מלאכים בדמות אדם: חזר 3 פעמים אל התופת כדי להציל אנשים והקריב בכך את חייו

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

עוד ועוד סיפורי גבורה מתגלים ככל שהזמן עובר.

ישנם סיפורי גבורה שלצערנו מסתיימים בסוף כואב - בו האדם שהציל נפשות, מסיים את חייו.

כזה הוא סיפורו של הגיבור בן בנימין שמעוני הי"ד.

בן בנימין, בן ה-31, היה במסיבה שנערכה ברעים, והצליח לברוח ממנה כאשר הגיעו המחבלים יימח שמם.

הוא ברח עם רכבו, ועל הדרך הצליח לאסוף עוד ארבעה אנשים מהתופת ובכך להציל את חייהם.

כאשר הגיע לבאר שבע, התקשר לאחיו, עדכן אותוו במצב והוריד את הנוסעים הנוספים.

אחיו ביקש ממנו להגיע הביתה, אך בן בנימין התעקש להמשיך בחילוץ אנשים. לכן הוא חזר לאיזור של המסיבה, שבה באותם הרגעים המשיך להתקיים הטבח, וחילץ משם עוד שמונה אנשים.

ואז, למרבה ההפתעה, החליט לחזור בשלישית לסכנה כדי להציל עוד אנשים. הוא אסף משם שלושה אנשים נוספים, אך אז מחבלים הבחינו בו ורצחו אותו.

יהי זכרו ברוך.

סיפור גבורה נוסף התפרסם בראיון לערוץ 7. רס"ר גארי אטוס שהיה חלק מכוחות הביטחון בשדרות, ממש בתחילת האירוע, הוא לוחם ביס"מ.

כך הוא מתאר את אשר התרחש שם:

"התעוררנו בבוקר ממטחים כבדים לעבר הדרום. באותה משמרת לא הייתי אמור לעבוד ושהיתי בבית עם המשפחה. קיבלנו הודעה בקבוצה של היחידה שאנחנו צריכים להתייצב בזריזות בגלל שיש חשד לחדירת מחבלים.

"נסעתי במהירות למפקד, לקחתי ציוד ויצאנו לכיוון שדרות, כי משם בעצם התקבלו כל הדיווחים על החדירה העיקרית. כשהגענו לכביש 34 לכיוון יד מרדכי ירו עלינו שני טילי RPG. זאת בעצם הייתה ההתקלות הראשונה שלנו. הנהג של הסוואנה שלנו הבחין בשיגור והספיק לבלום בזמן. אנחנו פרקנו, השבנו באש לעבר היורים, ואז נורה לעברנו שוב RPG שבנס פספס אותנו פעם נוספת".

אטוס ממשיך לתאר:

"המשכנו לנסוע לכיוון שדרות כי שמענו דיווחים נוראיים בקשר על ניסיונות השתלטות של מחבלים על התחנה ושוטרים שהתחננו לסיוע דחוף. ברגע שהגענו לכניסה לעיר ראינו עשרות מחבלים על הצירים המובילים לכניסה לעיר. הבחנתי במחבל עם RPG שמכוון לעברנו - ביצעתי לעבור ירי וחיסלתי אותו.

"ישר לאחר מכן הבחנתי בשני מחבלים נוספים שמנסים להחמלט ורצים לכיוון תחנת הרכבת. אני, מפקד היחידה שלי ושני לוחמים נוספים, התחלנו לצמצם טווח לעבר המחבלים. סרקנו את האזור ולא מצאנו דבר. ברגע שחשבנו להתקפל נפתחה עלינו אש מהשיחים מצד שני מחבלים. הלוחם שהיה לפני נפצע ישירות הוא חטף 8 כדורים, חבר שלי שהיה לידי גם מהצוות חטף כדור נוסף ובעצם נשארנו רק אני ומפקד יחידה. התחלנו להשיב באש מטורפת לכיוון השיחים. איתרתי את המחבלים ובעצם תוך כדי הלחימה הבחנתי שהם זורקים לעברנו רימון. הוא התפוצץ ופגע באחד הלוחמים. מיד לאחר מכן נתתי מכת אש חזקה והמחבלים חוסלו".

רגעי האימה לא נגמרו בכך:

"בגלל שהשיחים נדלקו מהרימון ומהפיצוץ, אחד הלוחמים התחיל לבעור ולצעוק שהוא נשרף. זינקתי לתוך השיח, הוצאתי אותו משם, לקחתי גם את הבחור השני שהיה פצוע והתחלנו לחלץ אותם לכיוון הכניסה לעיר. מה שהיה חשוב לי הוא רק להחזיר את החברים שלי חזרה למשפחות שלהם ושהם יהיו שלמים עד כמה שאפשר.

"באותה משמרת עבדנו בסביבות ה-42 שעות וזה המשיך ללחימה מבית לבית. המשכנו לסרוק בתים ומפעלים. מצאנו עדויות על כלי נשק זרוקים על הרצפה של מחבלים, על כל מיני מטענים שהיו זרוקים בדירות, על בגדים של מחבלים שבעצם השליכו אותם וניסו להסתתר".

חשוב לו להוסיף כי "המשטרה, היס"מ, הגבנו ראשונים לאירוע. אנחנו היינו אלה שבלמו את הגל המטורף של המחבלים. נלחמנו בכל מה שהיה לנו. אף אחד לא ויתר אף אחד לא הלך אחורה. אם לא היינו מגיעים לשם אני לא יודע איך הכל היה מסתיים".

אטוס משתף:

"מאוד קשה לעכל את זה. אתה חי את היום הזה שוב ושוב ככל בוקר כשאתה מתעורר. אתה חוזר לאותם כבישים שהיתה בהם הלחימה ומתקשה לעכל את מה שהיה. כמובן שהמשפחה שלי ואשתי מאוד תומכת בי, מחבקת, מחזקת וגם מהמשטרה אנחנו מקבלים סיוע בכל דבר שאנחנו צריכים.

"אנחנו מרגישים שהגישה כלפי המשטרה השתנתה לחלוטין. אנשים מתחילים להבין מה אנחנו עושים ומה עשינו באותו יום וכמה נתנו מעצמנו. אנחנו לא מחפשים, אלא פשוט עשינו את העבודה שלנו ואנחנו גאים בעצמנו ונמשיך להגן על המדינה שלנו בכל זמן ובכל מצב".