מה הקשר בין המעשים של נח והגאולה?

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

בעלון שיחת השבוע פורסם מאמר העוסק בקשר שבין שליחת היונה אל מחוץ לתיבת נח לבין עניין זירוז הגאולה.

המאמר לפניכם:

"פְּתִיחַת הַחַלּוֹן: יש הסבורים כי מאחר שהגאולה היא בידי הקב"ה, עלינו לשבת ולהמתין שיעלה רצון מלפניו לשלוח לנו את משיח צדקנו, ואין לנו לפעול לזירוז הגאולה. תשובה לטענה זו הפיק הרבי מליובאוויטש מסיפור התורה על מעשיו של נח בתום המבול (התוועדויות תשמ"ה, כרך ד, עמ' 2406), שפתח את חלון התיבה ושילח את העורב ואת היונה:

לכאורה, מכיוון שכניסתו של נח לתיבה הייתה על-פי ציווי הקב"ה – היה עליו להמתין לציווי הקב"ה לצאת מן התיבה, ומה מקום יש לשלח את העורב (ואחר-כך את היונה כו') לראות אם כבר יבשו המים – הרי בלאו הכי לא יוכל לצאת מן התיבה עד שיצטווה מפי הקב"ה 'צא מן התיבה'?!

והביאור בזה: מכיוון שידע נח שהקב"ה הטיל עליו את התפקיד לדאוג לקיום העולם, שהרי ציווה אותו לעסוק בבניין התיבה, להכניס בה 'מכל החי מכל בשר' – הוצרך לעסוק בזה בדרך הטבע, ולכן כאשר הייתה סברא שכבר יבשה הארץ ויכולים לצאת מן התיבה, לא המתין, אלא תיכף ומייד עשה ככל יכולתו לראות אם כבר יבשה הארץ.

ואף שהיציאה מהגלות אל הגאולה אינה יכולה להיות אלא על-פי ציווי הקב"ה – בכל-זאת, כאשר הקב"ה רואה שיהודים משתוקקים וחפצים שהגאולה תהיה תיכף ומייד, 'אנו רוצים משיח עכשיו', הרי זה גופא ממהר ומזרז את ציווי הקב"ה 'צא מן התיבה', לצאת מן הגלות לגאולה האמיתית והשלמה".