"עוד יוסף חי": קוים לדמותו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

ג' בחשון הוא יום הפטירה של הרב עובדיה יוסף זצ"ל.

בערוץ 2000 פורסמו דבריה של הגברת מרגלית סיני, וכך היא מספרת:

בפרשה שקראנו שבוע שעבר, קראנו על פטירתו של יעקב אבינו, ובכל זאת הפרשה נקראת "ויחי יעקב", כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם.

באופן אישי, הפרשה הזו מחברת אותי לפטירתו של סבא זצ"ל. ולקראת סיום סדרת הטורים הזו, אני רוצה מעט לספר על כך.

סבא עלה בסערה השמיימה ביום ג' מרחשוון תשע"ד, אבל הקושי התחיל עוד קודם, בכל תקופת חגי תשרי.

בראש השנה סבא היה בבית חולים; ביום הכיפורים ובתחילת חג הסוכות הוא כבר היה בבית, אבל עדיין הייתה דאגה גדולה ובעיקר תפילה.

היינו בטוחים שסבא יחלים. שאולי זה ייקח עוד קצת זמן, אבל בסוף הוא יחזור לעצמו. בשבילנו, כך קיווינו, אבל בעיקר בשביל כל עם ישראל.

ההורים שלי אפילו שיפצו לסבא את החדר, שיתאים לצרכים שלו כשיֵצא מהאשפוז ויחזור הביתה. הם טיפלו בו במסירות, יום ולילה, לא עזבו את מיטת חוליו אפילו לרגע אחד.

אבל אז, הגיעה שבת חול המועד סוכות, וקרה משהו לא צפוי, פתאום היה נראה שסבא מרגיש טוב; הכאבים פחתו.

סבא אמר דברי תורה, שר עם הנכדים, ואפילו השתעשע עם עובדיה שלי שייבדל לחיים, שבדיוק חגג יום הולדת שנה. זו הייתה שבת מאוד מרוממת, שאני זוכרת עד היום.

במוצאי שבת הגיע הרופא. ושוב, הוא ביקש לפנות את סבא מיד לבית החולים.

העובדה שהכאבים נעלמו, כך התברר, דווקא לא בישרה טובות...

בזמן שחיכינו לאמבולנס, סבא ביקש מאיתנו, מהנכדים, שנאמר כולנו תהילים.

אנחנו היינו בטוחים שגם הפעם, סבא יהיה כמה ימים בבית החולים ויחזור לבית, אבל הוא כנראה הבין אחרת.

הוא נפרד מכולנו, ובירך כל אחד באופן אישי. הוא הודה להורים שלי על כל השנים, ואפילו ביקש מהם סליחה על כך שהטריח אותם במשך השנים...

הם כמובן השיבו מיד שזו הזכות שלהם, והם רוצים לזכות בזה עוד שנים רבות... אבל היה נראה שסבא מבין שכבר נגזרה הגזרה.

ליווינו אותו עד האמבולנס, והוא נופף בידו לשלום. הפרידה הזו, הייתה מאוד קשה לו, ולנו.

מאותו רגע, מצבו של סבא הלך והתדרדר. אין מי שלא זוכר את התקופה הקשה הזו, התפילות, הדמעות, הקבלות.

כל העולם היהודי עקב בדאגה אחר מצבו.

אני זוכרת שבמהלך התקופה הזאת הלכתי לבקר אותו כמה וכמה פעמים, ובאחת מהפעמים בדיוק היה לי יום הולדת, ובאתי לבקש ממנו ברכה.

אבל הוא כבר היה מורדם. זה כאב מאוד. ואז הגיע ג' במרחשוון".

עוד היא מספרת:

"ברוך ה' זכיתי שלבעלי הייתה קרבה מיוחדת מאוד סבא, מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל.
באופן טבעי מיד אחרי החתונה, בעלי נמשך לבית המדרש הגדול של סבא, שהיה בעצם חדר הלימוד שלו. שם הוא ישב שעות על גבי שעות, ואף זכה לדון עם סבא בעניינים הלכתיים, ולעזור בהגהת הספרים החדשים שיצאו לאור.

בכל הספרים האחרונים, סבא מודה לו בהקדמה על כל העזרה והסיוע, ואפילו מביא חידוש הלכתי שלו, תוך שהוא מציין: "וזה אשר כתב נכדי יקירי הרה"ג רבי יעקב סיני".

עד כמה הקרבה הייתה גדולה?
לא פעם ולא פעמיים, סבא היה קורא לי לגשת אליו.
בהתרגשות גדולה הייתי ממהרת לבוא. סוף סוף סבא קורא לי כדי לבקש ממני עזרה במשהו...
ואז, איך שהייתי מגיעה ואומרת: "כן, סבא?" הוא היה מבקש: "תקראי בבקשה לבעלך..."
אבל כמובן שמחתי בזה שמחה גדולה.

כשהבן הבכור שלי נולד, לא היה גבול לשמחתו של סבא. אמנם לא עברה תקופה ארוכה מאוד מהחתונה, אבל הוא לא הפסיק לדאוג לנו.
כל המתפללים שישבו לידו העידו שלא הייתה תפילה אחת שלא הזכיר את שמותינו בכוונה גדולה.

אחרי הלידה, סבא בירר בעדינות עם בעלי: "איך אתם רוצים לקרוא לילד?"
ובעלי כמובן השיב, שאנחנו נקרא על שם הרב.
סבא מיד שאל: "ואבא שלך מסכים?"
הרי המנהג הוא שהבן הבכור נקרא על שם האבא של הבעל. ובעלי השיב: "בוודאי. זו הזכות שלנו לקרוא על שם הרב".

זה היה רגע מאוד מרגש שגילה המון על הענווה והפשטות של סבא.
עבורו, זה לא היה מובן מאליו שנקרא על שמו.
קריאת השם זכורה לי כרגע מרגש מאוד שהפך את כל האירוע לשמחה כפולה שבעתיים.

כשהבן שלי עובדיה נ"י, זכה לחגוג את בר המצווה שלו, לא יכולתי שלא להתמלא בהתרגשות, גם על הזכות המיוחדת הזו.
בתפילה שהוא ימשיך את הדרך ואת החזון הגדול של סבא. עוד יוסף חי".