שיעור באמונה: ''ואז הוא הוציא אלף דולר נוספים והעניק לי אותם בפעם השלישית...''

שלחו שמות בחינם לברכת הכנים בכותל בחול המועד סוכות ותזכו ששמכם יוזכר ע''י רבני מוקד תהילים ארצי במעמד העצום!לחצו כאן >>>

מספר בעל המעשה בגיליון ''טיב הקהילה'': התארגנתי לטוס לארה"ב עם רעייתי וכל יוצאי חלציי שיחי' כדי לעשות להם אזרחות אמריקאית. אלא שאפילו פרוטה אחת לנסוע מהבית שלי בארץ הקודש לשדה התעופה לא היתה בהישג ידי, שלא לדבר על הנסיעה משדה התעופה לבית המארח בחו"ל…

בדיוק פגשתי חבר שהתעניין בשלומי ושיתפתי אותו מעט במצבי. ללא היסוס ארגן לי הלוואה של שלושה עשר אלף שקלים במזומן, בלי לחץ של זמן לפירעון. שמחתי מאוד והתארגנתי ברווח לנסיעה.

כשהגענו לארה"ב, בין מפגש זה או אחר להסדרת הדרכונים, ניצלתי את הזמן לשבת וללמוד. באחד הלילות, כאשר היה המצב דחוק ביותר ולא היה לי מהיכן לשלם עבור האוכל של הילדים שם בנכר, וכספי ההלוואה תמו אף הם לאור ההוצאות הרבות לטיסות וכו', החלטתי לעשות סיבוב בקברי צדיקים ולבקש רחמים.

אך באותו רגע הבזיקה בי מחשבה: למה לבזבז יום יקר של לימוד תורה בשביל הפרנסה? אתפלל כאן ועכשיו, ומחר אוכל להמשיך לשבת וללמוד… ניגשתי כך, עם הפיג'מה אל המזוזה, ובכיתי והתחננתי לה' שיושיע אותנו בקלות ובכבוד.

למחרת אחרי התפילה ניגש אלי יהודי שמכיר אותי ואת מצבי, ושאל האם פניתי לקרוב משפחה מבוגר שלי פלוני אלמוני… משהשבתי בשלילה, אמר לי היהודי [באופן שאין כאן לשון הרע]: "המבוגר הזה עשיר מופלג, אבל גם קמצן גדול. רוב הסיכויים שלא תוציא ממנו דולר, אך לעולם אין לדעת אם לא מנסים!!!"

היהודי הזה סידר לי פגישה במשרדו של קרוב המשפחה. הלה התעניין במצבי ושלף סכום קטן עבור כל ילד, אחר כך שלף אלף דולר ושלח אותי לדרכי. האמת שלא ציפיתי ממנו לפרוטה אחת, ולכן הופתעתי. הודיתי לו בחום ובהתרגשות ואז… הוא שלף עוד אלף דולר! שוב הודיתי לו, והוא מוסיף והולך… לפני שאני עומד לצאת ממשרדו, הוא קורא לי שוב ונותן בסבר פנים יפות, כך מספר פעמים.

ראיתי שזו שעת הכושר, וביקשתי לקבוע לי פגישה למחרת במשרדו. כבר היתה לי תוכנית שלימה איך ועל מה לבקש ממנו עזרה. אבל, הפלא ופלא: משהגעתי למחרת, הוא גרש אותי ממשרדו בבושת פנים ללא שהסכים לשמוע אף מילה.

יצאתי משם בשמחה גדולה. על מה? על שזכיתי לקבל בחוש שיעור באמונה מהקב"ה. כי הנה, אתמול הוא נתן לי, וזאת אחרי לילה שבכיתי לה', ועל אף שהוזהרתי מראש שלא אקבל ממנו פרוטה, בכל זאת פתח ה' את סגור ליבו והוא נתן לי בעין יפה. אך למחרת, כשהגעתי בהרגשה של 'כוחי ועוצם ידי' ושכחתי לרגע שזה רק מה' ולא מכוחי, גורשתי ממנו בבושת פנים, ללמדני שהכל מהקב"ה ואסור לשכוח זאת אפילו לא לרגע אחד…

(טיב הקהילה)