זה ההבדל בין תפילין של רש"י ותפילין של רבינו תם

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

בטורו הקבוע בעתיון "בשבע" כותב הפעם הרב אליעזר מלמד על ההבדלים בין תפילין כפי שהנהיג רש"י לבין תפילין כפי שהנהיג רבינו תם. מה ההבדלים ביניהם? ומה עושים הלכה למעשה? המאמר לפניכם:

"כידוע מחלוקת גדולה ישנה אודות סדר ארבע פרשיות התפילין: "קדש" (שמות יג, א-י), "והיה כי יביאך" (שמות יא-טז), "שמע" (דברים ו, ד-ט), "והיה אם שמוע" (שמות יא, יג-כא). כאשר בפשטות, לפי כל דעה, הנוהג כדעה השנייה אינו מקיים את המצווה. כי "אמר רב חננאל אמר רב: החליף פרשיותיה - פסולות" (מנחות לד, ב).

לרש"י, סדר הפרשיות הוא כסדרן בתורה. כלומר, כאשר עומדים מול האדם שמניח תפילין, בצד ימין נמצאת פרשת "קדש", אחריה פרשת "והיה כי יביאך", אחריה "שמע" ואחרונה משמאל "והיה אם שמוע", כלומר "פרשות כסדרן". אולם לרבנו תם הפרשייה השלישית היא "והיה אם שמוע" והרביעית היא "שמע". כלומר "הוויות באמצע" (פרשיות "והיה" ו"והיה" באמצע). וכן נחלקו בתפילין של יד (אומנם לסמ"ק קנג, בתפילין של יד רבנו תם מסכים לרש"י).

המחלוקת מבוססת על פירוש דברי חכמים: "תנו רבנן: כיצד סדרן? 'קדש לי' 'והיה כי יביאך' - מימין, 'שמע' 'והיה אם שמוע' - משמאל" (מנחות לד, ב). לרש"י הסדר רצוף, כפי הסדר בתורה. ולרבנו תם, אם הסדר היה רצוף, היה צריך לומר את סדר הפרשיות ברציפות, ומכך שאמרו שתיים מימין ושתיים משמאל, למדנו שהשתיים מימין מתחילות מהצד הימני כלפי פנים, וכן השתיים משמאל מתחילות מהצד השמאלי כלפי פנים.

מחלוקת קדומה

לכאורה יש לשאול, הרי רבנו תם הוא נכדו של רש"י, וידוע שכל בני משפחתו גדלו על תורתו, ומן הסתם התפילין שקיבל רבנו תם בהיותו נער היו כשיטת רש"י, ואיך פתאום החליט לחלוק על סבו הגדול, ולשנות מהמסורת?! אלא שבאמת מחלוקת זו קדומה, ודורות רבים היו קהילות רבות שנהגו "הוויות באמצע" (כר"ת), ולכן כאשר דייק רבנו תם מהגמרא שכך הוא הסדר הנכון, חלק על סבו והצטרף בזה לדעת הפוסקים שקדמו לו, כמובא בתוספות (מנחות לד, ב, "והקורא").

כשיטת רש"י סברו גאוני ארץ ישראל ובעל ה'שימושא רבא', וכן עולה מהמכילתא דרבי ישמעאל (מסכת דפסחא יח), וכשיטת רבנו תם סברו רב סעדיה גאון, רבנו חננאל והרי"ף. ולדעת כמה ראשונים כך נהגו גם רב שרירא גאון ובנו רב האי גאון (תוספות ורא"ש). וכן מובא בתיקוני זוהר (הקדמה ט, א) בשם תלמוד ירושלמי.

עדות הרמב"ם

הרמב"ם, שנולד כארבעים שנה לאחר רבנו תם, פסק (הלכות תפילין ג, ה) לקבוע את הפרשיות כסדרן (כרש"י). בעקבות זאת שאלו אותו חכמי לוניל מדוע שינה מהמנהג, הלוא "למדנו מרבותינו ומהגאונים, ורב האי גאון בראשם ז"ל, דבעינן הויות באמצע" (כרבנו תם). השיב להם הרמב"ם (שו"ת רפט), שבתחילה דעתו הייתה כדעתם, וכך היו התפילין שלו בהיותו בארץ המערב (ספרד וצפון אפריקה), אולם כאשר הגיע למצרים, נוכח שכל אנשי ארץ ישראל וסביבתה נוהגים כרש"י, וקיבל עדות שכן נהגו גאוני ארץ ישראל ורב האי גאון, ועל כן שינה מנהגו לשיטת רש"י. עדותו על מנהג המערב תואמת את דברי רבי יהודה הברצלוני שחי כשני דורות לפניו, שמדבריו עולה שלא הכיר את שיטת רש"י.

תהליך ההכרעה

כפי הנראה, עד ימי רש"י ורבנו תם עדיין לא התעוררה שאלה זו במלוא חריפותה, וממילא גם לא הוכרעה ההלכה, אלא היו קהילות חשובות שנהגו כרש"י והיו שנהגו כרבנו תם, ובעקבות השגת רבנו תם על רש"י, כמובא בתוספות, המחלוקת עלתה לסדר היום. היו שהמשיכו במנהגם, והיו שקיבלו את אחת השיטות, והיו שהורו ליראי שמיים להניח שני זוגות תפילין כדי לצאת מהספק (תרומה, רא"ש, טור ורבנו ירוחם).

אולם בבית מדרשו של הרמב"ן הכריעו לנהוג כשיטת רש"י ולא חששו לשיטת רבנו תם. כפי שכתב רשב"א (מיוחסות רלד), שכך נהגו רמב"ן ורבנו יונה. במקביל גם באשכנז מנהג רש"י השתרש ונקבע (מרדכי הלכות תפילין תתקסט), וכן כתב מהרי"ל (קלז), שנוהגים כרש"י, ורק מי ש"מוחזק ומפורסם בחסידות" מניח את שני הזוגות.

כיצד נוצרה המחלוקת

שאלה גדולה עולה מן המחלוקת: איך ייתכן שבדבר שהמסורת נמשכה בו מדור לדור התעוררה מחלוקת מהותית עד שלכל שיטה אין יוצאים ידי חובה לפי השיטה השנייה? אפשר לבאר, שאכן זהו אסון הגלות, שבעקבות טלטולי הגלות והגזירות השתבשו המסורות, וכך נוצר מנהג טעות, ונחלקו הראשונים מהו המנהג הנכון ומהו המוטעה.

דעת המקובלים שלשני הזוגות יש מקום

אולם המקובלים ביארו שיש ערך לשתי השיטות, שכל שיטה מבטאת כוונה וייחוד משלה, ואם כן לכתחילה יש מקום להניח את שני זוגות התפילין, כדי לרמוז לשתי הכוונות. על פי זה מובן שלשתי המסורות יש שורשים קדומים, וכפי שהתברר כאשר נמצאו תפילין מימי התנאים, שהיו כשיטת רש"י והיו כשיטת רבנו תם.

כתב האר"י (שער הכוונות דרושי תפילין דרוש ו), שתפילין של רבנו תם יוצאות מ"מוחין דאבא", ושל רש"י מ"מוחין דאמא", ובעולם הזה הלכה כרש"י ולעתיד לבוא כרבנו תם. יסוד דבריו בתיקוני זוהר חדש (יד, א). והבן איש חי (וירא כא) אף הפליג וכתב שמימי משה רבנו היו מניחים שני זוגות.

לא סברו שסדר הפרשיות מעכב

כהמשך לכך ניתן לבאר שמתחילה לא הורו שסדר הפרשיות מעכב, וכל הדיון היה כיצד ראוי יותר לקיים את המצווה, וממילא מובן שהיו בזה שיטות שונות. יתרה מזו, יש מפרשים שגם דברי הגמרא שסדר הפרשות מעכב הוא רק לשיטת אביי, אבל באמת שיטת רבא (מנחות לה, א), שסדר הפרשיות אינו מעכב. וגם לפי הסוברים שסדר הפרשיות מעכב, מהתורה אינו מעכב (בשמים ראש כד; הרב יצחק טייב בעל ערך השולחן; מהרש"ם ב'דעת תורה' לד, ב; והרב כשר במילואים ל'תורה שלמה' סימן א).

פסיקת השולחן ערוך

בשולחן ערוך (אורח חיים לד, א-ג) נפסק שהמנהג כרש"י, וירא שמיים יניח את שני הזוגות, אולם הדגיש: "לא יעשה כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות". וכתב שהמניח את שני הזוגות יברך על של רש"י, ויקפיד לכוון שהוא מקיים את המצווה בזוג הכשר לפי האמת, ואילו השני הוא כרצועות בעלמא, שאם לא כן לדעת רבים יעבור על איסור "בל תוסיף" מהתורה (ב"ח) או מדרבנן (ט"ז ומחצית השקל), כמבואר במשנה ברורה (לד, ז), ויביע אומר (חלק א, אורח חיים ג).

מנהג המקובלים

אולם המקובלים חלקו על פסק השולחן ערוך בשני דברים. האחד, לדעתם יש לכוון לקיים את המצווה בשני הזוגות, כי מעלה יש בשניהם. השני, לדעתם ראוי לכל אדם מישראל להניח שני זוגות, ולא רק ליראי שמיים שמוחזקים ומפורסמים בחסידות (מחזיק ברכה אורח חיים לד, ב). כן כתב בן איש חי (וירא כב), וביאר שאין מברכים על של רבנו תם מפני רום מעלתן, שאין בכוחנו להמשיך את האור הנשפע ממדרגתן.

דעת הגר"א

לעומת זאת, דעת הגר"א שגם ירא שמיים המפורסם בחסידות אינו צריך להניח תפילין של רבנו תם, משום שהוכרעה הלכה כרש"י ורמב"ם. ואם נחשוש לכל השיטות השונות בדיני התפילין, נצטרך להניח לפי חשבונו עשרים וארבעה זוגות תפילין או שישים וארבעה זוגות בכל יום (לא כאן המקום להרחיב, אולם אכן ישנם ספקות נוספים בסדר גודל של מחלוקת רש"י ורבנו תם), אלא הדרך לקיים את מצוות התורה היא כפי ההלכה שנפסקה, וכפי מנהגם של ישראל שהוא תורה, ולכן די להניח זוג אחד בלבד.

מסופר שרבי חיים מוולוז'ין שאל את הגר"א במתק לשונו: "בשלמא מר אינו מניח תפילין דרבנו תם, כדי שלא לבטל אף רגע אחת מתפילין, ושל רש"י ז"ל עיקר. אבל אני, שבלאו הכי אני מבטל כמה שעות מתפילין, מה בכך אם אניח איזה שעות ביום, ואצא ידי חובת תפילין לכל הדעות? והשיב לו: אם תרצה לצאת כל הדעות, תצטרך להניח כ"ד זוגות". ובשיח אליהו גרס ס"ד זוגות. עוד שאל: "הרי נמצא בזוהר על תפילין דרבנו תם שהן של עולם הבא. והשיבוֹ דפשט הזוהר אינו כן, ומי שמהדר אחר עולם הבא יניחן. ומיום שמעו דברי אלוקים חיים מפיו הקדוש, פסק מלהניחן".

כיצד נוהגים הלכה למעשה

למעשה, הנוהגים על פי פוסקי ההלכה, בין מיוצאי אשכנז ובין מיוצאי ספרד, נוהגים להניח תפילין של רש"י בלבד, ורק יראי שמיים המוחזקים ומפורסמים בחסידות מניחים גם של רבנו תם, ומתנים שמקיימים המצווה רק בתפילין הנכונות על פי האמת. וכן נהגו בסוריה, עיראק ומצרים (פדה את אברהם חלק ב, עמ' רצב). בתוניסיה נהגו שרק הרבנים הניחו שני זוגות (עלי הדס תפילין לב). בתימן גם הרבנים לא נהגו להניחן (עץ חיים, הלכות תפילין 'וסדר הפרשיות'; פעולת צדיק חלק ג, ריו).

כן הוא מנהג תלמידי הגר"א ורוב ככל מתפללי נוסח אשכנז, שגם רוב ככל הרבנים אינם מניחים תפילין של רבנו תם. כן מנהג מרוקו, שכמעט לא היה מי שהניח תפילין של רבנו תם ובכללם רבנים (שמש ומגן חלק ג, אורח חיים נח, ד). הנוהגים על פי הקבלה מניחים את שני הזוגות, ואינם עושים תנאי, משום שעל פי האר"י שני הזוגות נצרכים, ושניהם אמת. בפועל, רוב הנוהגים כיום על פי הקבלה להניח גם תפילין של רבנו תם הם חסידים יוצאי אשכנז. קבוצה נוספת נוהגת להניח כרבנו תם, והם הנוהגים על פי הקבלה כהדרכת רבי יוסף חיים, בעל 'בן איש חי'. למעשה, ראוי לכל אדם לנהוג כמנהג אבותיו. ואם יש לו רב מובהק - כפי שידריכו רבו".