האם יום הילולא של צדיק הוא יום שבו צריך לשמוח?

בעלון שיחת השבוע פורם מאמר של הרב מנחם-מענדל קנלסקי העוסק בשאלה האם יום הילולא הוא יום בו צריך להיות בעצב או דווקא בשמחה.

המאמר לפניכם:

"יום הסתלקותו של צדיק הוא יום שמח או עצוב?

כתוב בשולחן ערוך (או"ח סי' תקסח) שמצווה להתענות בכל שנה בימי פטירת ההורים. והטעם, כדי להתעורר בתשובה, ועל-ידי זה מזַכים את האב או האם. הרבי כותב שמנהגנו שלא להתענות, ואדרבה לעשות סעודה ולומר 'לחיים', אך המליץ לעשות סיום מסכת, כדי לבטל את חיוב התענית.

הגאון רבי עקיבא איגר ביקש בצוואתו לבניו שלא יתענו, אלא ילמדו תורה כל היום וכל הלילה (ואם אין בכוחם ללמוד כל היממה – "יכולים להעמיד אחרים תחתיהם שילמדו, ולתת להם שכרם").

באחד ממכתביו (ה' באייר תשי"ב, מורה לדור נבוך) כותב הרבי שיום השנה קשור בשתי תחושות: ביום זה נשמת הנפטר עולה לעולם רוחני נעלה יותר, וזה יום של שמחה לנשמה, וממילא גם לכל יקיריה. מצד שני, כאן למטה יום השנה מרענן את זיכרון הפטירה, דבר הגורם כאב ועצב.

הרבי מסיק שיום השנה צריך להוביל לחשבון הנפש, להתאים את החיים בעולם הגשמי אל מהלך החיים של הנשמה בעולם הרוחני. מכיוון שהנשמה עולה, גם כל הקשורים אליה צריכים להתעלות בתורה, עבודה וגמילות חסדים.

ביום הסתלקות צדיק הדגש הוא בעיקר על השמחה, ולכן יום זה נקרא 'הילולא', משום שבו נשלמת תכלית ירידת נשמת הצדיק לעולם, והיא מגיעה לעלייה הגבוהה ביותר.

עם זה, ודאי שזה יום של חשבון נפש ולכן הרבי כותב על י' בשבט – יום הסתלקות חותנו אדמו"ר הריי"צ – "יום הגדול והקדוש". בעבורנו י' בשבט הוא גם יום עליית הרבי על כס ההנהגה, וזה יום של חיזוק ההתקשרות אליו ולהוראותיו".