למה דווקא אחרי חצות? הסוד שמאחורי הזמן הזה בתשעה באב

בואו לגלות עוד תוכן חדש ומפתיע! התחברו לכל הפלטפורמות שלנו בתהילים בלחיצה כאן >>>

בתשעה באב יש רגע אחד ביום שבו הכל משתנה - האווירה, התפילה, אפילו הישיבה שלנו. מה בעצם קורה בשעת חצות היום, ולמה דווקא אז

בוקר תשעה באב כבד במיוחד. יושבים על הרצפה, קוראים קינות, והלב שקוע כולו באבל על מה שאבד לנו. ואז, באמצע היום, קורה משהו. קמים מהרצפה. עוברים לשבת על כיסא רגיל. הקינות נפסקות. ומשהו באוויר, ממש משהו שאפשר להרגיש, משתנה. הרגע הזה נקרא חצות היום, וכפי שממשיכים ללמד אותנו מדור לדור, זה לא מקרה. יש בשעה הזאת סוד עמוק שחוזר ומלווה אותנו בכל תשעה באב מחדש.

חצות היום, חשוב להבהיר מראש, אינו שעה קבועה בשעון. זוהי הנקודה המדויקת שבאמצע הדרך בין הנץ החמה לשקיעה, ולכן היא זזה מעט משנה לשנה ומשתנה גם לפי המקום שבו נמצאים. אבל בכל שנה מחדש, ברגע ההוא בדיוק, חל שינוי אמיתי ומוחשי באופן שבו עוברים את היום.

עד לאותה שעה, אנחנו נמצאים במלוא עוצמת האבל. הבוקר של תשעה באב מוקדש כולו להרגשת החורבן, לזיכרון של מה שהיה ומה שנחרב, ומנהגי האבלות באים לידי ביטוי בכל פרט: יושבים נמוך, כמו אבלים ממש, נמנעים מתפילין ומטלית בתפילת שחרית, כי אלה סימני כבוד וגדולה שלא מתאימים לרגעים הקשים ביותר של היום. ואז מגיע חצות, ומשהו נפתח.

מרגע חצות היום, המנהג הוא לקום מהישיבה על הרצפה ולעבור לשבת על כיסאות רגילים, וגם אמירת הקינות נפסקת. יש הבדל יפה בין העדות בעניין הזה - אצל יוצאי אשכנז המנהג הוא לשבת על הארץ עד חצות היום בדיוק, ואילו אצל יוצאי ספרד נהוג להחמיר ולהמשיך במנהג הישיבה הנמוכה עד תפילת מנחה. כך או כך, השעה הזאת מסמנת נקודת מפנה שכל קהילות ישראל מכירות בה, כל אחת בדרכה.

גם התפילין והטלית, שנעדרו מתפילת שחרית, חוזרים אלינו - אבל דווקא בתפילת מנחה, אחרי הצהריים, ולא כרגיל בבוקר. וזה עצמו מספר לנו משהו. תפילין וטלית הם סימן של כבוד ושל גדולה, ורק אחרי שהיום התקדם ואנחנו כבר לא נמצאים בנקודת הכאב הגדולה ביותר, יש מקום להחזיר אותם אל התפילה.

גם לגבי עשיית מלאכה יש לחצות משמעות, אם כי עדינה יותר. נהגו כל ישראל שלא לעשות מלאכה בתשעה באב עד חצות היום, וגם אחרי חצות, אף שמצד הדין הדבר כבר מותר, נכון להימנע ככל האפשר ממלאכה, כדי שלא להסיח את הדעת מהאבלות שעדיין נמשכת, גם אם באופן מרוכך יותר. כלומר, חצות אינו קו שמפריד בין יום אבל ליום רגיל, אלא נקודת מעבר עדינה, שבה האבל נשאר, אבל מקבל פנים אחרות.

מאבל לנחמה: הסוד שמאחורי השינוי

אז למה דווקא חצות היום הוא הרגע הזה? מסופר שהשריפה בבית המקדש עצמו התחילה סמוך לחשיכה של תשעה באב, ולקראת אותה שעה קשה מכל, כשהאש כבר אחזה בבית, היה העם הכי זקוק לנחמה. ומכאן, מספרים לנו, נובע הסדר של היום שלנו היום: מתחילת הצום ועד חצות היום אנחנו עסוקים בהרגשת האבל על החורבן במלוא הכאב שלו, ומחצות היום ואילך אנחנו פונים, במקום זאת, לבקשת הנחמה ולציפייה לגאולה.

זהו בעצם הרעיון שעומד מאחורי כל השינויים הקטנים שמתרחשים בחצות. לא מדובר רק בהקלה טכנית באבלות, אלא במעבר פנימי אמיתי. הבוקר שייך לזיכרון ולכאב. אחר הצהריים שייך לתקווה. ולכן דווקא בתפילת מנחה, זו שמתקיימת אחרי חצות, מוסיפים בתפילת שמונה עשרה, בברכת בונה ירושלים, את התוספת המיוחדת: נַחֵם ה' אֱלֹוקֵינוּ אֶת אֲבֵלֵי צִיּוֹן. תפילה שכל כולה ציפייה שבית המקדש ייבנה במהרה, וכל קהילות ישראל אומרות אותה באותו נוסח, ברגע הזה בדיוק של היום.

יש בזה עומק גדול. תשעה באב אינו רק יום של בכי, הוא גם יום שמכיל בתוכו, כבר מאמצע הדרך, את הזרע של הנחמה. אנחנו לא מחכים לסוף הצום כדי להתחיל להתנחם. אנחנו מתחילים כבר בתוך היום עצמו, ברגע שנקבע לנו מדורי דורות, ומשם ממשיכים הלאה, אל התפילות, אל התקווה, אל הציפייה שהאבל הזה יהפוך לשמחה.

הרגע הזה, ותפילה שמתחילה בדיוק עכשיו

מתוך ההבנה הזאת, שהשעה שאחרי חצות היום בתשעה באב היא שעה שכולה פנייה לנחמה ולגאולה, רבני מוקד תהילים בוחרים בדיוק ברגע הזה, אחרי חצות היום, כדי לשאת בכותל המערבי את השמות ששולחים אליהם קוראים מכל הארץ. זו לא בחירה מקרית. זו בדיוק השעה שבה הלב שלנו, כעם, פונה מהכאב אל התקווה, ואנחנו רוצים שהשמות שלנו, של מי שיקרים לנו, יהיו נוכחים בדיוק בנקודת הזמן הזאת, ליד האבן האחרונה שנותרה לנו מהבית שחרב.

יש משהו מיוחד בלשלוח שם לתפילה דווקא בשעה הזאת. זו לא שעה סתמית ביום, ולא שעה שנבחרה באקראי. זו השעה שבה עם ישראל כולו, בכל הדורות, פונה יחד מהכאב אל הבקשה, מהזיכרון אל התקווה. כשהשם שלכם, או של מי שיקר לכם, מונח בין הפתקים שמגיעים אל הכותל בדיוק ברגע הזה, הוא נישא כחלק מאותה פנייה גדולה ומשותפת, בשעה שכל הלבבות פתוחים לאותו הדבר בדיוק - נחמה.

אנחנו מזמינים אתכם, ברוח היום הזה של מעבר מאבל לנחמה, לקחת חלק. אפשר לשלוח את השמות של מי שחשוב לכם, מי שזקוק לרפואה, לישועה, לזרע של קיימא, לפרנסה, למי שהלב שלכם נמצא איתו, כדי שהם יעלו יחד עם רבני המוקד לתפילה ליד הכותל המערבי, בדיוק בשעה הזאת של תשעה באב. זו הזדמנות פשוטה ורכה לקחת חלק ברגע שבו אבלי ציון פונים כולם יחד לבקש נחמה.

לשליחת שם לתפילה בכותל המערבי אחרי חצות היום בתשעה באב