הסכם גרעין חדש באופק: ארה"ב ואיראן על סף פריצת דרך, ומה אומרת התורה על עתיד הממלכות

בואו לגלות עוד תוכן חדש ומפתיע! התחברו לכל הפלטפורמות שלנו בתהילים בלחיצה כאן >>>

שבועות של מגעים דיפלומטיים בין ארצות הברית לאיראן מגיעים לשלב שלא היה מוכר מזה שנים. על פי דיווחים שהתפרסמו בימים האחרונים, הצדדים הגיעו לגיבוש מזכר הבנות זמני שאמור להוות בסיס לסיום הסכסוך הגרעיני הממושך, תוך שהסכמות ביניים מאפשרות הארכת הפסקת אש לתקופה של שישים יום נוספים.

לב ההסכם המתגבש נסוב סביב פתיחה מחודשת של מצר הורמוז לתנועה בינלאומית חופשית. מדובר בנתיב ימי שדרכו עוברות כעשרים אחוז מסחר הנפט הגלובלי, וסגירתו הסמלית בשנים האחרונות שימשה ככלי לחץ איראני משמעותי. על פי הדיווחים, אחת ההתחייבויות המוצעות היא הסרת מוקשים ימיים שהניחה איראן באזור, וחידוש מעבר חופשי של כלי שיט מסחריים.

בתמורה, ארצות הברית מוכנה לפי הדיווחים להקל על מגבלות שהוטלו על ייצוא הנפט האיראני, צעד שיאפשר לטהראן לחדש ביצוא משמעותי לשווקים הבינלאומיים. ההקלות הכלכליות הללו הן אחד המנופים המרכזיים שבאמצעותם מנסה הממשל האמריקני לקדם את המו"מ, שבמוקדו עדיין עומדת השאלה הקשה ביותר - הגבלת תוכנית הגרעין האיראנית.

הנשיא דונלד טראמפ אישר בשבוע שעבר כי המגעים נמצאים בעיצומם, אך הדגיש שהפרטים הסופיים של ההסכם עדיין נמצאים על שולחן הדיונים ולא גובשו לכדי מסמך מחייב. "אנחנו מתקדמים", אמר טראמפ, "אבל יש עוד עבודה לפני שנגמור". בד בבד, טראמפ ציין כי שוחח עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בנוגע להתפתחויות, מה שמעיד על הרגישות הגבוהה שמייחדת ירושלים לתהליך הזה.

ישראל כצפוי, עוקבת מקרוב אחרי כל שלב במגעים. בירושלים חוששים שכל הסכם שאינו מחסל לחלוטין את יכולות ההעשרה של איראן יהווה בסיס לאיום עתידי, גם אם בטווח הקרוב ירחיק את סכנת הנשק הגרעיני. שיחת הטלפון בין טראמפ לנתניהו מרמזת כי הממשל האמריקני מודע לחששות הישראליים ומנסה לשמור על קו תיאום.

בשוקי האנרגיה הגלובליים ניכרת עצבנות. כניסה מחודשת של נפט איראני לשווקים עשויה להשפיע על מחירי הגלם ועל מאזן הכוחות בין מדינות אופ"ק. מדינות המפרץ עוקבות אחרי ההתפתחויות בדאגה כפולה - הן מחשש לתחרות כלכלית בשוק הנפט, הן מדאגה אסטרטגית לגבי חיזוק כוחה האזורי של איראן אם ירומו הסנקציות.

בשלב זה, המגעים עדיין שבריריים. גורמים בטהרן משדרים כי איראן מעוניינת בהסכם, אך אינה מוכנה לוותר על כל יכולות הגרעין שלה. בוושינגטון מבינים שהפתרון לא יהיה מושלם מהנקודה הישראלית, ועוסקים בניסוח ניסוח שיאפשר לכל צד לקרוא את ההסכם כהצלחה. עד כה, המסמך הסופי - אם ייחתם - עדיין רחוק.

בעולם המדיני, הסכמים בין מעצמות נחתמים לפי חשבונות של אינטרסים, לחצים כלכליים ושיקולי עוצמה. כך היה תמיד, וכך גם כאן - ארצות הברית ואיראן מחשבות את צעדיהן מתוך שיקולים לאומיים ברורים, לא מתוך רגש. ועם זאת, השקפת היהדות מזכירה לנו שמאחורי מה שנראה כמשחק כוח גרידא פועלת השגחה שאינה נסמכת על כוחם של גנרלים ופוליטיקאים.

הפסוק במשלי (כא, א) - "פלג מים לב מלך ביד ה', על כל אשר יחפץ יטנו" - אינו נחלת דרשנים בלבד. הוא קביעה ריאליסטית: גם כשנדמה שהכוח המלא בידי מעצמות, ישנה יד שמכוונת את ההחלטות הגדולות. גדולי ישראל לאורות הדורות ראו בשינויים גיאופוליטיים לא אירועים מקריים, אלא חלק ממהלך שיש בו כיוון ומשמעות.

עבור עם ישראל, הפרשנות הזו אינה קריאה לפסיביות. להיפך - היא מחייבת שילוב של ערנות מדינית מלאה עם ביטחון פנימי. לעקוב, לנתח, לשמור על גבולות ביטחוניים ולא להפקיר את השיקול הריאלי - אלה חובות שאינן סותרות את האמונה בהשגחה, אלא מתקיימות לצדה. ההיסטוריה היהודית מלמדת שאין לסמוך על חסדיהם של מעצמות, אך גם שאין להיבהל מכל תמורה כאילו היא מחוץ לכל שליטה.

ההסכם המתגבש בין ארצות הברית לאיראן - בין אם יצא לפועל ובין אם יתמוטט - הוא תזכורת לכך שהמציאות הגיאופוליטית נזילה, ושישראל חייבת לפעול בתוך הנזילות הזו בחוכמה ובעירנות. והיכן שהחוכמה האנושית מגיעה לקצה יכולתה, שם - כפי שהדורות לימדו - מתחיל הביטחון שמעבר לחשבונות הרגילים.