דבר תורה לפרשת בלק

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

בפרשת השבוע נאמר "וישא בלעם את עיניו, וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלוקים".

רש"י מפרש: "שכן לשבטיו - ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו, ואינן מעורבין. ראה שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אהל חבירו; ותהי עליו רוח אלקים - עלה בלבו שלא יקללם".

ראיתי פירוש נאה על ה"אין פתחיהם מכוונים", שהכוונה היא לדברי חז"ל שהקב"ה אמר לישראל: פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. שאם האדם מישראל מראה רצון לתשובה ופותח לשם כך רק פתח קטן - פותחים לו מן השמים פתחים גדולים, לקרבו ולהכניסו תחת כנפי השכינה. וזה הפירוש "שאין פתחיהם מכוונים", שהרי הפתחים אצל היהודי אינם שווים. הוא פותח פתח רק כחודו של מחט, ופותחים לו בשמים פתח כפתחו של אולם...

בכך ראה בלעם את מעלתם של ישראל, ועד כמה הם חשובים בעיני הקב"ה, ולכן עלה בלבו שלא יקללם.

ומדוע באמת זכה עם ישראל לכך, שמול פתח קטן פותחים לו פתח כה גדול? אפשר לומר, שיש בכך מידה כנגד מידה, כי גם במעשיהם של בני ישראל, מצאנו כגון זה, שאדם עושה מעשה קטן אחד, אבל ההשפעה היוצאת ממנו היא עצומה ונוראה, ומורגשת לדורי דורות. צריך לזכור שכל התעוררות תשובה ולו הקטן ביותר, כל מעשי טוב, פותח לאדם פתח משמים כרוחב של אולם. (עלינו לשבח)

שבת שלום,
הרב מנדל