שמירת הלשון

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

הלכות לשון הרע כלל ט - ב
 וְכָל זֶה, אִם אֵינוֹ מְשַׁבְּחוֹ בָּרַבִּים, אֲבָל בָּרַבִּים אָסוּר ((ו)) בְּכָל גַּוְנִי {בכל האפנים}, כִּי בִּמְסִבַּת אֲנָשִׁים רַבִּים רָגִיל לְהִמָּצֵא שָׁם מַיְמִינִים וּמַשְׂמְאִילִים אוֹ מְקַּנְּאִים, וְעַל יְדֵי שֶׁיַּזְכִּיר בִּשְׁבָחָיו ((ז)) יָבוֹאוּ לְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ *. וְאִם יַחְפֹּץ לְשַׁבֵּחַ אָדָם, אֲשֶׁר כְּבָר הֻחְזַק לָרַבִּים וְנוֹדָע לְכָשֵׁר וְצַדִּיק וַאֲשֶׁר לֹא נִמְצָּא בּוֹ רָעָה וְאַשְׁמָה, גַּם עַל פְּנִי שׂוֹנִא וּמְקַנֵּא יֵשׁ לְשַׁבְּחוֹ, כִּי לֹא יוּכַל לְגַנּוֹתוֹ, וְאִם יְגַנֵּהוּ, יֵדְעוּ הַכֹּל, אֲשֶׁר פִּיו דִּבֵּר שָׁוְא. הגה''ה: ואם הוא משער שהשומעים לא יגנוהו, כגון, שאינם מכירים אותו, מתר לשבחו, אפלו ברבים כל שאינו משבחו יותר מדי. כן כתב הרמב''ם בפ''א דאבות. וביאר שם שעבור זה גער רבי על ר' שמעון בריה כששיבח את ר' יהודא חייטא ואמר לו כלך מלשון הרע הזה, וכן כתב ר' יונה בש''ת במאמר רכ''ו עי''ש. ומזה נוכל לידע דמאוד יש למנוע מלישב באסיפת אנשים כשהם מספרים אפילו בשבחי גדולי הדור, דכמעט לא ימלט שלא יבואו לבסוף עי''ז ללשה''ר. וידוע הוא דלשה''ר על אנשים כאלו הוא חמור הרבה יותר מעל סתם איש ישראל, כדאמרינן ברכות (י''ט) דקודשא בריך הוא תבע ביקרייהו. ומ''ש ואם יחפוץ וכו', הוא מלשון ר' יונה בשערי תשובה. 

הלכות לשון הרע כלל ט - ג
 גַּם יֵשׁ לוֹ לְאָדָם לִזָּהֵר מִלְּשַׁבֵּחַ אֶת חֲבֵרוֹ בְּשֶׁבַח, הַבָּא לִידֵי הֶפְסֵד, ((ח)) כְּעִנְיַן הָאוֹרֵחַ, שֶׁיֵּצֵא בִּרְחוֹב הָעִיר וִיפַרְסֵם לַב) לּ, אֶת אֲשֶׁר גְּמָלוֹ בַּעַל הַבַּיִת טוֹבָה בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְטָרַח לְפָנָיו הַרְבֵּה, כִּי עַל יְדֵי זֶה יִתְלַקְּטוּ אֲנָשִׁים רֵיקִים וְיָסוּרוּ אֶל בֵּית בַּעַל הַבַּיִת וִיכַלּוּ אֶת מָמוֹנוֹ. וְעַל עִנְיָן כָּזֶה נֶאֱמַר {במשלי כ''ז י"ד}: ''מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם קְלָלָה תֵּחָשֵׁב לוֹ''. וּמִזֶּה יֵשׁ לִלְמֹד, דְּהוּא הַדִּין, אִם אֶחָד הִשִּׂיג הַלְוָאָה מֵאֵת חֲבֵרוֹ, וּמְפַרְסֵם לַכֹּל אֶת גֹּדֶל טוֹבָתוֹ, כִּי עַל יְדֵי זֶה מָצוּי הוּא, שֶׁיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו אֲנָשִׁים רָעִים, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁמֵט עַצְמוֹ מֵהֶם. וְחַיָּב הָאָדָם לִשְׁמֹר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ, ((ט)) שֶׁלֹּא יֵחָשֵׁד בִּדְבָרָיו, וְיִתְּנוּ אוֹתוֹ כִּמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, וְאִם הֵבִיא עַצְמוֹ לִידֵי הַחֲשָׁד, הוּא בִּכְלַל אֲבַק לָשׁוֹן הָרָע *. מה שלא זכרתי נורא בי פלניא (אש אצל פלוני) בענין אבק, אף שכן בתבתי לעיל בכלל ב' (באר מים חיים ב') ומקורו מרשב''ם בבא בתרא (קס''ה. דבור המתחיל 'אבק'), והשערי תשובה לרבנו יונה, כי ראיתי אחר כך בדברי הגהות מימוני בפרק ז' מהלכות דעות ובדברי הסמ''ג, ומשמע מדבריהם דהוא לשון הרע גמורה. בגמרא בערכין (ט''ז) ור' יונה בשערי תשובה בעניני האבק. הוא לשון ר' יונה הנ''ל, וכלומר אף במקום שמותר לספר מן הדין, רק שיחשדוהו השומעים שאין הדברים כנים ומלבו הוא בודאם, או יאמרו מדוע לא גילה את אוזן החוטא למוסר בתחלה, מוכח מזה שאין כונת המספר בשביל הצדק והאמת, רק שנהנה לדבר באשמת העם ובקלונם יתכבד וכמו שביאר כל זה הר''י במאמר רכ''ח עי''ש.