שמירת הלשון

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

הלכות לשון הרע כלל ד - ב
 וְאֵין חִלּוּקּ בָּזֶה, בֵּין אִם הוּא לָאו גָּמוּר אוֹ עֲשֵׂה גְּמוּרָה דְּאוֹרַיְתָא הַמְפֻרְסָם שֶׁהוּא אָסוּר, שֶׁבְּוַדַּאי יִתְבַּזֶּה מְּאֹד לִפְנִי הַשּׁוֹמֵּעַ עַל יְדֵי סִפּוּרוֹ, אֲפִלּוּ אִם הוּא דָּבָר, ((ה)) שֶׁאֵין נִזְהָרִין בָּזֶה הַרְבֵּה מֵהֲמוֹנִי יִשְׂרָאֵל, וְאֵין לוֹ בָּזֶה גְּנוּת גָּדוֹל כָּל כָּךְ, כְּגוֹן לוֹמַר עַל אֶחָד ((ו)) שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶּה לִלְמֹד תּוֹרָה אוֹ שֶׁדָּבָר פְּלוֹנִי שֶׁסִפֵּר הוּא שֶׁקֶר (אִם לֹא שֶׁיֵּשׁ תּוֹעֶלֶת בָּזֶה שֶׁהוֹדִיעַ לַחֲבֵרוֹ שֶׁהַמַּעֲשֶׂה הוּא שֶׁקֶר וּמְכַוֵּן רַק לְתוֹעֶלֶת וּכְעֵין שֶׁנְּבָאֵר לְקַמָּן בִּכְלָל י') וְכָל כַּיּוֹצֵּא בָּזֶה אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר, כֵּיוָן שֶׁעַל כָּל פָּנִים לְפִי דְּבָרָיו הוּא אִישׁ, שֶׁאֵינֶנּוּ מְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה. וַאֲפִלּוּ לְסַפֵּר עָלָיו בְּעַנְפֵי הַמִּצְּוֹת, כְּגוֹן שֶׁהוּא עַצְּרָן בְּמָמוֹן וְאֵינוֹ מְכַבֵּד שַׁבָּת כָּרָאוּי, שֶׁדָּבָר זֶה נִכְלָל בְּמִצְּוַת עֲשֵׂה דְּזָכוֹר, וּבְמוֹ שֶׁכָּתב בְּסֵפֶר ''חֲרֵדִים'', אוֹ אֲפִלּוּ הוּא מִלְּתָא דְּרַבָּנָן בְּעָלְמָא, שֶׁהֵם אָמְּרוּ, ((ז)) שֶׁאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת זֶה הַדָּבָר לְכַתְּחִלָּה, וְהוּא מְסַפֵּר עָלָיו, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, וְהוּא אֱמֶּת, שֶׁרָאָהוּ בְּעַצְמוֹ שֶׁעָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה, ((ח)) גַּם כֵּן אָסוּר. נלמוד במכל שכן מהגמרא שאביא לקמן בס''ק ח'. ואף שמורגל שלא ללמוד אף על פי כן אסור, דלא התיר רבינו יונה במאמר רי''ט רק בעון המפורסם לכל ישראל את גודל איסורו שמזה מוכח שאין פחד אלהים לנגד עיניו ויוצא בזה מכלל עמיתך, לא כן בזה דכהתירא דמיא להו בעונותינו הרבים בחשבם כיון שהוא טרוד במחייתו פטור מתלמוד תורה וכיוצא בזה שאר היתרים, ועל כן בודאי לא נפקא דבר זה מכלל עניני לשון הרע דאסור אפילו על אמת. ובענינים כאלו חייב להוכיח אותו בינו לבין עצמו עבור זה ולהראות לו שההיתר הנ''ל אינו כי אם מצד היצה''ר כי על פי דין אפילו עני ביותר חייב לקבוע לו עתים לתורה, ושאר עניני הוכחה לפי האיש המבטל, אבל לא לילך ולבזותו עבור זה אצל שאר אנשים. ואין להתיר מטעם דעל פי רוב דבר זה הוא מפורסם על אחד שאינו לומד תורה דעיין לעיל בכלל ב' בהתירא דאפי תלתא ותמצא בזה שיש בזה הרבה והרבה מחלקי האיסור ואינו מצוי שימצאו כל חלקי ההיתר. ואין להקשות על זה מבבא בתרא (קי''א ע''ב) דא''ל ר' ינאי לשמעיה גוד לית דין צבי למילף, ועיין ברשב''ם שם דפירושו כך הוא: אינו רוצה ללמוד אלא להקשות דברים שאינם צריכין. או דהיה תלמידו של ר' ינאי ואם כן לא קשיא מידי כמ''ש בתשובת חות יאיר בסימן קנ''ב שמותר לרב להוכיח לתלמידיו בדברים קשים כדי לזרזם שיעיינו וישגיחו וישמרו מן הטעות והשגיאה עי''ש. פירוש אפילו אינו דבר שתקנו לסייג וגדר, דבזה ודאי אם עבר על זה רשע מיקרי ויהיה לו בזה גנאי גמור, כדאיתא ביבמות (דף כ'.) אמר רבא כל שאינו מקיים דברי חכמים קדוש הוא דלא מיקרי רשע נמי מיקרי ואזיל לשיטתו דאמר שם רבא בשבת (דף מ') האי מאן דעבר אדרבנן שרי למיקרי ליה עבריינא. ואין להקשות מזה על מה שכתבנו בפנים דאסור לגנותו עבור זה דז''א דשם כוונת רבא שעבר בפרסום שיודעין בלאו הכי הרבה אנשים מזה כמ''ש שם משרבו עוברי עבירה וכו'. או דרבא איירי שעבר על האיסור כמה פעמים דבשביל זה בודאי מצוה לגנותו דמוכח שאין פחד אלקים לנגד עיניו וכמו שכתבנו בפנים בסעיף ז'. וראיה ברורה לזה מבבא בתרא (דף קס''ד ע''ב) במעשה דשטר מקושר דאחוי ליה ר''ש ברבי לרבי וכו' א''ל רבי כלך מלשון הרע הזה וקמקשה הגמרא בשלמא התם איכא לשון הרע וע''ש ברשב''ם בד''ה חזא ביה בבישות וממנו תדין קל וחומר לשאר איסור דרבנן ולא תדחה דמשום שהאיסור הוא יותר חמור יהא מותר לגלות דכבר השרישנו רבינו יונה במאמר רי''ט דאפילו איסור דאורייתא כביאת עריות אין לגלות וכן מוכח מגמרא פסחים (ד' קי''ג ע''ב). 

הלכות לשון הרע כלל ד - ג
 אַךְ יִתְחַלֵּק זֶה הַדִּין לִפְרָטִים אֲחָדִים וּכְמוֹ שֶׁאֲבָאֵר, דְּאִם הוּא ((ט)) אִישׁ בֵּינוֹנִי כִּסְתָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל, שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִשָּׁמֵר מֵחֵטְא וְנִכְשָׁל בְּחֵטְא רַק לִפְעָמִים, ((י)) וְיֵשׁ לִתְלוֹת, שֶׁעָשָׂה דָּבָר זֶה שֶׁלֹּא בְּמִּתְכַּוֵּן, ((יא)) אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁדָּבָר זֶה אָסוּר, אוֹ שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁהוּא חֻמְרָא וּמִדָּה טוֹבָה בְּעָלְמָא, שֶׁהַכְּשֵׁרִים נִזְהָרִין בָּזֶה, ((יב)) אֲזַי אֲפִלּוּ רָאוּהוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁעָבַר עַל זֶה, בְּוַדַּאי יֵשׁ לִתְלוֹת בָּזֶה, וַאֲסוּרִים לְגַלּוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְבוּז בְּעֵינִי עַמּוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּעֵינִי עַצְּמוֹ גַּם כֵּן לֹא יִתְבַּזֶּה, וְאָסוּר לִשְׂנֹא אוֹתוֹ עֲבוּר זֶה, דְּצָּרִיךְ לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת, וְהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה דְּאוֹרַיְתָא שֶׁל ''בְּצֶּדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ'' לְכַמָּה פּוֹסְקִים. אבל אם מוחזק לרשע בשאר ענינים ישתנה דינו ומבואר לקמן בסעיף ז'. כן כתב רבינו יונה במאמר רי''ח וז''ל והנה כי תראה אדם אשר ידבר דבר או יעשה מעשה ויש לשפוט דברו ומעשהו לצד הטובה ולצד הזכות וכו' יש עליך להטות הספק ולהכריעו לכף הזכות וכו' והוא מצות עשה מן התורה שנאמר בצדק תשפוט עמיתך. ודע דמה שכתבנו ויש לתלות וכו' שלא במתכוין הוא קאי אפילו על עבירה שפשטה איסורה בישראל, ומה שכתבנו אחר כך או שלא היה יודע וכו' קאי רק על שאר עונות דבעבירה שמפורסם איסורה בישראל אם ראוהו שעבר עליה כמה פעמים דינו כמו שמבואר בסעיף ז' עי''ש. מלבד שכתבנו למעלה מקור דין זה מרבינו יונה הוא גם כן דין מבואר בחשן משפט בסימן ל''ד סעי' כ''ד עי''ש לענין פסולי עדות דלא נפסל בזה מטעם זה, וכ''ש לענין דיננו דדינא הכי וכמבואר בתשובת חות יאיר סימן ס''ב דלענין עדות מחמרינן הרבה יותר עי''ש. פירוש בשנים, דבחד בלאו הכי אסור וכמו שיתבאר בסעיף שאחר זה. ומ''ש כמה פעמים, כן מוכח ברבינו יונה דלא התיר במאמר רי''ט אפילו במורגל בעון רק אם כל שער עמו יודעים שהוא עבירה עי''ש, ולבד זה היא סברה פשוטה גם כן.