היום הילולא חייו ומותו של התנא האלוקי ר’ אלעזר בן רבי שמעון בר יוחאי

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

אמר ר' שמעון בר יוחאי על עצמו: 'יכול אני לפטור את כל העולם מן הדין, מיום שנבראתי עד היום. ואם אני מצרף את אלעזר בני - מיום שנברא העולם ועד עכשיו'.

כבר בצעירותו, כשלמד עם ר' יהודה הנשיא - התגלה ר' אלעזר, בנו של רבי שמעון בר יוחאי, כענק בתורה. כל כך נשגבה חכמתו, עד כדי כך שרבן שמעון בן גמליאל נהג לכנותו 'ארי בן ארי', ולימים הפך ליד ימינו של אביו – התנא האלוקי ר' שמעון שהיה מלומד בניסים, תלמידו של ר' עקיבא, ומחבר ספר הזוהר (הספר המרכזי של תורת הקבלה), כמו גם כתבים נשגבים אחרים.

בשל גזירות שמד וגזר דין מוות שהוצא כנגדם על ידי הרומאים, נאלצו ר' שמעון ובנו אלעזר להסתתר כשלוש עשרה שנה במערה (יש אומרים בפקיעין, ואחרים גורסים כי בלוד). בכל אותם השנים למדו תורה, ונתעלו בה עד אשר הפכה תורתם לאומנותם.

כשגזר הדין התבטל, והשניים יצאו מהמערה – הם התקשו להבין איך יהודים עוזבים את חיי הנצח – לימוד התורה, ועוסקים בחיי שעה – עבודות חומריות כמו עיבוד השדה. קדושתם איימה לשרוף את הסביבה, והם חזרו למערה לשנה נוספת.

מסופר על ר' אלעזר כי היה חשוב מאוד בעיני אביו, והוא מנה אותו בין בני עלייה מועטים בדור, שאפילו אם יש רק שניים מהם – בנו נמצא ביניהם. אגדות רבות מספרות על חייו של ר' אלעזר, ועל פעלו עם אביו עד לפטירתו.

על אף צדקותו וגדולתו בתורה - בחייו סבל ר' אלעזר עד מאוד, ייסורים קשים מנשוא שאין הדעת יכולה להכילם, אך בעבור ר' אלעזר היו אלו ייסורים מבחירה.

מסופר כי פעם באה קבוצה עם חמורים לקנות תבואה, וכשראו האנשים את ר' אלעזר יושב לפני התנור, ואוכל את כל כיכרות הלחם שאפתה אמו, אמרו: 'נחש רע שורה במעיו של זה'. כשרבי אלעזר שמע זאת, הוא לקח את חמוריהם והעלה אותם לראש אחד הגגות. הלכו הללו וסיפרו לאביו, ר' שמעון, ששאלם: 'אולי אמרתם לו איזה דבר פוגע?', וסיפרו לו את אשר קרה.
 
אמר להם ר' שמעון: 'האם משלכם אכל? האם לא מי שברא אותו, ברא מזונותיו עמו? אף על פי כן, אמרו לו משמי, ויוריד לכם חמוריכם...'.
 
"השכיביני בעלייתי, ואל תפחדי מפניי"
 
בשלב מאוחר יותר בחייו מחוץ למערה, הפך ר' אלעזר לכעין מפקד משטרה מקומי, בשירותם של הרומאים. תפקידו היה ללכוד גנבים, ולהביאם לדין – שהיה לרוב עונש מוות. עובדה זו הצליחה להרגיז את ר' יהושע בן קרחה, שלא קיבל בעין יפה את ה'תפקיד' החדש של ר' אלעזר ובאחת ההזדמנויות, הטיח בו את כעסו, ותוך כדי שהוא מכנה אותו 'חומץ בן יין', שאל: "עד מתי אתה מוסר עמו של אלוקינו, להריגה?".

בתגובה, השיב לו ר' אלעזר: "קוצים אני מכלה מן הכרם". כוונתו הייתה שתפקידו לבער ולכלות את כל הגורמים השליליים והמזיקים מתוך העם, אך ר' יהושע בן קרחה לא הסכים עמו, וטען כי ביעור ה'קוצים' הללו, מוטל על הקב"ה ולא על בני אדם.
 
בשל סיבה זו, זמן קצר לפני מותו אמר ר' אלעזר לאשתו: "חושש אני שהחכמים כועסים עליי, ולא יטפלו בקבורתי כהוגן. על כן, השכיביני בעלייתי, ואל תפחדי מפניי".
 
וכך היה.
 
אשתו של ר' אלעזר עשתה כאשר ציווה אותה בעלה, וגופתו של בעלה הושארה בעליית הגג למשך 22 שנה עד אשר הגיע רשב"י בחלומם של החכמים, והזהירם לטפל בקבורתו כיאות.