"אם נגזר עלינו מה שנגזר - לפחות יש לנו מזל שהנהג הפוגע ברח"

בראיון מרגש מספר אביו של הילד חיים בנימין ביגלאייזן, על הביטחון בקב"ה וההתמודדות עם מות בנו

10/01/20 | י"ג טבת התש"פ

 

הדרך לישועה שלך בע"ה: קבלת קריאת תהילים יומי ביחד עם עשרות אלפי יהודים - לחצו כאן לפרק במייל וכאן לפרק בווטסאפ

הילד חיים בנימין נדרס בצומת הרחובות גולדה מאיר ויצחק מירסקי בירושלים בחול המועד פסח האחרון. הוא נפגע מרכב אשר נמלט מן המקום לעיני אחיו, אושפז בבית החולים שערי צדק בירושלים במחלקת טיפול נמרץ ילדים. לאחר מאבק ממושך על חייו נפטר הילד.

בראיון שהעניקו הוריו, שושנה וישראל מאיר ביגלאייזן לאתר הידברות לאחרונה, סיפר אביו כי הוא מברך על כך שמדובר היה בתאונת פגע וברח: 

"בגלל שהנהג ברח, המשטרה הייתה במרדף אחריו, כלי התקשורת פרסמו את תמונתו, וזה יצר תהודה ציבורית רחבה מאוד. 'כן תפסו את הנהג, לא תפסו, הודה בחקירה או שתק'. בגלל זה עם ישראל התחבר לסיפור שלנו, וכולם התפללו על בנימין ז"ל. ללא הצורה הזאת, את מי זה היה מעניין? הרי כל יום נהרג אדם בתאונה דרכים, ונפצעים כמה, האם מישהו מתפלל עליהם?"

זוהי אינה הטרגדיה הראשונה שפקדה את משפחת ביגלאייזן.  אב המשפחה, ישראל מאיר, התמודד עם מחלת הסרטן במשך מספר שנים והחלים:

"לפני חמש שנים סיימתי שנתיים של ניסיון גדול בהתמודדות עם מחלת הסרטן, שקפצה אצלי לביקור לא מוזמן. היו אלו שנתיים של טיפולים ותופעות לוואי נוראיות. חוץ מהחרדה שאפפה אותי בוקר וערב, היה לי גם את הסיוט של תופעות הלוואי".

"היו כל מיני סוגי תופעות מוזרות, אחת מהן, למשל, התבטאה בזרם חשמל שהייתי מרגיש בכל נגיעה שנגעתי באצבעותיי. זה היה קשה מאוד, כי פשוט לא יכולתי לעשות כלום - לא לחייג בטלפון, לא לכפתר חולצה, לא לאכול עם הידיים, כלום, ממש כלום, כי זה כאב. אבל התקדמתי דרך זה, ולמדתי כמה האצבעות של האדם חשובות. למדתי להודות על כל הטוב הרגיל והטבעי שיש לנו בחיי היום-יום והשגרה".

גם לאחר הטרגדיה הקשה שפקדה את המשפחה, ישראל מאיר מלא הודיה לקב"ה:

"שואלים אותי: 'האם שכחת מהסרטן?', ואני עונה להם: 'אני מקווה שלא', מכיוון שזה מאפשר לי ונותן לי תזכורת להודות מידי יום על מה שהקב"ה כן נתן לי, וזה הרבה מאוד. כשבריאים - לפעמים שוכחים, והניסיון של אז נתן לי הרבה כוח להתמודד עם הניסיון הקשה יותר שבא אחריו, פטירתו הטראגית של בני בנימין ז"ל… את שניהם עשה הקב"ה, והוא יודע למה הוא עשה, אף על פי שאני לא בדיוק יודע".

רבים נחשפו בהרחבה לפרטי האירוע בכלי התקשורת השונים, ואביו של בנימין חי אותו מדי יום ביומו:  "בנימין ואחיו ירדו מאוטובוס שהביא אותם מקרית ספר. בנימין התחיל לחצות את הכביש, ואז הגיח רכב במהירות מופרזת, פגע בו וברח". האב רואה את יד ה' גם באירוע עצמו:

"שום דבר לא קרה במקרה, רואים שמישהו כיוון את הכל בדיוק, ואני אפרט. בנימין התארח בחול המועד עם אחיו הגדול אצל אחי בקרית ספר. כששמו פניהם לחזור, הם חיכו בתחנה לאוטובוס העולה לירושלים. קו המידע הראה להם שהאוטובוס צריך להגיע בעוד עשר דקות, אחר כך בעוד חמש דקות, אחר כך בעוד דקה, ואז אין אוטובוס, הוא לא הגיע. לאחר מכן הראה שוב קו המידע שהאוטובוס צריך להגיע בעוד רבע שעה, בעוד עשר דקות, בעוד דקה - ונעלם".

"כך הם חיכו בתחנה במשך ארבעים דקות. ומה אתה חושב, מי דאג שהאוטובוס יתעכב, הסדרן? ממש לא. הקב"ה החליט שהוא רוצה את הפרח שלי אצלו, אז הוא עיכב את האוטובוס, עד שהרכב הדורס יעבור בכביש כשבנימין ירד אליו".

בני המשפחה אינם מכלים את זמנם בעיסוק בנהג הפוגע, אשר לא עצר להושיט עזרה לחיים בנימין. ישראל מאיר מסרב לדון בו ומסביר:

"אנחנו לא מבזבזים את האנרגיות שלנו ב'איך קרה? ולמה קרה? מי אשם? ולמה ברח?', כי אז אנחנו מפספסים את הלקח האמיתי. אנו לא רוצים לבזבז את האנרגיות הרוחניות וספוגות האמונה שלנו בהתעסקות ביצר הנקמנות, שלא יחזיר לנו את בנימין. אנו גם לא כל כך משתפים פעולה עם חקירת המשטרה, כי מריח לנו שהם לא בדיוק רוצים את האמת, אלא רק לסמן וי על התיק ולסגור אותו. המצב כעת, שיש בידי המשטרה שני חשודים, שכל אחד טוען שזה לא הוא. המשטרה ביקשה שנכנס ונשכנע אותם להודות. אבל שאלנו רב, והוא אמר שלא בטוח שמי שזה הוא - באמת יודה. לכן הוא פסק לנו לא לשתף פעולה. החוקר אמר לי: 'אתה כנראה רוצה שרוצחים יסתובבו ברחוב'. אמרתי לעצמי: 'אם באמת אכפת לך שלא ימותו אנשים, אז בוא איתי לרחוב, ואני אראה לך מה אפשר לתקן ולסדר לפני שקורה האסון הבא'".

 

ישראל מאיר ביגלאייזן הוא אדם מאמין, הוא מציין כי לדעתו ידע בנו חיים בנימין על העתיד לבוא:

"הגמרא אומרת שאדם לא יודע דברים, אבל המזל שלו יודע. במשך כמה שנים בנימין סבל מסיוטים קשים. הוא היה מתעורר בלילה וצועק: 'אני לא רוצה למות, אני לא רוצה למות'. מובן שטיפלנו בזה, אבל לאחר מעשה אני מבין שזה לא היה סתם".

"היה עוד מקרה מצמרר - חודש לפני התאונה הוא התארח אצל אחי בקרית ספר, ואז הוא אמר לו: 'אתה רוצה לשמוע בדיחה?' משנענה בחיוב החל לספר: 'היה ילד אחד שעמד בטרמפיאדה ליד החיידר שלי בכביש גולדה מאיר פינת מירסקי, וחיכה לטרמפ. עצר לידו רכב והנהג שאל את הילד: 'לאן אתה צריך להגיע?'. הילד ענה: 'לא יודע', והנהג המשיך הלאה. לאחר כמה דקות הגיע עוד נהג ושאל את הילד: 'לאן אתה צריך להגיע?'. הילד ענה: 'לא יודע', והנהג המשיך. לאחר כמה דקות עמד רכב ברמזור, וכשהרמזור התחלף - הגיע הרכב ודרס את הילד, כמו שהילד אמר שהוא לא יודע לאן הוא צריך להגיע, באמת הוא לא ידע'. זאת הבדיחה שהוא סיפר לאחי. אחי אמר לו: 'מה מצחיק בבדיחה הזאת?', וגם אמר לאשתו 'איזו בדיחה מוזרה הוא מספר לנו'. עבר חודש, ובאותה הצומת, איפה שהחיידר שלו בדיוק, ה'בדיחה' התממשה במציאות. הוא לא ידע, אבל הנפש שלו הרגישה".

הראיון מהווה הזדמנות למשפחת ביגלאייזן להביע את הוקרתה לעם ישראל אשר תמך בהם במהלך תקופת האשפוז של חיים בנימין:

"הבנו עד כמה עם ישראל הוא עם מיוחד שאין כמותו בכל העולם. כולם היו סביבנו כל הזמן, שימחו, עודדו, חיזקו וגם הזילו דמעה, ואלו אנשים שלא הכרנו קודם, מעולם לא ראינו אותם. כזה חסד אין בכל העולם, רק אצל עם ישראל. להבנתנו זה גם חלק מהנשיקות שקיבלנו מהקב"ה. נכון שקיבלנו סטירה, אבל לא צריך לזלזל בנשיקות הרבות. לפעמים היו אלו נשיקות קטנות, ולפעמים נשיקות גדולות. אנחנו לא יודעים מה הסיבה לכל דבר, אבל ברור לנו שזה לא סתם, אין סתם ואין מקרה, להקב"ה יש ניסיון בעולם הזה יותר ממני, והוא אף פעם אינו טועה. ברגע שאני יודע זאת ומשריש את זה בתוכי, הכל נהיה הרבה יותר קל".

במהלך אשפוזו של חיים בנימין, ייסד אביו ישראל מאיר את המיזם "דקות יקרות", שנועד לפנות זמן משותף לבילוי של הורים עם ילדיהם. המיזם המלווה באתר אינטרנט בו נקראים הורים להסיר מדי יום אפליקציה הגוזלת מזמנם. באתר קיים טופס בו מתבקש ההורה לציין לצד האפליקציה שיסיר ביום כלשהו, מה עוד הוא בוחר לקחת על עצמו באותו יום על מנת להפחית את השימוש בטלפון הסלולרי כשהוא עם הילדים או בבית בתפילה.ישראל מאיר מרחיב על כך בראיון:

"אני יושב ליד שולחן הארוחות עם אשתי וילדיי, מזלג ביד אחת והטלפון שלי ביד השנייה, מחלק את כל ההודעות, וההודעות החדשות החשובות מאוד, שמופיעות כל הזמן על המסך שלי, ואז הטלפון מצלצל: 'נפגע על ידי מכונית... בנימין... טיפול נמרץ... בוא מיד...'. הדבר הבא שאני יודע הוא שאני יושב במיון, הרופאים ניגשים אלי, ראשם מורכן: 'אנו מצטערים לומר זאת, אבל זה רע, רע מאוד. סקרנו את סריקת ה-CT... זה עניין של שעות, אם לא דקות'. ואז זה מכה בי, כמה יקר כל רגע שיש לנו עם ילדינו ובן / בת הזוג. אם רק הייתי מבלה כל ארוחת ערב בשתי ידיים, וראשי מתמקד בהנאה של המשפחה שלי, לא בודק איזה הודעות הגיע"ו.

ומוסיף: "כמזכרת לבנימין שלנו, בואו נחדש את המיקוד שלנו במשפחה, ובמה שחשוב באמת בחיים. אני יודע שקשה להתעלם מהטלפון, וההודעות הללו יכולות להיות ממכרות. אבל בואו נתחיל, אפליקציה אחת בכל פעם. מחק אפליקציה אחת שמוצצת יותר מדי זמן מהחיים שלך, התחייב לכבות את הטלפון במהלך ארוחת הערב, או לחסום זמן שלא תבדוק את הדוא"ל שלך, כל דבר שיעזור לך להתמקד מחדש במה שחשוב באמת. בוא נראה כמה זמן אנחנו מרוויחים יותר מדי יום, זמן שנוכל לבלות עם בן / בת הזוג שלנו, ילדינו, חברינו ושכנינו".

שושנה, אמו של בנימין מסיימת את הראיון המשותף בסיפורה:

"כשבנימין נפטר שהינו בחדר לצדו וידענו שצריך לארגן הלוויה. אני הייתי בסערת רגשות, ואמרתי שאני רוצה שייטמן בהר המנוחות. כל היועצים והעסקנים אמרו לנו שאין סיכוי לקבל שם קבר. אבל רציתי מאוד והתעקשתי".

"התקשרתי לחברה קדישא האחראית על חלקת חסידים, וביקשתי קבר לילד שלי, הם אמרו לי: 'אין סיכוי, חבל על זמנך'. אמרתי להם שסבא וסבתא של בעלי טמונים שם, הם המשיכו לטעון שאין מקום. לאחר כמה דקות, בעוד אנו שוהים בחדר, התקשרו אלינו מהחברה קדישא, ואמרו שהם מצאו חלקת קבר בהר המנוחות, אבל זה ממוקם בין קבר של איש לקבר של אישה, האם אין לנו בעיה עם זה. התקשרנו לרב והוא אמר שאפשר לפתור את הבעיה. האיש של החברה קדישא אמר לי 'כבר שלושים שנה שלא קברנו כאן, זה נדיר מאוד'. ואיפה הקבר? סמוך מאוד לסבא וסבתא של בעלי, שנפטרו צעירים".

"יתרה מכך", הוסיפה, "בעזרת משקפת אני רואה מהקבר את הבית שלנו, ומהבית שלנו את הקבר, עד כדי כך שקרובי משפחה שמחפשים את הקבר של בנימין, אני מדריכה אותם מהמרפסת דרך המשקפת: 'קחו שמאלה, עכשיו עוד למטה ותגיעו'".

"לזה אני קוראת נשיקות בתוך החושך, סייעתא דשמיא גדולה. ברור לי שהחלקה הזאת תוכננה עשרות שנים קודם, היא פשוט חיכתה לבנימין שלנו. בעיניי זה כמו הדברים שהקב"ה ברא בערב שבת בין השמשות. סוג של אמירה של ריבונו של עולם: 'אני יודע שקשה לכם מאוד מה שעשיתי, אבל אני עושה משהו קטן שיקל מעליכם את הכאב והצער'. אלו הנשיקות שלי".

לפני מותו דיבר בנימין חיים עם אמו על רצונו לכתוב ספר תורה, המקובל הרב גמליאל רבינוביץ שליט"א אשר שמע על כך במהלך השבועה, אומר כי זו צוואתו האחרונה של הילד בנימין חיים ז"ל, וכעת עורכת המשפחה מגבית כדי להגשימה. ניתן ליצור קשר עם משפחת ביגלאיייזן בכתובת המייל: [email protected]

דרגו את המאמר: 

ממוצע 4.4 (140 מדרגים)

 

הדרך לישועה שלך בע"ה: קבלת קריאת תהילים יומי ביחד עם עשרות אלפי יהודים - לחצו כאן לפרק במייל וכאן לפרק בווטסאפ

תכנים שיעניינו אותך (מתחלף מדי יום בחצות)



מאת https://www.tehillim-center.co.il/

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך


מדוע באה עלינו הצרה הזו? מה רוצה מאיתנו הבורא?

"וראית את אחורי ופני לא יראו" - כשאנו חלילה מצויים בצרה, כשמגיע אלינו קושי ומחסור, אנו רואים רק את החושך, רק את הבעיה, לא מבינים את פשר הסתרת הפנים - "פני לא יראו". אולם לאחר שעבר זמן ונעשה תכלית הדבר, אז אנו מבינים לאיזה צורך עברנו את המאורעות...

לכל הייסורים או הקשיים יש זמן קצוב בלבד

בשעה שבורא עולם משגר ייסורים על האדם הוא משביע את אותם הייסורים: 'אל תתחילו לייסר את אותו האדם אלא ביום פלוני ובשעה פלונית, ולא תצאו ממנו אלא ביום פלוני, בשעה פלונית, באמצעות רופא פלוני ותרופה פלונית!'

אל תכפור בקושי שלא תגיע צרה גדולה יותר

בצר לו פנה החוכר אל הצדיק מלנטשנא זצ"ל, שנודע ברוח קודשו. אמר לו הצדיק: "רואה אני כי שורים עליך דינים במקום הזה, לפיכך באה עליך צרת האדון. אמור לו נחרצות כי אינך מסכים להוספה. אל תוסיף ולו פרוטה אחת! אם שלך הוא - יוותר האדון, ואם לא - הסתלק משם - לטובתך!"

אליהו הנביא מברך בבנים

כשהגיעו לפסוק "והגדת לבנך..." התעצבו ובנשימה אחת הרגיעו  זה את זו: "בורא עולם לא ישכחנו ועוד יזכנו בבן"

סיפור מרגש על עניית "אמן"

"מובן מאליו, שבתור יהודי-לא-דתי הופתעתי מאוד מהתשובה ומן האמונה והביטחון העז ברבי משה זצ"ל שהחולה יבריא בזכות אמירת אמן", סיפר הרופא בעל התשובה

פטירת הרב יוסף ג'יעאן, ח' בשבט: כוחה של אמונה

בעזרת ה' נראה כולנו את הנס הגדול, כל אלה אשר עומדים מולנו עם הנשק ביד, לא יפגעו בנו לרעה ויתפזרו לכל רוח, יבואו 'חברים' ויחזירו אותנו במהרה הביתה ובעזרת ה' נעלה כולנו ארצה. כולנו! כולנו! כולנו!

סגולות נבחרות


סגולה להריון קל

סגולה להריון קל: תאמר לפני ברכת 'המפיל' (לפני השינה) פרק כ' בספר תהלים, ולאחר מכן תאמר שוב את הפסוק השני
לכל הסגולות
אומרים תהילים בשבילך 24 שעות: 1-700-700-721   |