סגולה בדוקה וידועה בל' בניסן, הילולת הצדיק הנסתר, לישועות גדולות

הגאון, רבי חנוך דב העניך פאדווא זצ"ל, מי ששימש כאב בית דין התאחדות קהילות החרדים בלונדון ומחבר שו"ת 'חשב האפוד' העיד בימי חייו כי שמע מרבים אשר זכו לשרוד את השואה הנוראה בדרך נס, כי פקדו את ציונו של הרה"ק רבי נחום מטאכוב, אשר נודע בימי חייו כסופר סת"ם, חזה עוד בתחילת המאה ה-19, מאה שנה לפני שפרצה, את מלחמת העולם הראשונה וקרא לחזור בתשובה. בצוואתו כתב הרב: "באם יבוא צרה ח"ו, ילך על קברי ויודיעני, אם יהיה לי זכות שאוכל להליץ בעדו, אלך להמליץ בעדו לפני כסא כבודו יתברך" ושנים רבות שימש ציונו של הרב הקדוש כמקום לתפילה ולישועה. הקבר שנהרס לאחר מלחמות העולם שופץ ובשנים האחרונות פוקדים אותו מתפללים רבים ביום ההילולה וזוכים לראות ישועות ניסיות.

רבי יוסף דוד טייטלבוים, הוא האדמו"ר מסאסוב שליט"א, מספר כי מצא בכתבי אביו, הבעל מנחת יו"ט, בכתב ידו של האב זי"ע סגולה בדוקה ומנוסה ביום ל' ניסן. יום זה הוא יום פטירתו של הרב הקדוש רבי נחום בן רבי יוסף סופר, זכר צדיק וקדוש לברכה, מן העיר טאכוב שבצ'כיה. אשר הבטיח כי מי שידליק נר לעילוי נשמתו ביום ההילולא וילמד פרק משניות, הוא עצמו יפעל עבורו תחת כיסא כבוד בכל מה שיבקש.

סגולה גדולה ביום זה, ל' ניסן:

1. להדליק נר לטובת נשמת הצדיק ולומר: הריני מדליק/ה נר לזכות נשמת רבי נחום בן רבי יוסף סופר, זכותו תגן עלינו.

2. לתת פרוטה לצדקה (אפשרי בקופת צדקה בבית ובכל מקום) ולומר: הריני נותנ/ת צדקה לזכות נשמת רבי נחום בן רבי יוסף סופר, זכותו תגן עלינו.

3. ללמוד פרק משניות ולפתוח את הלימוד במילים: הריני לומד/ת פרק משניות לזכות נשמת רבי נחום בן רבי יוסף סופר, זכותו תגן עלינו:

מסכת שבת פרק כא
א. נוֹטֵל אָדָם אֶת בְּנוֹ וְהָאֶבֶן בְּיָדוֹ, וְכַלְכָּלָה וְהָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ. וּמְטַלְטְלִין תְּרוּמָה טְמֵאָה עִם הַטְּהוֹרָה וְעִם הַחֻלִּין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף מַעֲלִין אֶת הַמְדֻמָּע בְּאֶחָד וּמֵאָה .ב. הָאֶבֶן שֶׁעַל פִּי הֶחָבִית מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְהִיא נוֹפֶלֶת. הָיְתָה בֵּין הֶחָבִיּוֹת מַגְבִּיהָהּ וּמַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְהִיא נוֹפֶלֶת. מָעוֹת שֶׁעַל הַכַּר נוֹעֵר אֶת הַכַּר וְהֵן נוֹפְלוֹת. הָיְתָה עָלָיו לִשְׁלֶשֶׁת מְקַנְּחָהּ בִּסְמַרְטוּט. הָיְתָה שֶׁל עוֹר נוֹתְנִין עָלֶיהָ מַיִם עַד שֶׁתִּכְלֶה. ג. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מַגְבִּיהִין מִן הַשֻּׁלְחָן עֲצָמוֹת וּקְלִפִּין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נוֹטֵל אֶת הַטַּבְלָה כֻּלָּהּ וּמְנַעֲרָהּ. מַעֲבִירִין מִלִּפְנֵי הַשֻּׁלְחָן פֵּרוּרִין פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, וְשֵעָר שֶׁל אֲפוּנִין וְשֵעָר שֶׁל עֲדָשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה. סְפוֹג, אִם יֶשׁ לוֹ עוֹר בֵּית אֲחִיזָה מְקַנְּחִין בּוֹ; וְאִם לָאו אֵין מְקַנְּחִין בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִטָּל בַּשַּׁבָּת, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה.

4. לומר פסוקי תהילים, מזמור קי"ט לפי האותיות נחום נשמה, ולפתוח אותם במילים:

הריני אומר/ת פסוקי תהילים לזכות נשמת רבי נחום בן רבי יוסף סופר , זכותו תגן עלינו.

להלן הפסוקים:

"נחום"

האות נ'

נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי
נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ
נַעֲנֵיתִי עַד מְאֹד יְהֹוָה חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ
נִדְבוֹת פִּי רְצֵה נָא יְהֹוָה וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי
נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד וְתוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי
נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי וּמִפִּקּוּדֶיךָ לֹא תָעִיתִי
נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה
נָטִיתִי לִבִּי לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ לְעוֹלָם עֵקֶב

האות ח'

חֶלְקִ֖י יְהוָ֥ה אָמַ֗רְתִּי לִשְׁמֹ֥ר דְּבָרֶֽיךָ: 
חִלִּ֣יתִי פָנֶ֣יךָ בְכָל-לֵ֑ב חָ֝נֵּ֗נִי כְּאִמְרָתֶֽךָ: 
חִשַּׁ֥בְתִּי דְרָכָ֑י וָאָשִׁ֥יבָה רַ֝גְלַ֗י אֶל-עֵדֹתֶֽיךָ: 
חַ֭שְׁתִּי וְלֹ֣א הִתְמַהְמָ֑הְתִּי לִ֝שְׁמֹ֗ר מִצְוֹתֶֽיךָ: 
חֶבְלֵ֣י רְשָׁעִ֣ים עִוְּדֻ֑נִי תּֽ֝וֹרָתְךָ֗ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי: 
חֲצֽוֹת-לַ֗יְלָה אָ֭קוּם לְהוֹד֣וֹת לָ֑ךְ עַ֝֗ל מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ: 
חָבֵ֣ר אָ֭נִי לְכָל-אֲשֶׁ֣ר יְרֵא֑וּךָ וּ֝לְשֹׁמְרֵ֗י פִּקּוּדֶֽיךָ: 
חַסְדְּךָ֣ יְ֭הוָה מָלְאָ֥ה הָאָ֗רֶץ חֻקֶּ֥יךָ לַמְּדֵֽנִי:

האות ו'

וִֽיבֹאֻ֣נִי חֲסָדֶ֣ךָ יְהוָ֑ה תְּ֝שֽׁוּעָתְךָ֗ כְּאִמְרָתֶֽךָ: 
וְאֶֽעֱנֶ֣ה חֹרְפִ֣י דָבָ֑ר כִּֽי-בָ֝טַחְתִּי בִּדְבָרֶֽךָ: 
וְֽאַל-תַּצֵּ֬ל מִפִּ֣י דְבַר-אֱמֶ֣ת עַד-מְאֹ֑ד כִּ֖י לְמִשְׁפָּטֶ֣ךָ יִחָֽלְתִּי: 
וְאֶשְׁמְרָ֖ה תוֹרָתְךָ֥ תָמִ֗יד לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: 
וְאֶתְהַלְּכָ֥ה בָרְחָבָ֑ה כִּ֖י פִקֻּדֶ֣יךָ דָרָֽשְׁתִּי: 
וַאֲדַבְּרָ֣ה בְ֭עֵדֹתֶיךָ נֶ֥גֶד מְלָכִ֗ים וְלֹ֣א אֵבֽוֹשׁ: 
וְאֶשְׁתַּֽעֲשַׁ֥ע בְּמִצְוֹתֶ֗יךָ אֲשֶׁ֣ר אָהָֽבְתִּי: 
וְאֶשָּֽׂא-כַפַּ֗י אֶֽל-מִ֭צְוֹתֶיךָ אֲשֶׁ֥ר אָהָ֗בְתִּי וְאָשִׂ֥יחָה בְחֻקֶּֽיךָ:

האות מ'

מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל-הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי
מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי
מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי
מִכָּל אֹרַח רָע כָּלִאתִי רַגְלָי לְמַעַן אֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ
מִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא סָרְתִּי כִּי אַתָּה הוֹרֵתָנִי
מַה נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ מִדְּבַשׁ לְפִי
מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן עַל כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל אֹרַח שָׁקֶר

"נשמה"

האות נ'

נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי
נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ
נַעֲנֵיתִי עַד מְאֹד יְהֹוָה חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ
נִדְבוֹת פִּי רְצֵה נָא יְהֹוָה וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי
נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד וְתוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי
נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי וּמִפִּקּוּדֶיךָ לֹא תָעִיתִי
נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה
נָטִיתִי לִבִּי לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ לְעוֹלָם עֵקֶב

האות ש'

שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם וּמִדְּבָרְךָ פָּחַד לִבִּי
שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב
שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וָאֲתַעֵבָה תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי
שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ
שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל
שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהֹוָה וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי
שָׁמְרָה נַפְשִׁי עֵדֹתֶיךָ וָאֹהֲבֵם מְאֹד
שָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶיךָ כִּי כָל דְּרָכַי נֶגְדֶּךָ

האות מ'

מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל-הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי
מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי
מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי
מִכָּל אֹרַח רָע כָּלִאתִי רַגְלָי לְמַעַן אֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ
מִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא סָרְתִּי כִּי אַתָּה הוֹרֵתָנִי
מַה נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ מִדְּבַשׁ לְפִי
מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן עַל כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל אֹרַח שָׁקֶר

האות ה'

הוֹרֵנִי יְהֹוָה דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ וְאֶצְּרֶנָּה עֵקֶב
הֲבִינֵנִי וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל-לֵב
הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֹתֶיךָ כִּ י בוֹ חָפָצְתִּי
הַט-לִבִּי אֶל-עֵדְוֹתֶיךָ וְאַל אֶל-בָּצַע
הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי
הָקֵם לְעַבְדְּךָ אִמְרָתֶךָ אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ
הַעֲבֵר חֶרְפָּתִי אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים
הִנֵּה תָּאַבְתִּי לְפִקֻּדֶיךָ בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי

4. לאחר אמירת הפסוקים יש לקרוא תפילה זו ולבקש את הישועות:

אקרא לאלוקים עליון לקל גומר עלי. חנני השם כי אליך אקרא כל היום. עזרנו אלוקי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך. עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען קדושתך. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.

ויהי רצון מלפניך השם  אלוקינו ואלוקי אבותינו, כשם ששמעת את תפלות הצדיקים, ועשית עמהם נסים ונפלאות גלויים ונסתרים, וכשם ששמעת את תפילת עבדך רבי נחום בן רבי יוסף סופר, זכרו לברכה, ועשית עמו נסים ונפלאות, כן תרחם עלינו בעניינו, ותהא נא שעה זו שעת רחמים ועת רצון מלפניך לעשות עמדי (פלוני/ת בן/בת פלונית) נסים ונפלאות גלויים ונסתרים, ותשמע תפילת עבדך ביום הזה (…כאן יפרט בקשתו המיוחדת במילים כל אחד במילים שלה/ו)

ותתן אותי ואת כל בני ביתי וכל עמך בית ישראל בכל מקום שהם לטובה ולברכה לישועה ולנחמה, לחן ולחסד ולרחמים, ותשלח רפואה שלימה לחולי עמך (ובפרט לחולה פלוני/ת בן/ת פלונית) ותזמין לנו פרנסתינו מידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, ותצילנו מכל צרה וצוקה, ותוציאנו מאפילה לאורה, וימלאו כל משאלות לבנו לטובה, מעתה ועד עולם אמן סלה.