שמירת הלשון

הלכות לשון הרע - לשון הרע הוא ספור רעות האדם ומומיו ולגנותו באיזה צד שיהיה מן הגנות

מה נכלל בהגדרה של לשון הרע? על מי מותר לספר לשון הרע ובאיזה מקרים?


03/08/19 | ב' אב התשע"ט

הגדלת טקסט

הקטנת טקסט

עדיין לא הצטרפת לווטסאפ שלנו? כולם מוזמנים למשפחת אומרי התהילים הגדולה בעולם! לקבוצת פרק תהילים ביום לחצו כאן >> לקבוצת הסגולה היומית לחצו כאן >>

הלכות לשון הרע כלל ה - ב

 וְהִנִּה עַד כֹּה הִצַּעְנוּ מֵעִנְיְנִי דִּבּוּר הָאִסוּר הַרְבֵּה דְּבָרִים, שֶׁהֵם מִשְׁתַּנִּים לִפְעָמִים בְּדִינָא לְפִי הָעִנְיָן. וְעַתָּה בַּסְעִיפִים הַלָּלוּ נְדַבֵּר בַּחֵלֶק הַגָּדוֹל שֶׁבַּחֲלָקָיו, מִפְּנִי שֶׁאֵין שׁוּם צַד זְכוּת עַל הַמְסַפֵּר, כִּי אֵינֶנּוּ מְכַוֵּן לְשׁוּם תּוֹעֶלֶת, רַק לְסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ, וְהַמַּכְשֵׁלָה בּוֹ יוֹתֵר מָצּוּי, שֶׁנִּכְשָׁלִין בּוֹ כִּמְעַט רֹב הָעוֹלָם וְרַק מִצַּד חֶסְרוֹן יְדִיעָה. וְלָכֵן אֲבַקֵּשׁ, שֶׁאַל יִהְיֶה לְפֶלֶא בְּעֵינִי הַקּוֹרֵא בַּמֶּה שֶּׁאַאֲרִיךְ בּוֹ וְאַצִּיעַ כָּל פְּרָט בְּפֵרוּשׁ, כִּי אֶחְשֹׁב, אוּלַי יִתֵּן ה', שֶׁעַל יְדֵי זֶה תָּסוּר מְעַט מֵהַמַּכְשֵׁלָה הַגְּדוֹלָה הַזּוֹ. וָאֹמַר, אָסוּר לְבַזּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ מִצַּד חֶסְרוֹן שְׁלֵמוּת הַמַּעֲלוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, הֵן בְּחָכְמָה, הֵן בִּגְבוּרָה, הֵן בְּעֹשֶׁר וְכָל כְּהַאי גַּוְנָא {וכל כיוצא בזה}. וַאֲפָרֵשׁ אֶת דְּבָרַי בְּכָל הַפְּרָטִים. הֵן בְּחָכְמָה, כְּגוֹן לְהַצִּיעַ לִפְנִי אֲנָשִׁים, אֵיךְ שֶׁפְּלוֹנִי אֵינְנּוּ חָכָם, וְלֹא מִבָּעֵי אִם הוּא דְּבַר שֶׁקֶר אוֹ הוּא אֱמֶת בְּמִקְצָתוֹ, וְהוּא מְגַזֵּם אֶת הַדָּבָר יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהוּא, בְּוַדַּאי עָוֹן גָּדוֹל הוּא עַד מְאֹד, וְהוּא יוֹתֵר חָמוּר מִסְתַם לָשׁוֹן הָרָע, וְהוּא בִּכְלַל מוֹצִּיא שֵׁם רָע, כִּי הוּא מַשְׁפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ בִּשְׁקָרָיו. אַךְ אֲפִלּוּ הוּא אֱמֶת גָּמוּר, הֲלֹא כְּבָר הִשְׁרִישׁוּנוּ כָּל הָרִאשׁוֹנִים וְכַנַּ''ל בִּכְלָל א', דְּלָשׁוֹן הָרָע הוּא אֲפִלּוּ עַל אֱמֶת. וְדָבָר זֶה, דְּהַיְנוּ, מַה שֶּׁשּׁוֹלֵל מִמֶּנּוּ הַמַּעֲלוֹת בְּוַדַּאי גַּם כֵּן בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע הוּא, דַּהֲלֹא כָּתַב הָרַמְבַּ''ם בְּפֶרֶק א' דְּאָבוֹת (מי''ז) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ שָׁם: וְלָשׁוֹן הָרָע הוּא סִפּוּר רָעוֹת הָאָדָם וּמוּמָיו וּלְגַנּוֹתוֹ בְּאֵיזֶה צַּד שֶׁיִּהְיֶה מִן הַגְּנוּת, וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה הַמְגֻנֶּה חָסֵר וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרִיךְ שָׁם דְּלָשׁוֹן הָרָע נִקְרָא אִם הוּא אֱמֶת מַה שֶּׁדִּבֵּר עָלָיו, עַיֵּן שָׁם. וְגַם מִמַּה שֶּׁכָּתַב בְּפֶרֶק ז' מֵהִלְכוֹת דֵּעוֹת {הלכה ה'}, שֶׁלָּשׁוֹן הָרָע נִקְרָא דָּבָר שֶׁגּוֹרֵם, אִם יִתְוַדַּע זֶה לַאֲנָשִׁים, לְהַזִּיק לוֹ בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמּוֹנוֹ אוֹ לְהָצֵּר לוֹ אוֹ לְהַפְחִידוֹ, נִרְאֶה בָּרוּר, שֶׁחֶסְרוֹן שְׁלִילַת הַמַּעֲלוֹת לָשׁוֹן הָרָע גְּמוּרָה הוּא מִן הַתּוֹרָה, שֶׁאִם נִתְבּוֹנִן הֵיטֵב נִמְצָא, שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת שֶׁיְּסֻבַּב עַל יְדֵי זֶה הֶזֵּק בְּמָמוֹנוֹ אוֹ לְהָצֵּר לוֹ וְכוּ'. נְבָאֵר אֶת מַה שֶּׁאָנוּ עוֹסְקִים בּוֹ עַתָּה, דְּהַיְנוּ, אִם אָמַר עָלָיו שֶׁאֵינֶנּוּ חָכָם, אֵין חִסָרוֹן גָּדוֹל מִזֶּה עַל פִּי אֱמֶת, כִּי אִם הוּא עֲדַיִן אֵינוֹ נָשׂוּי, אִם יִתְפַּרְסֵם זֶה לַאֲנָשִׁים לֹא יִמָּצֵא מִי שֶׁיִּרְצֶּה לְהִתְחַ. תִּן עִמּוֹ, וְאִם הוּא בַּעַל עֵסֶקּ, אֵיזֶה עֵסֶק שֶׁיֵּשׁ לוֹ, הֵן אִמָּנוּת אוֹ מְלַמְּדוּת, לֹא יִמָּצֵא מִי שֶׁיִּרְצֶּה לְהִתְחַבֵּר עִמּוֹ בְּעִנְיָנָיו, וּבִפְרָט אִם הוּא אִישׁ מוֹרֶה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְהוּא אוֹמֵר עָלָיו לַאֲנָשִׁים שֶׁאֵינְנּוּ חָבָם, מִלְּבַד שֶׁהוּא אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע מִן הַתּוֹרָה, שֶׁבְּוַדַּאי אִם יִתְקַבֵּל זֶה לִפְנֵי הַשּׁוֹמְעִים וְיִתְפַּרְסֵם זֶה בָּעִיר, יְסִבַּב לוֹ עַל יְדֵי זֶה הֶפְסֵד בְּמָמוֹנוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִּי שֶׁיִּרְצֶה לֵילֵךְ אֶצְּלוֹ לְדִין וְלִפְשָׁרָה. יוּכַל לְהִסָבֵב יוֹתֵר מִזֶּה, שֶׁעל יְדֵי סִבַּת הַשְׁפָּלָתוֹ לִפְנִי אַנְשֵׁי הָעִיר, יִסְתַּלֵּק לְבַסוֹךְ מִמְּקוֹמּוֹ עַל יְדֵי זֶה, וְדָמּוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו תְּלוּיִין בְּהַמְסַפֵּר הַזֶּה, כִּי עַל יְדֵי הַלָשׁוֹן הָרָע שֶׁלּוֹ יָרַד עִמּוֹ לְחַיָּיו מַמָּשׁ, עוֹד הוּא מַשְׁפִּיל בָּזֶה מְאֹד אֶת כְּבוֹד הַתּוֹרָה וְלוֹמְדֶיהָ וְנִקְרָא מְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁאָמְרוּ רַזַ''ל, שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה יִתְמוֹטֵט, חַס וְשָׁלוֹם, מְאֹד מְּאֹד קִיּוּם הַתּוֹרָה, כִּי אַחַר כָּךְ, אִם יַזְהִירֵם הָרַב עַל אֵיזֶה מִצְּוָה מֵהַתּוֹרָה, לֹא יָחוּשׁוּ כְּלָל לִדְבָרָיו, מִכֵּיוָן שֶׁכְּבָר נִתְפַּרְסֵם בְּעֵינֵיהֶם עַל יְדֵי בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע לְאִישׁ שֶׁאֵינוֹ חָכָם. 

הלכות לשון הרע כלל ה - ג

 עוֹד אֶשְׁאָלְךָ, אָחִי, עַל דְּבַר פִּתּוּי הַיֵּצֶּר, שֶׁדָּבָר זֶה אֵינֶנּוּ בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁתִּבְחַן בְּעַצְמְךָ, אִם יִתְוַדַּע אֵלֶיךָ בְּבֵרוּר, שֶׁאֶחָד פִּרְסֵם עָלֶיךָ לַאֲנָשִׁים שֶׁאֵינְךָ חָכָם (וְכַיּוֹצֵּא בָּזֶה בִּשְׁאָר שְׁלִילַת הַמַּעֲלוֹת),כַּמָּה מֵהַתַּרְעוֹמוֹת הָיָה לְךָ עָלָיו עַבוּר זֶה, וְהָיִיתָ חוֹשֵׁב עָלָיו לֵאמֹר: מַה סִימָנִי שְׁטוּת רָאָה עָלַי? אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב וּבַעַל לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁרְצּוֹנוֹ רַק לְגַנּוֹת חֲבֵרוֹ וּלְהַשְׁפִּילוֹ, וּכְשֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה כֵן לַחֲבֵרְךָ שֶׁבְּכַמָּה עִנְיָנִים הוּא טוֹב יוֹתֵר מִמְּךָ לַה' וְלַבְּרִיּוֹת אֵין זֶה נֶחְשָׁב בְּעֵינְיךָ לְעָוֹן כְּלָל, רְאֵה אֶת הָעִוָּרוֹן הַגָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה, וּבֶאֱמֶּת כְּשֶׁתְּדַקְדֵּק בּוֹ, תִּמְצָא בְּזֶה הָעִנְיָן מֵחֶלְקֵי אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵחֲלָקִים אֲחֵרִים. אֶחָד מֵחֲמַת הַמְסַפֵּר, וְהוּא, כִּי בִּשְׁאָר עִנְיָנִים שֶׁהוּא מְסַפֵּר עַל חֲבֵרוֹ, שֶׁעָבַר אֵיזֶה אִסוּר, הֵן בְּבֵין אָדָם לַמָּקוֹם אוֹ בְּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, מָצּוּי מְאֹד כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהוּא מְכַוֵּן רַק לְקִנְאַת הָאֱמֶת, וְאַף שֶׁאֵין זֶה מוֹעִיל לְדִינָא, וְכַנַּ''ל בִּכְלָל ד' סָעִיף ב' וּבִכְלָל זֶה סָעִיף א', עַל כָּל פָּנִים מַחֲשַׁבְתּוֹ לֹא הָיְתָה לְרָעָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּזֶה, שֶׁכַּוָּנָתוֹ רַק לְגַנּוֹת לַחֲבֵרוֹ וּלְהַשְׁפִּילוֹ וְהִיא מִדָּה רָעָה מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּשַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה לְרַבֵּנוּ יוֹנָה. עוֹד זֹאת מִצַּד הַמְקַבֵּל, כִּי בִּשְׁאָר עִנְיְנִי לָשׁוֹן הָרָע הַנַּ''ל לֹא יִתְקַבְּלוּ תֵּכֶף דְּבָרָיו, וּבְוַדַּאי יִהְיוּ הַרְבֵּה מֵהַשּׁוֹמְּעִים שֶׁיְּשִׁיבוּהוּ: כָּל זְמַן שֶׁאֵין אָנוּ רוֹאִים בְּעֵינֵינוּ, לֹא נַאֲמִין, וּבְוַדַּאי מַה שֶּׁסִפַּרְתָּ, אַף אִם אֱמֶת הוּא, מִסְתָמָא הָיָה אֵיזֶה סִבָּה שֶׁהֵבִיאוֹ לָזֶה, כִּי כִּפְשׁוּטוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲמִין עָלָיו, וְאִם יִתְבָּרֵר אַחַר כָּךְ שֶׁהוּא שֶׁקֶר, יִהְיֶה הַמְסַפֵּר עֲבוּר זֶה לְבוּז וּלְקָלוֹן בְּעֵינִי כֹּל, מִפְּנִי שֶׁהוֹצִּיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵרוֹ, אֲבָל בָּזֶה, אִם יַשְׁפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ וִיפַרְסְמוֹ לְשׁוֹטֶה וּלְפֶתִי לְעֵין כֹּל, וְעַל יְדֵי זֶה יַעֲשֵׂהוּ לְבוּז וּלְקָלוֹן בְּעֵינֵי אַנְשֵׁי הָעִיר, מָצוּי מְאֹד, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, שֶׁאַף אֶחָד מֵהַשּׁוֹמְעִים לֹא יַעֲמֹד נֶגְדּוֹ לוֹמַר: הַמְעֵט דְּבָרֶיךָ וְחוּס עַל כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל, לָמָּה אַתָּה צָּרִיךְ לְבַזּוֹתוֹ כָּל כָּךְ? וּכְאִלּוּ לֹא עָשָׂה הַמְסַפֵּר שׁוּם עַוְלָה בָּזֶה, וְעַל הַמְסַפֵּר הַזֶּה נֶאֱמַר {משלי ל' כ'}: "אָכְלָה וּמָחֲתָה פִּיהָ וְאָמְרָה לֹא פָּעַלְתִּי אָוֶן". הגה''ה: ואם מכון בזה להשקיט המריבה, כגון, שהוא רואה לראובן, שיש לו שנאה על שמעון על איזה דבר שעשה לו, או שדבר נגדו, (ז) מתר לו לומר לראובן, שלא נתכון בכל זה להתריס נגדו, רק סבת שטותו גרמה לזה כדי להקל בזה השנאה שבלבו, ומצוה נמי איבא. וראיה לזה ממה שאמרו חז''ל מותר לספר לשון הרע על בעלי המחלוקת אם על ידי זה תושקט המריבה כמו שמבואר לקמן בכלל ח' עי''ש. 

עדיין לא הצטרפת לווטסאפ שלנו?  לקבוצת פרק תהילים ביום לחצו כאן >> לקבוצת הסגולה היומית לחצו כאן >>

עוד מאמרי תוכן בנושא שמירת הלשון
X
  • © כל הזכויות שמורות