האימהות שהיו חטופות וחזרו מהשבי: "ניסינו להיות הורים לבנותינו ללא מזון וללא תקווה אמיתית"

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

ביום שלישי האחרון דיברו בכיכר החטופים חטופות ששוחררו משבי חמאס ונתנו הצהרה ממיוחדת לכלל התקשורת.

שרון אלוני קוניו, שבעה עודנו בשבי, אמרה:

"נחטפתי והייתי בשבי, במציאות שלא ניתן לדמיין. ניסינו להיות הורים לבנותינו ללא מזון וללא תקווה אמיתית. חיבוקים זה כל מה שיכולנו להציע. הופרדנו מדוד (בעלה) ביום של העסקה. הבנות אחזו בו בידיהן מבלי להבין את משמעות הפרידה. הוא נשאר שם במנהרות החשוכות לבדו. מאז שחזרנו, אני מנסה להיות חזקה בשביל אמה ויוליה, אבל איך אפשר להסביר להן למה אבא שלהן עדיין שם ואין לי תשובה.

"יוליה אמרה למטפלת שלה 'אני חושבת שאבא שלי לא אוהב אותי'. חזרנו עם דלקת ריאות, זיהומים, תת-משקל וזיהומים בלתי פוסקים. מה דוד עובר שם לבד שנה בלעדינו...".

מירב טל איבדה את בן זוגה יאיר יעקב ז"ל, במהלך האירועים הקשים. היא מספרת:

"המחשבות שאני חופשייה ולא עוברת בין דירות מסתור אפלות במנהרות, מחזירות אותי אל המקום ההוא, אל המקום שבו נחטפתי יחד עם ילדיו של אהוב ליבי. יא-יא נרצח וגופתו מוחזקת בעזה. הכאב הזה על הירצחו, זה שעדין לא הבאנו אותו לקבורה והחשש שלא נוכל לקבור אותו בבית שלנו לא נגמר.

"הייתי שם 53 ימים, שבהם המחבלים לקחו ממני הכל. את השליטה על הרצון, על מה אני עושה ומה לא, מתי אני מדברת, אוכלת, שותה, עומדת. רק המחשבות שלי נשארו חופשיות. דמיינו איך זה היה לי לשבת על הריצפה בחושך, זורקים לך אוכל פעם ביום, הגוף רועד ללא הפסקה ואת מסתכלת על התקרה ומתקלחת עם בקבוק מים".

אילנה גריצ'ווסקי, שבן זוגה מתן צנגאוקר עודנו חטוף, אומרת:

"הייתי בגיהנום 55 ימים, עברתי בין דירות למנהרות, בלי אוויר לנשימה ובלי רגע של תקווה. כל דקה הייתה מלחמה על החיים, אבל הסיוט לא נגמר כשחזרתי. במקום לנשום מחדש, אני מוצאת את עצמי שוב במלחמה, לא רק על עצמי אלא עלינו. על מתן, על חברים שלי, כל מי שנשאר מאחור".

רז בן עמי, שבעלה - אוהד בן עמי - עדיין בשבי אף הוא, סיפרה:

"הייתי בשבי חמאס 54 ימים, בעלי אוהד נמק בשבי החמאס. אנחנו מכירים 34 שנים, יותר ממחצית חיי. השנה האחרונה מרגישה ארוכה יותר מכל שנה אחרת. חשבנו שאוהד כבר יהיה פה, לחזור לחיינו הפשוטים שבנינו ביחד".

היא מציינת שבשבוע מהבא יחול יום הולדתו:

"את המשאלה בשבוע הבא הוא חייב לבקש בעצמו. אוהד חייב לחזור הביתה עכשיו. סביר להניח שהוא מקבל את מה שאני קיבלתי. צעקות ואיומים בערבית. מצבי הבריאותי התדרדר שם, והמשיך גם אחרי שחזרתי. החורף קר, ושם עוד יותר, כשהתנאים בעזה היו נסבלים לקח זמן שלקחנו שמיכות. הקור, בשילוב המנהרות, היה קשה".