אחדות וקנאה: דבר תורה קצר לפרשת פנחס - מהרב מנדל

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

בפרשת השבוע, אחרי שפנחס עשה את מעשי הקנאות - זכה לקבל מה' את הברכה "הנני נותן לו את בריתי שלום".  

נשאלת השאלה: מדוע דווקא פנחס הוא שזכה לברית השלום? האם קנאותו הבלתי פושרת אינה עומדת בניגוד גמור לשאיפת השלום?

רגילים אנו לראות במושג "רודף שלום" אדם נעים הליכות, המאיר פנים לבריות ללא אבחנה; אדם שלעולם לא יגיד מלה רעה על זולתו; אדם שכלל לא מתערב בנושאים השנויים במחלוקת.

לפי הגדרה זו, בוודאי שלא ניתן לכלול את פנחס בקטגוריה של "אנשי השלום", לכאורה. אולם בהשקפת התורה, הדבר נראה שונה. אנשים מהסוג הנ"ל אמנם אינם "בעלי מחלוקת", אבל משום כך עדיין לא ניתן להגדירם כ"רודפי שלום". כי "שלום" אינו רק שלילת המחלוקת. שלום הוא ערך חיובי! וערך זה לא ניתן להשיג ב"שב ואל תעשה", בהתעלמות מכוונת מנקודת המחלוקת. אלא הוא זקוק לכח יצירה, היוצר את ההרמוניה שבין חלקי העם. מי הוא האיש, שבכוחו לחולל את כל זה?

נקודת מפתח יש כאן: כשם שאין קיום לעם ישראל לא קשר עם יוצרו - כך גם השלום בעם ישראל, והאחדות בין יהודים. אנו קשורים בקשר בלתי נפרד לשלום שבין ישראל להקב"ה: כל זמן שאיננו חיים בשלום עם השי"ת, לא ישררו יחסי שלום בין יהודים. ולכן רק מי שמסוגל לדאוג ליחסי שלום בינינו לאבינו שבשמים - ניתן לו המפתח להשראת השלום בתוכנו.

אלה שראו את שבט שמעון בקלקלתו, וישבו באפס מעשה - בוודאי לא עשו זאת מתוך הזדהות עם מעשיהם. מדוע בחרו לשתוק ולהבליג? משום שחששו מריב אחים, מפילוג בעם. 

אך הם טעו!... כל עוד שהאחדות באה על חשבון של חילול השם, אין לאחדות כזו שום ערך. אדם אחד בלבד הבין נכון - פנחס. לא רק הקנאות בערה בו, אלא גם השאיפה לשלום, הנחתה אותו במעשהו זה! בכך שקנא לאלהיו, הכשיר את הקרקע להשראת שלום ואחדות של אמת בין כל חלקי העם. 

ואם בעיני עם ישראל היה נראה פנחס כמעורר מדנים, כבעל מחלוקת, בא הקב"ה וגילה את האמת: פנחס - הוא, ורק הוא - ראוי לשמור על "ברית השלום"!

(ע"פ הרש"ר הירש)

שבת שלום,
הרב מנדל