ריב ומריבה: דבר תורה מהרב מנדל, לפרשת לך-לך

בפרשת השבוע נכתב "ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט. ויאמר אברם אל לוט, אל נא תהי מריבה ביני ובינך".
מה ההבדל בין 'ריב' ל'מריבה'?
 
אומר הבן איש חי: ריב הוא לשון זכר. אבל מריבה היא לשון נקבה. היא פרה ורבה.
 
חז"ל אומרים על הפסוק "תולה ארץ על בלימה" - אין העולם מתקיים, אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה!
למה דווקא בשעת 'מריבה'?! למה לא בשעת 'ריב'?!
 
אם יש אדם קמצן, וחברו התחיל לריב עמו וביזה אותו בעבור זה שהוא קמצן - מה יכול לעשות השני? אין לו מה לענות, הוא באמת קמצן. זה נקרא 'ריב',  הוא לא פרה ורבה כי אין לאן להתפתח... אבל אם אדם מבזה את חברו על דבר שאין בו, וממילא החבר הזה יכול לענות לו, זו כבר נקראת 'מריבה'. מכאן והלאה הדרך סלולה לפריה ורביה של שנאה ושטמה.
 
לכן "אין העולם מתקיים אלא למי שבולם את עצמו בשעת "מריבה" דווקא! כי מי שלא עונה בשעת 'ריב', גם ככה אין לו מה לענות – הריב אינו פרה ורבה... אבל מי שיש לו מה להחזיר - הוא נמצא בשעת מריבה. הוא בכל זאת בולם את עצמו, אז שווה כל העולם בשבילו!
 
אומר השל"ה הקדוש: אברהם ראה שיש פה ריב בין הרועים. הוא פנה ללוט ואמר לו: ריב כבר יש בין הרועים, "אל תהי מריבה ביני ובינך". כלומר, בוא נדאג שזה לא יהפוך למריבה... שזה לא יגיע גם אלינו. בוא ונשקיט את העניינים, כך שזה לא יתחיל להתפשט... (אפריון שלמה)
 
כותב הרב שמשון פינקוס: שתיקה היא השירה הגדולה ביותר, יותר מהשיר היפה ביותר שישנו. כשאדם יודע לשתוק לכבוד שמים, כאשר הוא מתפוצץ ורוצה לומר מילה ולעקוץ את השני, להראות את עצמו חשוב יותר. אך הוא צועק שתיקה לכבוד השם יתברך - זוהי הגדלות שבגדלות!
 
הרבי הקדוש, רבי משה לייב מסאסוב, היה אומר: "פעם אחת כשיהודי בולם פיו ומתאפק מלכעוס - שווה יותר מאלף תעניות!"
 
וכבר אמר הרב שטיינמן: נער הייתי וגם זקנתי, ולא ראיתי ותרן מופסד...!
 
שבת שלום,
הרב מנדל