12 עובדות על רבי חיים מוולוז’ין, לרגל יום פטירתו י"ד סיון

רבי חיים מוולוז'ין, ראש וראשון לתלמידי הגר"א, אבי הישיבות הליטאיות הגדולות, מחבר 'נפש החיים'

10/06/19 | ז' סיון התשע"ט

תזכורת יומית למייל

שלח לחבר

הדפסה

תורה

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

רבי חיים נולד בז' בסיון ה'תק"ט (1749) בעיירה וולוז'ין אשר במינסק שבבלארוס, ליצחק בן חיים, פרנס קהילת וולוז'ין, ורבקה - בתו של רבי יוסף רפפורט ונכדתו של רבי שמחה הכהן רפפורט.
רבי חיים למד במשך שנתיים אצל הרב רפאל בן יקותיאל זיסקינד הכהן כ"ץ, רב העיר מינסק ומחבר הספר 'תורת יקותיאל'. לאחר מכן, למד רבי חיים אצל רבי אריה לייב בר אשר גינצבורג, ה"שאגת אריה", בעת שהלה שימש כרבה של מינסק.
כשמלאו לו 19, החל רבי חיים ללמוד בוילנה אצל רבי אליהו בן שלמה זלמן, "הגאון מוילנא" (הגר"א). כשסיים לימודיו חזר רבי חיים לעיירה וולוזין ומשנת ה'תקל"ד (1774) כשהוא בן 25, החל לשמש כרבה, בברכתו של הגר"א. בניו של הגר"א, רבי יהודה ליב ורבי אברהם, מציינים בהקדמה לביאור הגר"א על שולחן ערוך, כי רבי חיים מוולוז'ין היה ראש וראשון לתלמידי הגר"א.
כשמלאו לו 40 עבר רבי חיים לכהן כרבה של העיר וילקומיר שבליטא, לאחר שנה שב לכהן כרבה של העיירה וולוז'ין. תפקיד בו כיהן עד יום מותו.
כעשר שנים מאוחר יותר, בשנת ה'תקס"ב (1802), לאחר מותו של הגר"א, יצא רבי חיים במכתב אל "אוהבי התורה" אשר בליטא, כדי הקים קרן ללימוד התורה ולישיבות. ייסד רבי חיים את ישיבת עץ החיים בעיירה וולוז'ין, והיה לאבי הישיבות הליטאיות הגדולות.
בשנת ה'תקס"ח (1808) החל גל עליה של קבוצות מליטא לארץ ישראל, אשר נקראו "תלמידי הגר"א" על שום מנהיגיהם שהכירו את הגר"א וחיו לאור משנתו: רבי ישראל בן שמואל אשכנזי משקלוב, מחבר הספר פאת שולחן, ורבי מנחם מנדל אשכנזי בן ברוך בנדט רב מקובל ותלמידו המובהק של הגר"א. רבי אריה נאמן מעיד כי רבי חיים היה יוזם העליה אף כי לא עלה לארץ ישראל בעצמו, וכיהן כסמכות הרבנית של הארגון אשר תמך בהם כלכלית בכספי חלוקה ובהקמת "כולל הפרושים הכללי 'אדרת אליהו'".
בי"ד סיון ה'ת'קפ"א (1821) נפטר רבי חיים מוולוז'ין והוא בן 72.
בשנת תקפ"ד (1824) הדפיס בנו של רבי חיים מוולוז'ין, רבי איצלה, את ספרו הידוע ביותר 'נפש החיים', בו שוטח רבי חיים את משנתו כנגד החסידות ומצדד בלימוד התורה כאמצעי היחיד להדבק בה'.
רבי חיים צידד בחשיבה עצמאית גם על חשבון מחלוקת עם דברי חכמים קודמים, כמסורת הגר"א, רבו: "זה דרכי מעודי אשר חנן ה' את דעתי לקיים מסברא דנפשאי דילן היא, ואף אם כן אמצא בספר בר מזלי' אנא, וכן אם אמצא בספר דרך אחרת, אשר דרכו ירט לנגדי, אין דרכי להביא דבריו ולסתור אותם והמעיין האמיתי יבחר דרך האמת כי בתורה דכתיב בה אמת, בלתי אל האמת עינינו. ברוך ה' אלקים אמת שומר הבטחתו אמת כי לא תשכח תורת אמת מפי זרע אמת." (חוט המשולש, סוף סימן יא.)
רבי חיים העריך את הבקיאות והפשטות והיה נגד פלפולים. רבי חיים מוולוז'ין גרס כי חזרות בלימוד יענו על קושיות רבות ולמתקשים המליץ ללמוד מתוך שמחה ובנחת. לשיטתו לימוד התורה עדיף על הכל
יתר ספריו של רבי חיים מוולוזין: שו"ת החוט המשולש - תשובותיו ותשובות חתנו רבי הלל פריד ונכדו רבי אליעזר יצחק פריד, ו-רוח חיים - פירוש על מסכת אבות.
נכד אחר של רבי חיים מוולוזקין, רבי יוסף דוב הלוי סולבייצ'יק ('בית הלוי') הוא אבי שושלת בית בריסק. ונכד נוסף הוא רבי זלמן סנדר כהנא שפירא, אשר בנו ארבהם דוב כהנא שפירא הוא בעל ה'דבר אברהם'.