מה הסיפור מאחורי הציצית?

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

בטורו הקבוע בעיתון "בשבע" כתב הרב אליעזר מלמד מאמר העוסק בציצית, באופן בו היא נראית, בהיסטוריה שלה ובמהותה הגדולה.

המאמר לפניכם:

"מתוך תפילה לה' שימשיך לסייע בידי מדינת ישראל, ראשיה וחייליה, להסיר כל איום מעל ישראל ולהכות בשונאי ישראל, נעסוק במצוות התכלת בציצית שבפרשת השבוע. התכלת רומזת למידת הדין, שאחת מהופעותיה עשיית דין ברשעים, כמבואר בהמשך.

מצוות התכלת

מצוות הציצית שיהיו חוטי הציצית מלבן ומתכלת, שנאמר: "ועשו להם ציצית (מחוטים לבנים) על כנפי בגדיהם לדורותם, ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" (במדבר טו, לח). אומנם בדיעבד, "התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת" (מנחות לח, א). לפיכך, אם קשר ארבעה חוטי לבן בלבד או ארבעה חוטי תכלת בלבד, קיים את המצווה מהתורה.

צבע הלבן מבטא את החסד ואת ההנהגה האלוקית העליונה, ואילו צבע התכלת מבטא את הדין המתגלה בעולם. תכלת לשון כילוי, וכפי שאמרו חכמים: "למה נקרא שמה תכלת? על שם שנתכלו המצריים בבכוריהם, שנאמר: 'ויהי בחצי הלילה וה' היכה כל בכור בארץ מצרים' (שמות יב, כט). דבר אחר, על שם שכלו המצרים בים" (ספרי פרשת שלח קטו). לכן בפרשת ציצית נזכרה יציאת מצרים, שביציאת מצרים התגלתה הנהגתו של ה' בעולם, שמשגיח על עולמו ומעניש את החוטאים. וכן אמרו חכמים שהתכלת דומה לים (מנחות מג, ב), ובים טבעו המצרים ונענשו.

עוד רמוז במילה תכלת - תכלית, וכפי שאמרו בזוהר: "תכלת - תכלית דכולא" (חלק ג קעה, ב), ועל כן התכלת כנגד ספירת המלכות, שכל הגוונים של עשר הספירות כלולות בה. וממילא על ידה מתגלה הנהגת ה' בעולם, בענישת החוטאים ובמתן שכר לצדיקים.

מספר חוטי התכלת

הציצית עשויה מארבעה חוטים שנכפלים לשמונה. יש אומרים שמתוך ארבעת החוטים צריך שיהיו שניים לבנים ושניים תכלת (רש"י, תוספות, רי"ד, רא"ש, נימוק"י). ויש אומרים שלושה לבנים ואחד תכלת (ראב"ד וריא"ז). ויש אומרים שתפקידו של התכלת ללפף את הגדיל, ולשם כך צריך חצי חוט, כלומר אחד משמונה (רמב"ם, המנהיג).

אמרו חכמים שצריך להתחיל לכרוך את הכריכות בחוט מצבע לבן, כצבע הבגד, ואחר כך לשלב כריכות בכחול, ולסיים את הכריכות בלבן, משום שהלבן מקודש יותר ו"מעלין בקודש ולא מורידין" (מנחות לט, א).

ביטול התכלת והחיפוש אחריו

את התכלת ייצרו בחופי הארץ הצפוניים מחלזונות מסוימים שחיים בים. כאשר היישוב בארץ התדלדל, נעשה קשה להשיג תכלת. בימי התלמוד עוד קיימו את מצוות התכלת, אולם בימי הגאונים כבר לא יכלו להשיג את צבע התכלת והיו קושרים את הציצית בחוטים לבנים בלבד.

כפי הנראה כמה גורמים הובילו לביטול התכלת מישראל. ראשית, היו תקופות שבהן המלכות גזרה גזרות נגד הפקת התכלת. שנית, בעקבות שלטון ביזנטיון והכיבוש הערבי, היישוב היהודי בארץ הלך והתדלדל עד שכבר לא נמצאו יהודים שיעסקו בהפקת התכלת. ולייצרו על ידי נוכרים לא יכלו, מפני שהצביעה בתכלת צריכה להיעשות "לשמה". שלישית, בעקבות המלחמות והכיבושים המזרח התיכון שקע בעוני, וכבר לא נמצאו מבני העמים דורשים רבים לצבע התכלת היקר. כך נשתכחו החלזונות והדרך שהפיקו מהם תכלת למשך יותר מאלף שנה.

הסבר רוחני לביטול התכלת

אפשר אולי לומר שבעת שישראל ישבו בארצם ובית המקדש עמד על מכונו והשכינה שרתה בישראל, הנהגתו של ה' התגלתה בעולם, להיטיב לצדיקים ולהעניש את הרשעים, והדבר בא לידי ביטוי בפתיל התכלת שבציצית. אולם לאחר שבית המקדש נחרב וישראל גלו מעל אדמתם, הנהגת ה' אינה מתגלה בעולם הזה, והתכלת נתבטלה. אולם בעולם הנצח, ערך האמונה והמצוות נשאר על מקומו, וה' ברוב רחמיו וחסדיו משגיח בסתר על עמו, לקדמם לקראת גאולתם, וכנגד זה ישראל מקיימים את מצוות הציצית בחוטי לבן בלבד. וככל שיחזרו ישראל לארצם והשכינה תחזור לשכון בתוכם, יחזרו לשלב פתילי תכלת בציצית.

תחילת החיפושים אחר התכלת

לפני כ־180 שנה החלו רבנים ומדענים לתור אחר התכלת. בשנת תרמ"ז הרבי מראדזין, הרב גרשון חנוך ליינר, החל להפיץ את עמדתו כי התכלת הופק מדג דיונון הרוקחים, ובשנת תרמ"ח החל לצבוע ממנו פתילי תכלת, וחסידיו החלו ללכת בהם. אולם קושיות רבות ישנן על הזיהוי שלו. ראשית, דג הדיונון שונה מאוד מהתיאור שתיארו חכמים את החילזון. שנית, צבעו נוטה לשחור ולא כחול, ורק בעזרת רכיבים כימיים שהוסיפו לדם הדיונון הוא נעשה כחול. שלישית, באופן טבעי או באמצעות כביסה צבעו דוהה, שלא כמו התכלת שצבעה היה עמיד.

הרב הרצוג סבר שהתכלת הופקה מחלזון הינטינה, אולם גם על הצעתו קשה, מפני שצבע הינטינה אינו נקלט יפה בצמר. בנוסף לכך, לא נמצאו סימנים ארכיאולוגיים או היסטוריים לייצור תכלת ממנו.

זיהוי ארגמון קהה קוצים כמקור התכלת

בעשרות השנים האחרונות החלו להצטבר ראיות שצבע התכלת הופק מחילזון שחי בתוך קונכייה ושמו ארגמון קהה קוצים, אשר שימש בעבר להפקת צבע ארגמן (סגול אדמדם), ועל ידי חשיפתו לשמש בתהליך הכנת הצבע הוא הופך לכחול.

ראשית, תכונותיו מתאימות באופן כללי לתיאור של חכמים אודות החילזון שממנו הפיקו את התכלת: "גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג, ועולה אחד לשבעים שנה, ובדמו צובעין תכלת, לפיכך דמיו יקרים" (מנחות מד, א). "גופו דומה לים", כי מצטברים על קונכייתו יצורים זעירים שמשווים לו מראה אפור כחלחל. "ברייתו דומה לדג", שהוא חי בים. "עולה אחד לשבעים שנה", שקשה להשיגו ואחת לכמה שנים מתחוללת תופעה מיוחדת שפרטים רבים שלו צפים על פני הים. "בדמו צובעים תכלת", מנוזל שקיים בגופו מייצרים תכלת. עוד אמרו חכמים שנוטלים ממנו את הדם בעודו חי (שבת עה, א), ואכן אם יעבור זמן ממיתתו לא יוכלו להפיק ממנו צבע.

שנית, נמצאו שרידים ארכיאולוגיים רבים של ייצור צבע מארגמון קהה קוצים בכמויות גדולות, ומסתבר שהוא היה הצבע המלכותי שבו השתמשו בימי קדם להפקת צבעי ארגמן וכחול, ואותו ציוותה התורה להטיל בציצית (ראו תחומין ט, במאמר ד"ר זיידרמן, ומאמרים רבים בכתב העת 'והיה לכם לציצית').

הקושיות על הזיהוי

מנגד, יש סוברים שארגמון קהה קוצים אינו החילזון שממנו הפיקו את התכלת. ראשית, צבעו ארגמן ולא כחול, ורק על ידי חשיפה לשמש בתוספת חומר כימי מסוים הוא נעשה כחול. שנית, הוא אינו תואם לתיאורם המדויק של חכמים. גופו אינו דומה לים אלא צבעו שקוף־אפור כחלזון. הוא אינו דג אלא קונכייה. הוא לא עולה אחת לשבעים שנה אלא ניתן למוצאו תמיד. אין צובעים בדמו אלא בנוזל שמפיקים מבלוטה שבגופו.

עוד קשה, אם התכלת הופק מארגמון קהה קוצים, מדוע נשכחה התכלת, הרי חילזון זה היה מוכר וידוע במשך תקופת השכחה, ופרטים רבים ממנו נמצאים לחופי הים התיכון, והוא אף שימש לצביעה באימפריה הביזנטית עוד מאות שנים אחרי היעלמות התכלת מישראל. גם התייר בנימין מטודלה סיפר שהיו יהודים בקהילות חשובות ביוון ובטורקיה שהתפרנסו מעשיית בגדי פאר מארגמן, "ובהם חכמים גדולים במשנה ובתלמוד" (מסעות בנימין מטודלה).

יש שהשיבו (ראו 'והיה לכם לציצית' א), שאולי הפיקו את הארגמן באופן אחר ולא מחילזון זה שנשכח. אולם קשה לקבל הסבר זה, שכן לפי הממצאים שבידינו המשיכו בכל הדורות להפיק צבעים מארגמון קהה קוצים. אפשר לומר שאולי שכחו כיצד להפיק ממנו תכלת, אך עדיין קשה היאך צבעים יהודים מומחים שכחו דבר כזה. ואולי היו דורות שבהם מחמת גזרות או עוני הפסיקו להפיק תכלת, ואחר כך כשחזרו לעסוק בצביעה שכחו את המסורת.

מכל הקושיות הללו, יש סוברים שהזיהוי מוטל בספק גדול, וייתכן מאוד שבעתיד יתברר שהפיקו את התכלת באופן אחר. עובדה שגם בזמן הרבי מראדזין היו לתומכים בשיטתו ביטחון שמדג הדיונון הפיקו את התכלת וכיום די ברור שלא. לפיכך, זיהוי התכלת כמופק מארגמון קהה קוצים מוטל בספק גדול (ראו הרב אבינר עיטורי כהנים 140; מנחת אשר ב, ב-ד).

הספק בנוגע לצבע

אמרו חכמים שצבע התכלת דומה לים שדומה לרקיע (מנחות מג, ב). ובירושלמי (ברכות א, ב) אמרו שהוא דומה לים, שדומה לעשבים, שדומים לרקיע. למעשה, הסתפקו הרבנים והחוקרים מהו צבע התכלת שבתורה. רבים סוברים שהוא כחול כהה, שכן אמרו חכמים שיכלו לזייף את התכלת בקלא אילן (בבא מציעא סא, ב), והערוך כתב שהוא הנקרא אינדיגו שממנו הפיקו צבע כחול כהה והוא הדומה לרקיע לעת ערב (הרבי מראדזין ועוד רבים). ויש אומרים שהוא כחול בהיר, כמו הרקיע בצהריים הנקרא בפינו תכלת (ר' אברהם בן הרמב"ם על שמות כה, ד; תפארת ישראל). ויש אומרים שהוא סגול (מקור חיים יח, ג; ד"ר זיידרמן תחומין ט', ופרופ' קורן תחומין מד). ויש אומרים שהוא טורקיז (ר"ש סירליאו ירושלמי ברכות א, ב; פרופ' פליקס ב'חי וצומח בתורה' עמ' 94-95). ראו סיכום השיטות בספר 'התכלת' (עמ' 304-299, לידידי הרב מנחם בורשטין).

אחר הכול הדעה הרווחת היא שהתכלת שבתורה היא הצבע הכחול, וכפי הנראה ייצרו אותו בגוונים שונים, כי סברו שכל גוני הכחול כשרים. כמו כן הצבע היוצא מארגמון קהה קוצים נעשה כחול כהה באמצעות חשיפה לשמש, אולם ניתן להפיק ממנו מגוון רחב של צבעים, כדוגמת ארגמן, סגול, טורקיז וסוגי כחול".