עורך העיתון הבריטי: "אלוקים מקיים את הבטחותיו ושומר על עם ישראל"

אליסטר הית', הוא עורך בעיתון הבריטי דיילי טלגרף. לאור כל המצב המורכב במדינת ישראל בשנתיים האחרונות, הוא כתב השנה דברים מרגשים ביותר שיש בהם כוח לעורר את דעת הקהל העולמית.

הדברים שכתב התייחסו לעם היהודי ולקב"ה ולהשגחה הפרטית.

אלו דבריו המרגשים:

"יש משהו בישראל שגורם לאנשים אי נוחות, וזה לא מה שהם אומרים שהוא.

הם יצביעו על פוליטיקה, התנחלויות, גבולות ומלחמות, אבל אם תגרדו מתחת לזעם, תגלו משהו עמוק יותר: אי נוחות לא ממה שישראל עושה, אלא ממה שישראל היא עצמה.

אומה כל כך קטנה לא צריכה להיות כל כך חזקה, נקודה.

לישראל אין נפט, אין משאבי טבע מיוחדים. האוכלוסייה שלה בקושי בגודל של עיר אמריקאית בינונית, הם מוקפים באויבים, שנואים באו"ם, מטרה לטרור, מגונים על ידי ידוענים, מוחרמים, מושמצים ומותקפים.

ועדיין הם משגשגים כאילו אין מחר: בצבא, ברפואה, בביטחון, בטכנולוגיה, בחקלאות, במודיעין, במוסר, ברצון טהור ובלתי שביר.

הם הופכים מדבר לאדמה חקלאית, הם מייצרים מים משום דבר, הם מיירטים רקטות באויר, הם מחלצים בני ערובה מתחת לאפם של המשטרים הגרועים ביותר בעולם.

הם שורדים מלחמות שהיו אמורות למחוק אותם, ומנצחים.

העולם צופה בזה ולא מצליח להבין, אז הוא עושה מה שאנשים עושים כשהם עדים לכוח שהם לא יכולים להבין - הם מניחים שזו בטח רמאות, שזה בטח סיוע אמריקאי, שזו בטח שתדלנות זרה, שזה בטח דיכוי, שזו בטח גנבה, שזה בטח איזה טריק אפל שנתן ליהודים כוח מסוג זה. זו בטח סחיטה, כי חס וחלילה שזה משהו אחר. חס וחלילה שזה אמיתי, חס וחלילה שזה נרכש, או גרוע מכך - נגזר עליו.

העם היהודי היה אמור להיעלם מזמן.

כך אמור להסתיים מזמן סיפורם של מיעוטים גולים, משועבדים ושנואים.

אבל היהודים לא נעלמו, הם באמת חזרו הביתה, בנו מחדש את אדמתם, החיו את שפתם. החזירו את מתיהם לחיים בזיכרון, בזהות ובכוח.

זה לא נורמלי, זה לא פוליטי. זה תנכ"י.

אין קוד רמאות שמסביר איך קבוצת אנשים חוזרת למולדתם אחרי 2000 שנה.

אין דרך רציונאלית מתאי גזים - להשפעה עולמית, ואין תקדים היסטורי לשרוד את הבבלים, הרומאים, הצלבנים, האינקוויזציה, הפוגרומים והשואה, ועדיין להופיע לעבודה ביום ראשון.

ישראל לא הגיונית, אלא אם אתה מאמין במשהו מעבר למתמטיקה.

זה מה שמשגע את העולם.

כי אם ישראל אמיתית, אם האומה הבלתי סבירה, העתיקה והשנואה הזו, איכשהו עדיין נבחרת, מושגת ומשגשגת, אז אולי אלוקים הוא לא מיתוס אחרי הכל. אולי הוא עדיין בסיפור. אולי ההיסטוריה אינה אקראית. אולי הרוע לא מקבל את המילה האחרונה. אולי היהודים הם לא רק עם, אלא עדות.

זה מה שהם לא יכולים לסבול.

כי ברגע שאתה מודה שהישרדותה של ישראל אינה רק מרשימה, אלא אלוקית - הכל משתנה. המצפון המוסרי שלך צריך להתאפס, ההנחות שלך לגבי היסטוריה, כוח וצדק קורסות.

אתה מבין שאתה לא צופה בסוף של אימפריה. אתה עד לתחילתו של משהו ניצחי.

אז הם מכחישים זאת, מכפישים זאת וזועמים נגד זאת. כי קל יותר לקרוא לנס רמאות, מאשר להתמודד עם האפשרות שאלוקים מקיים את הבטחותיו ושומר עליהם באופן דומם".