שבת

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

אמירת הקידוש
יום השישי - אוחז את הכוס ואומר: ''יום השישי ויכולו השמים...'' [ראשי תיבות שם הויה ברוך הוא], ומברך הגפן וברכת הקידוש כפי שמופיע בסידורים. (א רנט) 

 

''שומע כעונה'' - כל מצוה שקיומה בדיבור, שייך בה דין: ''שומע כעונה'', דהיינו שהשומע את הדיבור מאדם אחֵר, נחשב לו כאילו הוא עצמו אמר את הדברים. למשל: השומע קריאת מגילה בפורים, ומכוון לצאת ידי חובה מהקורא, והקורא גם מכוון להוציאו, נחשב לו כאילו הוא עצמו קרא את המגילה. וכן בקידוש, כאשר המקדש מכוון להוציא ידי חובה את השומעים [כבר מאמירת ''ויכולו''], והם מכוונים לצאת ידי חובת קידוש, נחשב להם כאילו הם עצמם קידשו. 

 

לא מבין - עולה חדש שאינו מבין את שפת המקדש, אינו יוצא ידי חובה בשמיעה ממנו, אבל אם יברך בעצמו בפיו, אף שאינו מבין מה שאומר, יוצא ידי חובה. על כן, יקריאו לו את הברכה מילה מילה, ויאמרה אף שאינו מבין. (סימן קצג ס''א. א ער) 

 

דקדוק - יאמר את הקידוש כהוגן, ולא יבלע תיבות ואותיות. ואם השומע רואה שהמקדש בולע אותיות, יאמר בעצמו את נוסח הקידוש בלחש, ויסתכל על כוס היין שביד המקדש, ולא יענה 'אמן' אחר ברכתו, אך יטעם לפחות מעט מהיין. (א רסט) 

 

סגולה לזכרון - כשאומר בקידוש ''זכרון למעשה בראשית'', יאריך בתיבת 'זכרון', ויכוון שיזכה לזכרון בלימוד התורה. וכן מנהגו של מרן הראשון לציון שליט''א. 

 

לחיים - קודם ברכת הגפן, אומר המקדש: ''סברי מרנן'', ויענו השומעים: ''לחיִּים'' (מדרש תנחומא, זוהר, ועוד ראשונים). ובזה גם יעוררו דעתם לכוון לצאת ידי חובה. ואמרו בתלמוד (שבת סז ע''ב): מעשה ברבי עקיבא שעשה משתה לבנו, ועל כל כוס וכוס שהביא לחכמים, אמר: ''חיים ויין לפיהם של החכמים ותלמידיהם''. והיינו, כדרך שאנו מברכים ''לחיים'' בשתיית היין. (שבת ב יז) 

 

''ברוך הוא וברוך שמו'' - היוצאים ידי חובה מהמקדש, לא יענו אחר אמירת שם ה' ''ברוך הוא וברוך שמו'', כי יש בזה הפסק. ומי שטעה וענה, אינו חוזר לקדש. 

 

 

שמיעת קידוש ממי שלא בקי בהלכה
הבא לשמוע קידוש מאדם שאינו בקי בהלכה, ויתכן שאינו יודע שצריך לכוון להוציא ידי חובה את השומעים, עליו להודיע להם קודם הקידוש, שהמקדש מכוון להוציא ידי חובה, והשומעים יכוונו לצאת ידי חובתם. ואם כבר שמע את הקידוש, ואינו יודע אם התכוון המקדש להוציאם ידי חובה או לא, אינו חוזר לקדש. 
והטעם בזה, כי יש כאן ''ספק ספיקא'' להקל, שמא המקדש כיון להוציאם ידי חובת הקידוש, ואפילו אם תאמר שלא כיון, שמא יצאו ידי חובה בתפילה באמירת: ''ברוך אתה ה', מקדש השבת''. 
אשה שלא התפללה ערבית של שבת, והסתפקה אם התכוון המקדש להוציאה בקידוש או לא, תתפלל עתה עמידה של ערבית, ותכוון לצאת בזה ידי חובת קידוש מהתורה, ותאמר בעמידה: ''חמדת ימים אותו קראת, זכר למעשה בראשית, וזכר ליציאת מצרים''. (ח''ג רו) 

 

''אף על פי שיצא, מוציא''
יכול אדם לקדש לחברו שאינו יודע לקדש, ויחזור שוב לקדש לבני ביתו. [וכן שכנה יכולה לקדש לחברתה שלא יודעת לקדש]. ולענין טעימה מהיין, ישנן שתי אפשרויות: א. שישתה רביעית יין[ויחשב לו ''קידוש במקום סעודה'' כדלהלן], ואז הוא יוצא ידי חובת קידוש, ורשאי לקדש שוב לבני ביתו. ב. שלא יטעם מהיין כלל אלא השומע יטעם לפחות רוב רביעית [41 גרם], ואז המקדש לא יוצא ידי חובת קידוש. 
שאלה: יש להבין באפשרות א', מאחר והמקדש יצא ידי חובה בקידוש, היאך יכול לחזור ולקדש שוב לבני ביתו? תשובה:ישנו כלל בברכת המצוות: ''אף על פי שיצא, מוציא''. דהיינו אף על פי שכבר יצא ידי חובה בעשיית המצוה עם ברכתה, רשאי להוציא את אחרים ידי חובתם. כגון, חולה שלא בא לבית הכנסת בראש השנה ולא שמע תקיעות שופר, רשאי התוקע לברך ולתקוע לו שוב, אף שהתוקע עצמו כבר יצא ידי חובה בבית הכנסת. כי כל ישראל ערֵבים זה לזה, דהיינו שאני ערב עבור אותו יהודי שעדיין לא קיים את המצוה, ועלי לזכותו ולהוציאו ידי חובה.