שגרה זה רע?

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

מדברי הרב זמיר כהן בסרטון:

שגרה זה רע?

אחד המזיקים הגדולים לקשר הבריא והמאושר שבין בני הזוג הוא הריחוק הבא מתוך הרגל ושגרת חיים משותפים, דבר שתוצאותיו ההרסניות יכולות להגיע להחלפת רגשות טהורים של אהבה, ברגשות של דחייה ומיאוס. לכן כאשר עוסקים בסלילת הדרך לשלום ולאושר בחיי הנישואין, אי אפשר להתעלם ממפתח יהודי נפלא שבאמצעותו ניתן להשיג רענון והתחדשות תמידיים בחייי הנישואין, עד כדי הרגשת געגועים ליום הכניסה לחופה ולחביבות של אותו היום. 

שלמה היה חכם ואמר: "דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ" (משלי, כ"ה, ט"ו). הדבר הכי טעים, אם אוכלים יותר מדי, בסופו של דבר מקיאים אותו, גם אם קיבלנו בחינם. לכן הוא אומר, דבש מצאת, ולא אומר קנית. אפילו מצאת וזה טעים מאוד, אתה מאוד אוהב מתוק, אבל אם תקיא לא תוכל להינות מזה יותר. לפעמים זו התחושה בחיי הנישואין שבני זוג חשים בקשר ההדדי שביניהם. ולמרבה הצער, דווקא התרבות המערבית שמחנכת לנהנתנות ללא גבולות, היא זו שמחסלת את עוצמת ההנאה אצל המתנהגים על פיה, וכאשר מאבדים את תחושת ההנאה ושמחת החיים והסיפוק, הרי אז עלולים להגיע למצב של פזילה החוצה, של שטויות שלא פעם אחד מצדדי בני הזוג מגיעים לשפל שלא ראוי להגיע אליו, בתים מתפרקים, דמעות של ילדים, חרטה אמיתית, אבל כבר מאוחר.

נידה

רבי מאיר בעל הנס אמר בתלמוד (נידה, ל"א, ב'): "מפני מה אמרה תורה נידה לשבעה? מפני שרגיל בה וקץ בה". "אמרה תורה: תהא אסורה שבעה ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כבשעת כניסתה לחופה". במילים האלה גילה לנו רבי מאיר סוד שבדורינו חוקרים רבים עמדו עליו. מצב של ריחוק ושעמום, כשהבעיה היא יותר בעיה גברית מאשר בעיה נשית. כך בספר "גברים ממאדים ונשים מנוגה" מרחיב החוקר שערך את אותו מחקר בעניין הזה. ובתלמוד, הלשון שאמר רבי מאיר: "מפני שרגיל בה וקץ בה" (נידה, ל"א, ב'). כלומר, יש כאן בעיה גברית יותר מבעיה נשית. אבל כאשר שומרים את ימי ההרחקה כפי שהיהדות לימדה והדריכה בפסוקים מפורשים בתורה,

עם העניין של המקווה שזה נושא בפני עצמו, מדוע דווקא מקווה ולא אמבטיה של בית, נאמר את הדברים בקצרה על פי תורת הקבלה: כשהאדם הראשון אכל מעץ הדעת, כל העולם התלכלך מבחינה רוחנית. המקום היחיד שנשאר בקדושת גן עדן העליון, אלא המקוואות והמעיינות. לכן בזמן שאדם טובל במקווה, אם ננסח את הדברים בעברית פשוטה, הרי זה כמו שיצא או יצאה מחוץ לאטמוספירה, טבלנו במי גן עדן העליון וחזרנו הביתה. לא פחות מכך.

על כל פנים, יש כאן שילוב בין רענון הקשר הבין זוגי דווקא באמצעות ההפסקה, שהרי אם ניקח זוג ששמר טהרת המשפחה וזוג של שמר והגיעו שניהם לסוף החיים, נגלה שדווקא הזוג ששמר הוא זה שנהנה יותר מהקשר האינטימי שבין בני הזוג מאשר אותו זוג שלא שמר. כי הזוג שלא שמר, מרוב כמות איבד את האיכות, ואז כבר אין להם טעם זה בזו וזו בזה. אבל כאשר יש את ההפסקה, מלבד הימים הלא נקיים, עוד שבעה ימים עם ספירה וטבילה בסופם של אותם הימים. כששומרים את הדבר כהלכה, הרי כשחוזרת מהמקווה חביבה על בעלה כבשעת כניסתה לחופה.