שמירת הלשון

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

הלכות לשון הרע כלל י - יג
 וְאַף עַל פִּי כֵן נִרְאֶה לִי, דְּאִם הוּא מְשַׁעֵר, שֶׁעַל יְדֵי זֶה, שֶׁיְּסַפֵּר לַאֲנָשִׁים, הַאֵיךְ שֶׁפְּלוֹנִי ((לג)) עָשָׂה לוֹ עַוְלָה בְּעִנְיַן מָמוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, תּוּכַל לָבוֹא לוֹ מִזֶּה תּוֹעֶלֶת עַל לְהַבָּא, כְּגוֹן, שֶׁיְּסַפֵּר לַאֲנָשִׁים, שֶׁדִּבְרֵיהֶן נִשְׁמָעִין לוֹ, אִם יוֹכִיחוּהוּ עַל זֶה, וְאוּלַי עַל יְדֵי זֶה יָשִׁיב לוֹ הַגְּזֵלָה וְהַהֶזֵּק וְבַיּוֹצֵא בָּזֶה, ((לד)) מֻתָּר לוֹ לְסַפֵּר לָהֶם וּלְבַקֵּשׁ מֵאִתָּם, שֶׁיְּסַיְּעוּהוּ בָּזֶה. וְלִפְעָמִּים יְצֻיַּר תּוֹעֶלֶת עַל לְהַבָּא מֵהַסִפּוּר, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּעִנְיַן מָמּוֹן, (דְּהַיְנוּ עִנְיַן צַּעַר וּבֹשֶת וְאוֹנָאַת דְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה), כְּגוֹן, אִם נוֹדַע לוֹ בְּבֵרוּר, אֵיךְ שֶׁפְּלוֹנִי רוֹצֶּה לְחָרְפוֹ וּלְגַדְּפוֹ עַל דָּבָר פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, אִם יְסַפֵּר זֶה לַאֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים אוֹ לִקְרוֹבָיו שֶׁל פְּלוֹנִי, וְיַעֲרִיךְ לִפְנֵיהֶם אֶת אֲמִתַּת הָעִנְיָן, וְיִרְאוּ בְּעַצְּמָם שֶׁהַדִּין עִמּוֹ, אֶפְשָׁר שֶׁיִּמְנְעוּהוּ מִּזֶּה, אוֹ אֲפִלּוּ הוּא דָּבָר, שֶׁכְּבָר עָבַר, שֶׁכְּבָר חֵרֵף אוֹתוֹ, אַךְ שֶׁהוּא מְשַׁעֵר, שֶׁאִם לֹא יְסַפֵּר הַדָּבָר לִקְּרוֹבָיו, אוֹ לַאֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים, כְּדֵי שֶׁיִּמְנְעוּהוּ מִזֶּה, יָבוֹא עוֹד לְחָ רְפוֹ וּלְגַדְּפוֹ ((לה)) בְּכָל אֵלּוּ הָאֳפָנִים וְכַיּוֹצֵּא בָּזֶה, מֻתָּר לְסַפֵּר הַדָּבָר לִבְנִי אָ דָם, אַף שֶׁעַל יְדֵי הַסִפּוּר יִתְבַּזֶּה חֲבֵרוֹ לִפְנִי הַשּׁוֹמְעִים, כֵּיוָן דְּאֵין כַּוָּנַת הַמְספֵּר לָזֶה, רַק הוּא רוֹצֶּה לִשְׁמֹר אֶת עַצְּמוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ מִמֶּנּוּ נְזֶק בְּעִנְיַן מָמוֹן אוֹ צַּעַר וּבִיּוּשׁ. וכל שכן אם הוא רוצה לעשות לו עולה וע''י סיפורו אפשר שימנעוהו מזה דמותר לספר להם ולבקשם שימנעוהו מזה. אף דבתוך כך מוכרח לספר כל המעשה והוא ממילא גנאי לחבירו אעפ''כ מותר ולא אמרינן לא התירה התורה אלא בבית דין, ואף דלא שייך בזה התירא דר''י כדי לקנא לאמת מ''מ נראה פשוט דמותר, כמו דלענין רכילות ג''כ לא שייך ההיתר דר''י וכמ''ש למעלה בס''ק כ' ואפ''ה היכא דנוגע לאחד בענין ממון כגון שהוא יודע שאחד רוצה להזיק לאחר או כדי שלא יתבזה חבירו, כגון אם שמע מאחד שאמר אם אפגע לפלוני במקום פלוני אחרפנו ואגדפנו והוא מכיר להאיש הזה דגזים ועביד, בודאי מותר לספר לו אם הוא רואה שע''י סיפורו ישמור את עצמו ממנו ולא יבוא לזה וכמו שנכתוב אי''ה לקמן בהלכות רכילות ואין בזה משום רכילות כיון דעיקר כונתו בסיפורו לסלק הנזקין ולהשבית הריב, כן הוא הדין בזה דאין בזה משום לשה''ר כיון דעיקר כונתו לשמור את עצמו ולא לגנות לחבירו. ומנאתי ראיה ג''כ לדברינו ממה דאמרינן בקידושין בריש פרק האומר רב גידל הוה מהפך בההיא ארעא אזל רב אבא זבנה, אזל רב גידל קבליה לר' זירא, אזל ר' זירא וקבליה לר' יצחק נפחא, א''ל המתן עד שיעלה אצלנו לרגל, כי סליק אשכחיה, אמר ליה עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה מאי א''ל נקרא רשע, ואלא מר מאי טעמא עביד הכי אמר ליה לא ידענא וכו' עי''ש ופירש רש''י בד''ה וקבליה סיפר דברי צעקתו לפני ר' זירא, ובודאי ר' זירא לא היה דיין בדבר זה כי מוכח שם בגמרא דר' אבא לא בא אז ביחד עם רב גידל לפני ר' זירא, דאי ר' אבא ג''כ בא אז עמו בודאי היה ר' זירא שואלו למה קנה והלא הוא עני המהפך וכו' ובודאי היה משיבו ג''כ דלא ידע מתחלה שרב גידל היפך על שדה זו כאשר היה האמת וכאשר השיב אח''כ לר' יצחק נפחא ולא היה צריך ר' זירא לילך ולקבול עליו עבור זה לפני ר' יצחק נפחא, אלא ודאי דר' אבא לא היה אז אצל ר' זירא בעת שקבל עליו רב גידל, ואם היה רבי זירא דיין בדבר האיך מותר לו לרב גידל לספר ולר' זירא לשמוע שלא בפני בעל דין, אלא ודאי דדרך סיפור בעלמא סיפר רב גידל לר' זירא את העולה אשר עשה לו ר' אבא, וא''כ איסור לשה''ר יש בזה וכנ''ל, אלא ודאי כמו שכתבנו בפנים דלתועלת שרי, וכונת רב גידל ג''כ היתה כדי שיסייעו ר' זירא בענין זה שתוחזר השדה אליו, וכונת ר' זירא בסיפורו את הדבר לר' יצחק נפחא ג''כ היה כדי שיאמר לר' אבא כי לדבריו בודאי ישמע כי רבו היה וכדמוכח מתשובתו המתן עד שיעלה וכו' וכפירש''י שם, אבל לא ח''ו לגנות בזה לר' אבא כי אם לקנא לאמת וכמ''ש ר''י בש''ת במאמר רכ''א (ומזה ראיה לדברי ר''י דשם). והא דלא הוכיח אותו תחלה נוכל לומר בפשיטות דר' זירא מוחזק לרבים היה וכמ''ש ר''י במאמר רכ''ח עי''ש. ואף לפי מה שכתבנו לעיל בשם הפוסקים דבכל גווני חייב להוכיחו תחלה נוכל לומר דר' זירא היה רחוק מר' אבא ולא היה יכול להוכיחו. ואין צריך לזה הסיפור באפי תלתא, דלא מיבעי אם הוכיחו מעצמו מתחלה בפניו ולא שמע לדבריו דשוב אין צריך לזה הסיפור בא''ת וכמ''ש למעלה בס''ק ט''ו, אלא אפילו אם לא הוכיחו מתחלה משום ששיער שלא יקבל תוכחתו אעפ''כ נראה לי דאין צריך לזה אח''כ באפי תלתא, דלא שייך כאן הטעם שכתב ר''י בש''ת במאמר רכ''ח שיחשדוהו לחונף או לשקרן עי''ש כיון שהם רואין מסיפורו שכונתו רק לתועלת וכמ''ש בפנים.