החטוף שביקש סימן מהקב"ה וקיבל: "הוא תמיד נותן"

ארגון "קשר יהודי" ערך אירוע מיוחד שבו היו שותפים חלק משורדי השבי שדיברו על ההתחקות שלהם בחוויה הקשה שעברו.

"אם היה רגע ששימח אותי באמת, זה היה הרגע שבו הבנתי שאני יכול לדבר עם אלוקים בכל שלב ולבקש ממנו עזרה", שיתף אל-יה כהן.

"אני יכול לשבת ולבקש, 'אבא, תן לי סימן שהכל יהיה בסדר', והוא תמיד נותן. באחת הפעמים, שכבתי בשעה חמש לפנות בוקר בדירה שבה שהיתי, מתבונן בתקרה וחושב על העתיד. הייתי מלא בחוסר ודאות ושאלתי את אלוקים: 'מה יהיה? תן לי סימן שהכל יהיה טוב'. הסתכלתי על החבר שלי ששמר עלינו, והוא היה שקוע בשינה עם הרדיו פועל ברקע. חמש דקות חלפו, ולפתע הרדיו החליף תחנה לרדיו דרום. שמעתי שם נאום של אם מודאגת שסיפרה על התקופה הקשה שעוברת עליה, על הקור שבחוץ, ואז הופיע קול שנתן לי תקווה. זה היה רגע שבו הבנתי – הכל יסתדר, יש תקווה בכל שלב".

יו"ר "קשר יהודי", הרבנית צילי שניידר, אמרה:

"מדהים היה לראות את הלב הענק של החטופים ששבו מהתופת של שבי חמאס. למרות הכאב האישי שחוו, למרות הצלקות הבלתי נראות שנשארו חרוטות בנפשם, הם לא שכחו לרגע את אחיהם ואחיותיהם שנותרו מאחור. בלב מלא דאגה ואהבה, הם הפגינו חמלה שקשה לתאר במילים – חמלה שזורמת כמו נהר שקט ועמוק, גם בתוך השבר והאובדן.

"החטופים האלה, יחד עם בני משפחותיהם, שהתאחדו סוף סוף לאחר ימים אפלים של חרדה ותפילה, עצרו את השמחה הפשוטה של המסיבה. הם בחרו להרים את קולם בתפילה נרגשת, להדליק נר של תקווה באפלה – לזכור את אלה שעדיין כלואים, שמצפים בלב דואב ליום שבו יוכלו לנשום שוב אוויר של חירות, לחבק את יקיריהם, ולהרגיש את החום של הבית. המעשה הזה, כל כך אנושי וכל כך קדוש, מזכיר לנו את הכוח של הלב היהודי – לזכור, להתפלל ולהאמין, גם כשהדרך נראית חשוכה".

אלי-ה כהן, אגם ברגר, קרינה ארייב ומשפחותיהם של דניאלה גלבוע וסשה טרופנוב אמרו באירוע המיוחד "נשמת כל חי" עבור נס ההצלה הפרטי שלהם וביקשו את נס ההצלה של שאר החטופים בע"ה.

גם שורד השבי אלי שרעבי, שאיבד את משפחתו בתופת, נסע אל הציון של הרבי מליובאוויטש. שם הוא אמר קדיש על משפחתו בפעם הראשונה והתפלל על שיחרורם של ייתר החטופים.

אחיו שרון, התפלל עליו באותו מקום לפני שנה, ואמר בהתרגשות:

"בדיוק שנה אחרי התפילה הזו אלי שוחרר".

אלי אמר:

"באתי מהמקום הכי חשוך בעולם – 50 מטר מתחת לאדמה. מה שנתן לי כוח היה לומר 'שמע ישראל' בכל בוקר. בכל ערב שבת ניסינו לעשות קידוש – לא היה לנו יין, אז השתמשנו במים. האמונה היא מה ששמרה אותנו בחיים".

עוד הוסיף:

"בכוח האמונה והאחדות, אנחנו יכולים להתגבר על הכל".