"היא לא רצתה שום נחמה. אני מניח שהיא שכחה איך להתנחם": הילדים הקטנים חוזרים מעזה

לא שוכחים את מי שאוהבים. תיקון הנפטרים הגדול ביום הילולת האור החיים הקדוש - לחצו כאן למסירת שמות יקיריכם >>

"כשהוא הגיע לעזה, כולם הכו אותו, כולל אזרחים. כל פעם שאחד הילדים בכה השתיקו אותו תוך שהם מכוונים לעברו נשק".

כך מספרת דודתו של איתן יהלומי, דבורה כהן, בראיון לערוץ הטלוויזיה הצרפתי BFMTV.

איתן בן ה-12 שוחרר מהשבי והוחזר למשפחתו, וסיפר כי החבלים הכריחו אותו להביט בתיעודי זוועות מהטבח בדרום.

"אולי אני תמימה, ממש רציתי לקוות שהוא קיבל יחס אנושי אבל נראה שלא", אמרה. "הם מפלצות. אתמול היינו כל כך מאושרים, אבל עכשיו כשאני יודעת על זה (מה שעבר בשבי) אני דואגת".

כמו כן, שוחררה הילדה אמילי הנד. בראיון לרשת CNN, סיפר אביה תומס הנד:

"אני רוצה לדעת כל כך הרבה, אנחנו נדע רק כשהיא תספר, אבל אנחנו חייבים לתת להם לספר את זה כשהם מוכנים". הוא אמר כי פניה היו רזות יותר.

"פתאום הדלת נפתחה והיא פשוט רצה", סיפר על הרגע בו פגש אותה סוף סוף. "זה היה יפה בדיוק כמו שדמיינתי. לרוץ יחד.

"החלק הכי מטריד בפגישה היה כשהיא לחשה. אני לא יכולתי לשמוע אותה. הייתי צריך לשים את האוזן שלי על השפתיים שלה - הורו לה שלא לעשות רעש. היא חשבה שגם אני נחטפתי כבן ערובה".

על השאלה כמה זמן לדעתה היתה בשבי, היא ענתה את התשובה הקשה: "שנה".

אביה מתאר כי בשבילו "חוץ מהלחישה, גם זה היה אגרוף בבטן".

עוד הוסיף מידע:

"הם תמיד אכלו ארוחת בוקר, לפעמים צהריים ולפעמים משהו בערב. אמילי הייתה כל כך רעבה שהיא למדה לאהוב לחם רגיל עם שמן זית".

בנוסף, היא הגיעה עם "ראש מלא בכינים, אבל היא חוזרת לעצמה לאט לאט", סיפר הנד.

"אתמול בלילה היא בכתה עד שפניה היו אדומות, היא לא יכלה להפסיק. היא לא רצתה שום נחמה. אני מניח שהיא שכחה איך להתנחם. היא לא רצתה שיגעו בה - היא נכנסה מתחת למיטה, התכסתה בשמיכה ובכתה בשקט".