פורים

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

זכר למחצית השקל
כבר בארנו שהמעות של מחצית השקל, שציותה התורה לתת, היו לצורך קניית קרבנות התמיד שהקריבו בבית המקדש בכל יום. ואמנם גם היום, שבעוונות הרבים חרב בית המקדש, נוהגים לתת סכום זה, אך נזהרים לומר שהוא 'זכר' למחצית השקל, ולא מחצית השקל ממש. וגם הנשים יתנו 'זכר למחצית השקל', כשם שנתנו בזמן שבית המקדש היה קיים. (קא, קה)
 
זמן הנתינה
מראש חודש אדר [ובשנה מעוברת מראש חודש אדר ב'] מתחיל הזמן של נתינת 'זכר למחצית השקל'. והעיקר שישתדל לתת קודם קריאת המגילה, כמו שדרשו חז"ל (מגילה יג ע"ב): "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים הקב"ה את שקלי ישראל לשקליו". (קא)
מאיזה גיל?
מגיל עשרים שנה, יתנו 'זכר למחצית השקל'. וטוב לתת כבר מגיל שלוש עשרה, וכן המנהג. וטוב לתת גם עבור ילדיו הקטנים. כי מאחר ונותנים את הכסף לצדקה, ורומזים בזה מה שאמר הקב"ה: הקדימו שקליכם לשקליו של אותו רשע המן, והלוא גם הנשים והילדים היו באותו הנס, לכן נותנים גם כנגדם. (קד, קה)
 
חשבון עשרת אלפים ככר כסף ששקל המן כנגד ישראל
* המן רצה לתת את הערך הכספי המלא של כל עם ישראל, בשעה שיצאו ממצרים, כשהיו 600,000 איש, שהרי אינו יודע מהו מספרם כעת.
 
* בתורה מבואר ערכם הכספי של בני אדם [במצות ערכין], והערך הגבוה ביותר הוא: חמישים שקלים [לזכר מגיל 20 עד 60]. אם כן, רצה המן לתת: 50 שקלים X 600,000 איש = 30,000,000 שקלים.
 
* והנה מבואר בתורה, כי ככר כסף ערכו 3,000 שקלים. שנאמר (שמות לח כה): "וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים". מפורש כאן שמחצית השקל של 603,550 איש, הגיע לסך של 100 ככר כסף + 1,775 שקלים. ועתה, צא וחשוב סך חצאי השקלים של 603,550 איש, תקבל מחצית המנין סך: 301,775 שקלים. ועל סך זה אמרה תורה שהוא: 100 ככר כסף + 1,775 שקלים. נמצא אפוא ש-300,000 שקלים שווים למאה ככר. וכל ככר = 3,000 שקלים.
 
* ועתה נחשב "עשרת אלפים ככר כסף" X 3,000 = 30,000,000 שקלים. בדיוק כמנין הערך הכספי המלא והגבוה של ששים ריבוא ישראל.
 
וזהו שאמרו במדרש (אסתר רבה ג ט): אמר לו המן, השתא לית אנא ידע מניניהון, אלא כי נפקו ממצרים הוו ת"ר אלפי גברי, ועל כל אחד ואחד יהיבנא לך מאה זוזי דהוו חמישים שקלים. תרגום: עכשיו אינני יודע את מניינם, אך כשיצאו ממצרים היו שש מאות אלף גברים. ועל כל אחד ואחד אני אתן לך מאה זוזים [שקלים של חול, ערכם חצי משקלים של קודש.], שהם חמישים שקלים של קודש שבהם התורה דיברה.
 
הסכום
מטבע של 'מחצית השקל' הוא 9 גרם כסף טהור, לפי מחיר הכסף הגולמי מדי שנה בשנה. [מחצית השקל בשקל הקודש הוא: 2 דינרים, וכל דינר הוא משקל מיתקאל, שהוא דרהם וחצי (כסף משנה הלכות כלי המקדש פ"ב ה"ג), ו-2 דינרים הם: 3 דרהם. וכל דרהם הוא: 3 גרם, בסך הכל: 9 גרם. ובשנים האחרונות סכום זה נע בין 25 ₪ ל-35 ₪]. ורשאי לתת חפץ בשווי זה במקום כסף. (קב, קג)
 
העשיר לפי עושרו
הרוצה לתת יותר מהסכום הנדרש, רשאי לתת כמתנת ידו כדי להרבות תורה, צדקה וחסד, ותבוא עליו ברכה. ומאידך, מי שמצבו הכלכלי קשה, די שיתן מטבע של חצי שקל [50 אגורות] המצוי כיום. (קד)
 
מעשר כספים
ראוי ונכון לכל אדם [במשך כל ימות השנה] להפריש מרווחיו לצדקה. ויש לדעת, כי הנותן מעשר כספים, דהיינו 10% מכל הרווחים, זו היא מדה בינונית בצדקה, אך מצוה מן המובחר לתת חומש דהיינו 20%. והנותן פחות ממעשר, הרי זו עין רעה. כמבואר בשלחן ערוך הלכות צדקה (יורה דעה סימן רמט סעיף א).
 
אין לתת מעות של 'זכר מחצית השקל' ממעשר כספים או מהחומש שרגיל לתת. אולם אם כשהתחיל לתת את המעשר או החומש, אמר שנוהג כן 'בלי נדר', ועתה מצבו הכלכלי קצת קשה, רשאי לתת ממעות אלו. (קד)
 
למי נותנים
את הכסף נותנים למוסדות של תורה שמגדלים בהם תלמידי חכמים, שזה מהווה כתחליף לקרבנות שהיו מכפרים על עם ישראל בזמן בית המקדש. ואדרבה אמרו חז"ל (מגילה ג ע"א): "גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת הקרבנות". ובמדרש מסופר על רבן יוחנן בן זכאי שהיה מהלך בירושלים ורבי יהושע תלמידו היה מהלך אחריו, וראו את בית המקדש חרב, אמר רבי יהושע אוי לנו על בית המקדש שהוא חרב, שבו היו מתכפרים עוונותינו. אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: בני, אל ירע בעיניך, יש לנו כפרה אחרת שהיא כמותה, והיא תלמוד תורה וגמילות חסדים, שנאמר (הושע ו ו): "כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח, וְדַעַת אֱלֹהִים [תורה] מֵעֹלוֹת". וכל המשתדל להיות עושה ומְעַשֶׂה בהרמת קרן התורה ולומדיה, יזכה לראות בהרמת קרן ישראל. (קה)
 
המעלה הגדולה בצדקה
יש לדעת ולהודיע, כי אחת המעלות הגדולות ביותר בצדקה, היא לזכות את אותם יהודים שעדין לא זכו לקיים את התורה והמצוות, אם שמירת השבת או טהרה ושאר מצוות התורה כדת וכהלכה, וכמו שכתב מרן בשלחן ערוך (יורה דעה סימן רמט סט"ז): "מצות צדקה לנערים ללמוד תורה, עדיף ממצות בית הכנסת", ומבואר בבית יוסף שם, שמצות בית הכנסת, מעלה גדולה יותר אפילו מלתת צדקה לעניים. ורק אם העניים חולים הם קודמים לבית הכנסת. אבל המעלה לזכות את אחרים לתורה, עלית על כולנה. והגע עצמך, היכן המעלה גדולה יותר אם לא אצל אחינו התועים מדרך האמת, ולא זכו עדין להבין ולהשכיל את דרך השם, ובא אדם ונותן להם חומר בשפה נעימה וקלה, למען יוכלו למצוא את עצמם אט אט בקיום עוד מצוה ועוד מצוה, ועל העושים כן נאמר (דניאל יב ג): "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד".
 
ובחסדי השם בעת כתיבת שורות אלו, האיר השם את עיני וראיתי מה שכתב מרן מלכא הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל בהקדמה לספרו שאלות ותשובות יביע אומר חלק י'. והנה ראשית, הרחיב הרב בשבח מעלת העוסקים בתורה, ובתוך הדברים ציטט שם מהמדרש ילקוט שמעוני על הפסוק (משלי ט י): "וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה", אלו בעלי גמרא, שבשעה שיושבים ולומדים ומבינים כל דבר ודבר, הם דומים למלאכי השרת שנקראו קדושים. ועל זה אמר בתנא דבי אליהו: אשרי מי שמחדש בדברי תורה, שהוא דומה כמי שמשמיעים אותו מן השמים, ואומר לו הקדוש ברוך הוא: בני, בנית לי בית המדרש, והשכר הגדול שיש לי באוצרי שלך הוא, ובשבילך ובזכותך אני מציל את עמי ישראל מכל צרה, כמו שנאמר בשירת דבורה כאשר עם ישראל ניצחו את סיסרא וחייליו (שופטים ה ח): "אָז לָחֶם שְׁעָרִים, מָגֵן אִם יֵרָאֶה וָרֹמַח, בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל", מלמד שאם יצאו למלחמה ארבעים אלף מישראל, ותלמידי חכמים עסקו בתורה, דומה להם כאילו אחזו מגן וצינה וחרב פיפיות להצלחתם. ע"כ. וכן אמרו (מסכת מכות י ע"א): "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָיִם", מי גרם שיהיו רגלינו עומדות איתן במלחמה, שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה. ולאחר כל זאת המשיך מרן זצוק"ל בלשונו הטהורה:
 
אולם, למעלה בקודש הוא "זיכוי הרבים", שאין לך מעלה גדולה כמו מי שמזכה את הרבים, וכמו שנאמר (דניאל יב ג): "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד", כשם ששבעת כוכבי לכת נראים לנו כניצוצות קטנים, והאמת שהם פי כמה וכמה מיליונים מכל כדור הארץ, כך המזכים את הרבים ערכם גדול אצל השם יתברך, שמושכים את אחינו התועים מדרך השם בעבותות אהבה לתוך קדושת התורה, שהרי כל ישראל ערבים זה לזה. צא ולמד מה שכתב רבנו בחיי בספרו חובות הלבבות (שער אהבת ה' פרק י): ודע, שאפילו החסיד הגדול ביותר, וגדול בתורה, עד שיגיע לתכלית השלמות בתיקון נפשו אצל השם יתברך, ואפילו אם יגיע למדרגת מלאכי השרת במידותיהם הטובות, ובמנהגיהם הנחמדים, ובהשתדלותם העצומה בעבודת הבורא, ובאהבתם הזכה בהשם יתברך, עדין לא יגיע לזכויות מי שמורה ומדריך את בני האדם אל הדרך הטובה והישרה בעבודת השם יתברך, ומיישר אורחותיהם, להטותם לעבודת השם יתברך, ולקרבם לצור מחצבתם, ולהחזירם בתשובה שלימה, שזכויותיו של זה נכפלות שבעתיים, בעבור זכויותיהם של אלו שבמשך כל הימים והזמנים, ובזכויות זרעם וזרע זרעם. ועליו אמרו חז"ל (אבות פ"ה מי"ח): "כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו, משה זכה וזיכה את הרבים, זכות הרבים תלוי בו. וכן אמרו (בבא מציעא פה ע"א): "כל המלמד את בן עם הארץ תורה, אפילו אם הקדוש ברוך הוא גוזר גזרה, מבטלה בשבילו, שנאמר (ירמיה טו יט): "וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל, כְּפִי תִהְיֶה", וזוכה ויושב בישיבה של מעלה". ובזוהר הקדוש אמרו, אילו ידעו בני האדם כמה גדולה מעלת המזכה את הרבים, ומחזירם בתשובה, היו רצים אחר זה כאדם הרץ אל חייו. והנה בדורנו זה בנקל יכולים להשיב אנשים תמימים אל דרכי ה', מה טוב ומה נעים גורלם, ומלאה הארץ דעה את ה'. ויש עוד להאריך בכל זה. עד כאן מדבריו חוצבי להבות אש.
 
ובאמת שרבים עושים כדברי מרן הנ"ל להשפיע על אחינו התועים מדרך האמת ללמדם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשו, וגם באמצעות החוברות הללו "בהלכה ובאגדה" הכתובות בשפה קלה ונעימה השווה לכל נפש, ובחסדי השם רבים התחזקו בשמירת התורה והמצוות דרכם, ועלו מעלה מעלה במעלות התורה והיראה. והכל נזקף לזכותם של אלו השומעים לקול מורים המבינים במעלת וחשיבות זיכוי הרבים, ומזילים מעות מכיסם לחלק מהחוברות הנ"ל לעם שבשדות שעדין לא זכו להסתופף בחצרות השם, ומגישים להם את הכל ערוך בטוב טעם ודעת. ישמע חכם ויוסף לקח, מחלקם יהיה חלקנו, אמן.
 
לאור כל האמור, רשאי כל אדם לקחת את כספי "זכר למחצית השקל" והמעשרות שלו, ולקנות בהם מהחוברות הללו לחלקם חינם לזיכוי הרבים. ואין ספק שמקיים הוא את המצוה בהידור רב עד מאוד, ואשריו בעולם הזה, וטוב לו לעולם הבא.