"סגירת מעגל אישית": הטייס שהחזיר את החטופות משתף בתחושותיו

כל עם ישראל מתרגש מאד משובם של החטופים והחטופות חזרה למשפחותם, עמם וארצם.

הרשת מלאה בתיעוד שלהם חוזרים לביתם ולאהובים שלהם.

כיצד מרגישים מי שמחלצים אותם? אלו שעושים את העבודה מאחורי הקלעים?

סרן ש', טייס מסוקים בטייסת 118, הטיס את החטופות ששבו למעזה לישראל, וכך הוא מספר בהתרגשות:

"תחושה של כאב, אחריות ותקווה. כאב על הסבל שהן עברו, אחריות לבצע את המשימה עבורן בצורה הכי חלקה וטובה שאפשר, לעזור להיות חלק משער הכניסה שלהן חזרה למדינה ולחיים, ותקווה לראות את כל המערכת המדהימה הזאת דואגת לכל פרט ולכל אחת מהן בתור עולם ומלואו, ולהבין שעם היכולת והרוח הזאת אנחנו מצליחים עכשיו ולאט לאט נצליח להביא את כולם".

הוא מספר על תחושותיו:

"כולנו פה, ונהיה פה ביחד עד שננצח ועד שכולם יחזרו. כולם במסוק ראו את הפגישה הראשונה של המשפחות עם השבות, קשה מאוד לעכל והדמעות פשוט ירדו מעצמן".

עוד הוא משתף:

"כשנחתנו בבית החולים עלו לי שתי תובנות מאוד משמעותיות - הראשונה כמה אנשים מחכים להן, כמות גדולה של אנשים שראינו מהמסוק, מדינה שלמה בציפיה לרגע הזה. השנייה היא סגירת מעגל אישית, בפינוי הפצועים הראשון שלי במלחמה פיניתי פצועים לבילינסון. היום נחתתי בבלינסון למטרה דומה אך שונה מאוד, וזכיתי לקחת חלק בהחזרת החטופות שכל כך חיכינו להן - ונישאר עד שיחזור החטוף האחרון".