עשרה בטבת: כל יום התענית אנו בגדר מלאכים

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

באחד הימים הגיע בחור אחד לפני רבי בונם ושאל אותו: "כתוב בספרים הקדושים שהיושב בתענית ימים רבים זוכה לגילוי אליהו הנביא, אני ישבתי ימים רבים בתענית ולא זכיתי לגילוי אליהו, מדוע?"

"שמע ידידי" השיבו רבי בונם, "באחד הימים נצרך הבעל שם טוב לנסוע דרך ארוכה. הוא שכר מרכבה וסוסים ובאמצעות שם קדוש, הגיע בקפיצת הדרך אל כל תחנה בדרך. הסוסים אשר היו אסורים בעגלה, היו רגילים לקבל אוכל ושתייה בכל תחנה ותחנה, ואילו עתה, מאחר ונסעו בקפיצת הדרך לא עמדו לנוח וברגע קפצו אל כל תחנה. חשבו הסוסים שאולי הם כלל אינם סוסים כי אם בני אדם, וכשירד הלילה יתנו להם לאכול כשאר האנשים. אולם בראותם שגם במקומות בהם יש בני אדם הם אינם מקבלים מזון כשאר האנשים, העלו בדעתם שאולי מלאכים הם, שהרי עפו ממקום למקום ואינם זקוקים כלל למזון. אך כשהגיע הבעל שם טוב למחוז חפצו, העמיד את הסוסים באורווה ונתן להם לאכול, באותו הרגע הם התנפלו על האוכל כמו סוסים מורעבים."

סיים רבי בונם לספר את סיפורו לאותו בחור וחתם: "כך גם היושב בתענית, לאחר שגומר את התענית אל יתנפל על האוכל כמו סוס שאז נשאר סוס כשם שהיה לפני." ('שמחת ישראל')

עשרה בטבת, אחד מחמשת הימים שגזרו חז"ל להתענות בהם. העינוי של הצום בא כדי להשתתף בצער, להיות חלק, להבין שגופו של אדם שברירי כל כך, עד שיום ללא מזון גורם לו לקושי רב. אולם מטרות נוספות יש בצום - לזכור את העבר ולעורר כיסופים אל העתיד, אל בית המקדש. בנוסף, במשך התענית כל אדם צריך לערוך חשבון נפש לגבי ההתנהגות שלו ולהיטיב את דרכיו.

אם אדם צם, אך מעביר את היום כולו מבלי לערוך חשבון נפש, הוא למעשה מחטיא את המטרה העיקרית. אותו אדם שם דגש על הצום, כאשר הצום הוא גורם משני בלבד. האדם הזה אינו מקפיד לעבור את תהליך החרטה ותיקון ההתנהגות, שזוהי מטרתו העיקרית של היום. מטרת הצום לגרום לאדם להגיע לידי חשבון נפש אמיתי, שיוביל אותו ליצירת שינוי באורחות חייו" (ספר התודעה)

כל יום התענית אנו בגדר מלאכים, לא אוכלים ושותים. לפני שנסיר מעלינו את תחפושת המלאך "ונתנפל" על האוכל בסיום הצום, נחכה מעט, נראה מה נוכל לתקן בעצמנו, נישאר עוד מספר דקות כמלאכים, ונזכה להמשיך את הדרך הזו גם לימים הבאים.

(ספר החיזוק היומי)