אם גזר הדין שלנו כבר נקבע בראש השנה, מדוע אנו נידונים בכל יום שלאחריו?

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

הגמרא אומרת שאדם נידון בראש השנה: כמה פרנסה תהיה לו השנה, מה יעלה בגורל הזוגיות וכו'. הכל נקבע בראש השנה. באותה גמרא כתוב שהאדם נידון בכל יום, לפני שהוא הולך לישון דנים את המעשים שעשה באותו יום. לכן עושים וידוי בקריאת שמע שעל המיטה לפני השינה, לנסות ולנקות את עצמנו. תלמידיו של הבעל שם טוב הקדוש שאלו את רבם: אם האדם נידון בראש השנה, אז מדוע צריך לדון אותו בכל יום? ואם דנים את האדם בכל יום, מדוע הוא נידון בראש השנה? ומבאר הרב רפאל אביטן: אם המשפט הוא משפט כללי בראש השנה, למה צריך לדון אל האדם כל יום. ואם יש לאדם משפט בכל יום, מדוע יש משפט גם בראש השנה, מה ההבדל ביניהם? ולכך השיב הבעל שם טוב שישיב להם בהמשך.

בהמשך היום נכנס אל בית מדרשו של הבעל שם טוב שואב מים עם מים שהביא לבית המדרש. כשהתעניין הבעל שם טוב בשלומו השיב הלה כי הוא מבוגר ומתקשה בעבודתו ומתקשה להתפרנס. הוא ביקש מן הבעל שם טוב את ברכתו והבעל שם טוב ברכו. למחרת חזר שואב המים לבית המדרש והביא דליי מים. כששאל אותו הבעל שם טוב לשלומו, פתח שואב המים את תשובתו בהתנצלות על דבריו ביום שלפני. הוא הודה לקב"ה על כך שהוא יכול לעבוד, משום שאם היה מוגבל למיטתו לא יכול היה להתפרנס כלל. ואף הוסיף ואמר כי הוא זוכת לעשות חסד עם אנשים בעבודתו ולהביא להם מים.

את הסיפור הזה הביא הבעל שם טוב לתלמידיו במענה לשאלתם: בראש השנה האדם נידון מה יקבל לאורך השנה כולה. למשל, כמה ירוויח כל השנה. אבל איך יסתכל האדם על מה שהוא מקבל מהקב"ה בכל יום מחדש, זו כבר ברכה מהשמים שתלויה במעשים יום יום באותה השנה. אדם צריך להודות לקב"ה יום יום לראות את כל מה שהוא מקבל ממנו יום יום. זו עבודה מול יצר הרע שמראה לו כאילו אינו מקבל דבר. 

מבאר הרב רפאל אביטן את סיפור המעשה לאור הסבר זה של הבעל שם טוב: בכל יום דנו את שואב המים האם הוא ראוי למה שנקבע לו בראש השנה לאור מעשיו באותו יום. ביום הראשון בו שאלו הבעל שם טוב לשלומו לא היה ראוי, לכן ראה את המציאות באופן חשוך. ביום שלמחרת היה שואב המים ראוי יותר ולכן קיבל את הברכה והסתכל על המציאות בעיניים חיוביות ולראות את הטוב שבורא עולם עושה איתו.

כולנו נכתבנו לחיים טובים ולשלום. לכל אחד ואחד מאיתנו קבוע דברים מסוימים, מה שמוטל עלינו לעשות כעת הוא להכין את הצינורות והכלים לקבל את השפע שנגזר עלינו. אנחנו צריכים לעשות את שלנו. מה שבסופו של דבר יורד זה כבר לא תלוי בנו. אנחנו צריכים לעשות את המקסימום מבחינתנו, לרצות לקבל את השפע ולעשות מה שאפשר בשביל לקבוע את הכלי.