יום ט' כסלו, אשר בשנת תשע"ד, השנה בה התרחש הסיפור, חלה בין השעות 13:44-13:53. את ספירת החודשים מונים החל מחודש ניסן, כפי שמופיע בתורה וחישוב השעות נעשה על פי שיטת פוסקנו הגדולים.

ראשית, נבאר תחילה מהי אותה סגולה מדוברת. מקורה בספר 'ברית מנוחה', ספר קבלה המיוחס לרב אברהם ב"ר יצחק מרימון (גרנדה) הספרדי, בן המאה ה-14 לסה"נ. תלמידו של האר"י הקדוש, הרב חיים ויטאל, מציין ספר זה בהקדמתו לשער ההקדמות וגם בהקדמה לספרו עץ חיים: "בעניין ספרי הקבלה האמיתיים הנמצאים, אמר לנו מורי האר"י זלה"ה כו' דספר ברית מנוחה הוא אמיתי וחברו חכם גדול בתורה ובחכמה ונאמן רוח, וכיסה את דבריו בעומק, ונעשה על פי נשמת צדיק אחד קדמון שנגלה אליו אליהו ז"ל ולמדו".

וכך מבאר רבי חיים ויטאל את מהות הסגולה: "קבלה יהיה בידך שהשנה התשיעית ליובל – שנה מובחרת. חודש הט' - חודש טוב מן הטובים וחדש רצון. ויום הט' לחודש - מן המובחר שבכל החודש. ושעה תשיעית של יום - שעה טובה ומובחרת משעות היום", ומוסיף: "פעם אחת בחמישים שנה, מגיעה השנה התשיעית ליובל, ובה מגיע החודש התשיעי, ובו יש יום תשיעי ובו יש שעה תשיעית - שבה כל הגלגלים בעולמות העליונים נרעשים ומתקיים 'אוצרך הטוב עלינו תפתח'".

וכך מביא הרב חיים ולדר את דברי הפונה אליו, אדון נכבד, אשר מציין כי היה ספקן מאוד בנוגע לסגולה:  "אני אדם שכלתני, לא מבזבז יותר מדי זמן על רגשות, החינוך שקיבלתי בבית היה כזה שמתייחס בחשדנות רבה לסגולות וקמיעות וכיוצא בזה".

סיפורו של האדון המצויין לעיל התרחש ביום ט' כסלו שנת תשע"ד, אשר נחשבת לשנה התשיעית ביובל, שנה מובחרת במיוחד: "כשהגיע היום המסוים הזה, ט' כסלו תשע"ד, אמר לי החבר שלי כי יש מקור מהימן של רבי חיים ויטאל על עת הרצון בדקות אלו. השנה היתה שנת תשע"ד. הזמן שנקבע כמדויק היה 13:44 עד 13:53".

האדון מספר כי בדרכו לביתו קיבל שיחת טלפון מגיסו, אשר ביקש ממנו להתפלל למען האחיין אשר יהיה באותן 9 הדקות ממש בבדיקה אצל פרופסור נכבד שהגיע מחוץ לארץ, והגיס (אביו) לא יוכל לעשות זאת בעצמו. אחיינו של האדון סבל שנתיים מן המחלה ולא נמצא מזור לסבלו. בטרם הייתה לאדון שהות לענות לגיסו, השיחה נותקה.

לאדון לא היה ספק כי יתפלל למען אחיינו, אשר במשך חודשים ארוכים הוא ורעייתו התפללו למענו וטיפלו באחיו ואחיותיו כשהוריו היו עסוקים בטיפול בו. השעה הייתה 13:38, 6 דקות לפני עת הסגולה, והאדון חיפש בית כנסת בו יוכל להתפלל בכוונה במשך תשעת הדקות.

כשהגיעה השעה 13:44, מספר האדון לרב חיים ולדר, "אני מתחיל לומר פרקי תהילים. אני חושב על האחיין שלי ומרגיש כמו אחד שמלבד התפילה, מקריב משהו מאוד מהותי למען החולה. ייאמר לזכותי שלקחתי את התפקיד ברצינות, ממש כמו שגיסי היה עושה אילו יכול היה, ואפילו ביתר דביקות, ממש נסחפתי לתוך התפילה". כעבור זמן מה הרגיש האדון טפיחה על כתפו, חברו ציין כי הוא מתפלל כבר חמש עשרה דקות, 6 דקות יותר מזמן הסגולה, הוא סיים לקרוא 2 פרקי תהלים נוספים ויצא מבית הכנסת לביתו.

מיד כשיצא מבית הכנסת וכבר צלצל הטלפון של האדון, הוא השיב לטלפון בשמחה מתוך אמונה שעל הקו נמצא גיסו אשר יצא מן הפגישה עם הפרופסור המהולל, והוא יוכל לומר לו כי התפלל למען בנו. אך הקולות שבקעו מבעד לשפופרת היו קולות בכייה של אשתו אשר בישרה לו נדהמת כי בנם בן ה-5, טיפס על אדן חלון אשר הסורג שלו היה פתוח, וכשראה את אמו נבהל ונפל מטה. "אנחנו מתגוררים בקומה הרביעית" ביאר האדון לרב חיים ולדר.

רעייתו של האדון רצה במהירות לחלון וגילתה לתדהמתה כי בנה אוחז את חבלי הכביסה של הדירה בקומה השלישית. האם קראה לבנה הצעיר להסתכל עליה למעלה ולאחוז בחבלים חזק, במקביל זעקה לעזרה וקהל רב של אנשים התאסף למטה. בזמן ששוחחה עם בנם הצעיר כדי לחזק את רוחו ולדאוג לכך כי יאחז בחבלי הכביסה בלי להרפות, כיוונה את הקהל שהמתין מטה לדירת המשפחה שעל חבלי הכביסה שלה היה תלוי בנם הצעיר.

אך מספר דקות מאוחר יותר התבשרה אמו של הילד כי השכנים אינם עונים ואיש לא פותח את דלת הבית. הקהל למטה התרוצץ בניסיון למצוא פתרון, וחלק מן האנשים הביאו מזרונים אשר נועדו לרכך את נפילתו של הילד הקטן. לפתע הבחינו כולם בנער צעיר המטפס על מרזב הבניין מקומה לקומה. כשהגיע הנער לקומה השלישית, אחז בסורגי החלון ביד אחת ואת השניה הושיט לבנם הקטן ואסף אותו אליו. השניים נותרו לעמוד כך מספר דקות, עד שאותה שכנה אשר בידה מפתח לדירה.

משנפתחה הדירה נכנס אדם נוסף אשר פתח בזהירות את סורגי החלון ואסף את הבן הצעיר אל הדירה. מיד אחריו קפץ הנער הצעיר פנימה. כשיצא הנער החוצה הקיפו אותו הממתינים מטה בחיבוקים ובקריאות שבח.

מיד אמרתי "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" מספר האדון לרב חיים ולדר, וכששאלתי מתי התרחש הדבר נאמר לי כי הדברים באו על סיומם הטוב עשר דקות לפני השיחה. "בבדיקה מדויקת שערכנו לאחר מכן, הזמן שחלף בין הנפילה של בני לחילוצו היה חופף לגמרי לתשע הדקות בהן התפללתי על אחייני, וכידוע – המתפלל על חברו נענה תחילה". מספר האדון ומוסיף: "בתשע הדקות הללו, בהם התפללתי בכל ליבי ומאודי על אחייני, התנודד לו בני יקירי בין שמיים לארץ. ילד קטן, שרוב הסיכויים - שלא היו עומדים לו הכוחות לאחוז 9 דקות בידיו על חבל כביסה. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילולא סיבבה ההשגחה העליונה שאמצא את עצמי מקיים את הסגולה של השעה התשיעית".

האדון, אשר העלה את הדברים על הכתב ושלחם לרב חיים ולדר סיים את דבריו בתקווה כי הרב יפרסם אותם באותה השנה : "כי אני חושב שמוטל עלי לזעוק לבני אדם, לספר להם על הסגולה הנפלאה הזו ולהמליץ עליה בחום", וביקש לפנות לקוראים, "לאלה שעדיין מתלבטים, אומר רק זאת: א. הגאון הגדול רבי יעקב אדלשטיין כותב שהשנה זו השנה התשיעית, שמגיעה פעם ב-28 שנה, ושמשמים הסכימו על שעת רצון זו.  ב. לדעתי, די בכך שבשעה מסוימת מאות אלפי בני אדם מתפללים ומבקשים בקשות בריכוז ובכוונה רבה, כדי לבקוע שערי שמים".