שבת

הלכות שבת: איזה מאכלים אסור לחמם על הפלטה?

בישול אחר בישול - האם מותר להוסיף מים לחמין שנשרף


03/08/19 | ב' אב התשע"ט
הלכות שבת: איזה מאכלים אסור לחמם על הפלטה?

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>


מקור ההלכה
במסכת שבת (קמה ע''ב) מסופר על רבי אבא שהיה מבשל תרנגולת קודם שבת, וחוזר ומניח אותה בשבת במים חמים בכלי ראשון כדי שתתחמם. ולא חשש לאסור משום בישול, כיון שכלל בידינו: ''אין בישול אחר בישול'', פירוש, מאכל שהתבשל קודם השבת כל צרכו [לגמרי], ועתה הוא קר, אין איסור לחזור ולחממו בשבת. 


''מחזי (נראה) כמבשל''
היתר זה לחזור ולחמם את המאכל, הוא רק בתנאי שמחמם על אש מכוסה, אבל על אש גלויה, אסור לחממו, משום ''מֶחְזֵי כמבשל''. דהיינו, שכשהאש גלויה, נראה כמבשל בשבת מחדש, אבל כשהאש מכוסה, אינו נראה כמבשל, מאחר ואין דרך העולם לבשל כך. [כמפורש ברשב''א: ''ואין מחזי [נראה] כמבשל, אלא במקום שמניחים הקדירה [הסיר] לבישול ברוב פעמים''. וכן כתב במשנה ברורה (רנג סקנ''ה): ''והאיסור להחזיר דוקא במקום שדרך לבשל שם תמיד, שאז נראה כמבשל לכתחילה בשבת'']. על כן, מותר לתת תבשיל מבושל על הפלאטה בשבת, מאחר ואין רגילות לבשל בה בימות החול אלא לחמם בלבד. ואף אם פעמים מבשלים עליה, מאחר ואין זו הרגילות, אין זה נראה כמבשל. והוא הדין לטס פח המכסה את להבות האש, שגם כך אין דרך העולם לבשל ברוב פעמים. כן פסקו: הר צבי, גידולי ציון הורביץ, ישכיל עבדי, תולדות זאב, כוכבי יצחק, נתיבי עם, אגרות משה, באר משה שטרן, הגרש''ז אוירבך, ציץ אליעזר, הגר''י פישר, חוקי חיים, הגרח''פ שיינברג, יצחק ירנן שחיבר, שמירת שבת כהלכתה, תפלה למשה ועוד. וראה להלן בדיני ''השהיית תבשיל מערב שבת''. (שבת א נד, שבת ד שדמ) 


תבשיל יבש או רובו יבש ותבשיל לח
היתר זה לחזור ולחמם את המאכל, הוא דוקא בתבשיל יבש כאורז ובורקס או בתבשיל שרובו יבש כדגים או בשר עם רוטב וכיוצא, אבל בתבשיל לח כמרק או שרובו לח, אסור לחממו, כי ''יש בישול אחר בישול בלח''. 

 

רבותינו הראשונים נחלקו בהיתר זה של חימום התבשיל בשבת, האם הוא רק בתבשיל יבש, או אפילו בתבשיל לח כמרק. יש אומרים שאין בישול אחר בישול אפילו בלח [הרמב''ם, הרמב''ן, הרשב''א, הרא''ה, הר''ן, הריטב''א, ארחות חיים, מהר''ם, התשב''ץ ועוד], ולדבריהם מותר לקחת מרק מבושל מהמקרר, ולהניחו על הפלאטה עד שירתח. ויש אומרים שאין בישול אחר בישול רק בתבשיל יבש [רש''י, רבנו יונה, הרא''ש, הטור ורבנו ירוחם], כי היבש אינו מתבשל שוב אלא מתחמם בלבד, אבל דבר לח החוזר ומתחמם, הרי הוא מוסיף טעם וכמתבשל מחדש. ולדבריהם המחמם מרק עד שיגיע לחום שהיד סולדת בו, עובר על איסור בישול מהתורה. ולהלכה, כיון שזה ספק באיסור מהתורה, החמיר מרן השלחן ערוך (סימן שיח ס''ד) ופסק שבלח יש בישול אחר בישול, ואסור לחממו. [ואולם מאחר שמרן פסק כן מחמת הספק, על כן כשמצטרפים סברות או ספיקות, אנו סומכים על המקילים.] 

 

וכתב מרן בבית יוסף (סימן רנג),וזו לשונו: ''כתב רבנו ירוחם בשם רבנו יונה, כל שרובו רוטב ומצטמק ויפה לו והוא צונן, כשהחזירו על גבי הכירה ומצטמק, הרי זה מבשל גמור''. ע''כ. נמצא שגם האוסרים בישול אחר בישול בלח, לא אסרו אלא כשהמאכל רובו רוטב ומצטמק ויפה לו, אבל כשהמאכל רובו יבש ומיעוטו רוטב, מותר לחממו בשבת. וכתב מנחת כהן (לפני כ-350 שנה),שהסברא בזה, שהרי אין לך תבשיל יבש כחתיכת בשר או דג, שאין בו לחלוחית כלשהי, ועם כל זה נידון כדבר יבש, וכולם מודים שמותר לחממו. ועל כרחנו שהדבר נקבע לפי רוב התבשיל שהוא העיקר, וכשרוב התבשיל יבש, נידון כולו כיבש, ולא אסרו לחממו. עי''ש. 

 

זאת ועוד, כתב מרן בבית יוסף בשם רבנו יונה ורבנו ירוחם: תבשיל המצטמק ורע לו [דהיינו, שריבוי הבישול רע לו מפני שמתאדה הרוטב], מותר לחממו בשבת. וכן פסקו השלחן ערוך (סימן שיח ס''ח) והרמ''א (ס''ד). אם כן כאשר רוב התבשיל יבש ומיעוטו לח, על פי רוב, נוח לאדם שישאר הרוטב ולא יתאדה, נמצא שבמיעוט רוטב נחשב כמצטמק ורע לו שמותר לחממו. [וכן כתבו קונטרס הסמ''ע, כנסת הגדולה, פרי מגדים, מנחת כהן, פתח הדביר, הגאון מליסא, זרע אמת, מזבח אדמה, ברכי יוסף, מאמר מרדכי, יוקח נא, צוף דבש, נהר שלום, שם חדש ועוד. ועיין באגלי טל מה שבאר עוד בטעם ההיתר בזה. ויש עוד טעמים לזה.] 

 

ואפילו אם מתכוין לחמם את המיעוט הלח לאכול ממנו, מותר לחממו, כיון שעצם ההצטמקות רעה לו, וכמו שכתב בספר שם חדש: יש דעות במאכל, ורבים רוצים לטבל את הפת בשומן וברוטב שבתבשיל, ולהם נחשב הדבר כמצטמק ורע לו, ומותר, מאחר ודעת מרן והרמ''א שמצטמק ורע לו אפילו לח מותר, (וכמו שכתבו הסמ''ע, הכנסת הגדולה, המגן אברהם, פתח הדביר ועוד, ולא נמצא חולק בזה אלא הב''ח). ובאמת שזה פשוט בלשון הבית יוסף, שכתב: ''למדנו מדבריו [של רבנו יונה שאסר במצטמק ויפה לו], שאם מצטמק ורע לו, אף על פי שיש בו מרק, אין בו משום בישול, ומותר ליתנו אצל המדורה אפילו במקום שהיד סולדת בו''. עכ''ל. והרי הפוסקים שהתירו במצטמק ויפה לו, בודאי דיברו במתכוין לחממו, ועל זה כותב הבית יוסף להתיר במצטמק ורע לו, והיינו במתכוין לחממו. 

 

ודע, כי הגדרת ''מצטמק ורע לו'' תלויה כל אחד לפי דעתו ולפי מצבו באותה שבת, ולא לפי רוב דעות בני אדם, כמבואר בגמרא (מסכת שבת לז ע''ב) על תבשיל מצוי בזמנם, שהיו עושים אותו מסולת, לפת ובשר, וכשהוא מצטמק נעשה טעמו משובח יותר, אך מאידך חתיכות הבשר מתפרקות ואינו יפה להגשה. לכן, כשיש אורחים, הרי זה מצטמק ורע לו, כי אינו רוצה שיתפרקו החתיכות, אבל כשאין אורחים, הרי זה מצטמק ויפה לו, כיון שטעמו משתבח יותר. ואף כשיש ספק אם הרוטב מצטמק ורע לו, מותר לחממו בשבת, מטעם ספק ספיקא, שמא הרוטב נחשב כמצטמק ורע לו, ושמא הלכה כהרמב''ם ועוד, שאין בישול אחר בישול אפילו בלח. 

 

והיתר זה הוא לבני ספרד, וכל שכן לבני אשכנז, שהרי לדעת הרמ''א (סימן שיח סעיף טו),מעיקר הדין אין בישול אחר בישול אפילו בלח, וכן מנהגם להקל. וכן כתבו כמה מגאוני אשכנז כמבואר להלן. 

 

אשר על כן, תבשיל שיש בו תפוחי אדמה, בשר, חומוס, שעועית, חיטה, אורז ועוד, ומיעוטו מרק, והוא מבושל כל צרכו, והניחו במקרר, מותר לחזור ולחממו בשבת על פלאטה או אש מכוסה, כיון שרובו יבש ומיעוטו לח. וכמו כן, תבשיל דגים ומעט רוטב, אף שהוא חפץ גם ברוטב שיתחמם כדי לטבלו בלחם ולאוכלו, מותר לחממו. וכן המנהג בביתו של מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט''א לחמם דגים עם רוטב לסעודה שלישית. כמבואר ברבים מהפוסקים: רבנו יונה, רבנו ירוחם, בית יוסף, מנחת כהן, פרי מגדים, זרע אמת, יד אהרן, פתח הדביר, ברכי יוסף, מאמר מרדכי, צוף דבש, נהר שלום, שם חדש, אגלי טל, מהרש''ם, ישכיל עבדי, ארץ חיים, רבי יצחק חזן, הר צבי פראנק, קרית ארבע, מהר''י שטרית, הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך, הגאון רבי חיים פנחס שיינברג ועוד. (שו''ת יביע אומר חלק ז סימן מב, וחלק ט סימן קח אות קסט. שבת א עח, שבת ד שלז, שעב. ח''א תקיח) 

 

דוגמא נוספת, כתב הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ''ל: ''מותר לחמם בשבת על הפלאטה סופגניות שיש בהן ריבה לחה ונזילה. ואע''פ שהריבה לכשעצמה כשאינה בתוך הסופגניה נחשבת לדבר לח ויש בה בישול אחר בישול, מכל מקום כשהיא בתוך הסופגניה, דינה כחלק היבש, וכמו שכתבו המנחת כהן והמהרש''ם, שברובו יבש אין בישול אחר בישול. ואף שהריבה מרוכזת במקום אחד, דינה כדבר יבש, כיון שהרוב הוא הסופגניה, ודי ברוב יבש.'' ע''כ. והיינו כמו שהבאנו לעיל מהמנחת כהן, שהדבר נקבע לפי עיקר התבשיל שהוא הרוב [ואף כאן העיקר הוא הסופגניה שהיא יבשה, והריבה הלחה טפלה לה], וכשרוב התבשיל יבש, נידון כולו כיבש. (מאור השבת. חזו''ע חנוכה יט. ח''א תקמו) 

 

ודע, שאף שיש בישול אחר בישול בלח, מכל מקום אם עבר והניח על הפלאטה מרק המבושל כל צרכו עד שרתח, אין איסור לאוכלו בשבת. ויבואר הטעם להלן. (ה''ע ד לד) 


צינורית המיחם
מיחם חשמלי שיש בצידו צינורית המראה את גובה המים, מותר להשתמש בו, אף שבפתיחת הברז נכנסים המים שבצינורית למיחם ומתבשלים. (שבת ד תיד) 

 

ואף שאסור לחזור ולבשל דבר לח? מכל מקום לפי המבואר לעיל בדין דוד שמש, שכל מעשה שכתוצאה ממנו בודאי תעשה מלאכה שאסורה מהתורה ונוח לו מעשיית אותה מלאכה [''פסיק רישיה דניחא ליה''], אסור מהתורה לעשות מעשה זה בשבת. ואם לא איכפת לו מעשיית אותה מלאכה, אסור לעשות מעשה זה מדרבנן. אם כן גם כאן שפותח את הברז ובודאי יכנסו המים למיחם, הואיל ולא איכפת לו בכניסתם, אינו אסור אלא מדרבנן. וכיון שיש מחלוקת פוסקים אם מותר לחזור ולבשל דבר לח, הרי זה ככל ספק דרבנן שמקילים בו. ויש עוד כמה נימוקים בזה. ובלאו הכי, יש טוענים שהמים שבצינורית חמים באותה מידת חום של המים שבמיחם, ואם כך אין זה אלא המשך בישולם ופשוט שמותר. (שבת ד תיד) 


שימוש שמביא למצב רתיחה
מיחם שהמים שבו חמים מאוד אך לא רותחים ממש [מצב שבת], ואם ישתמשו בו הרבה, יתמעטו המים ויגיעו למצב רתיחה, בכל זאת מותר להשתמש בו. (ג קעג) 

 

וכיוצא בזה, תבשיל מבושל כל צרכו שרובו מרק, ומונח על פלאטה או על אש מכוסה, מותר להזיזו למקום חם יותר בשטח הפלאטה, כדי שיעלה רתיחות ויהיה סמיך יותר. אבל אם אינו מבושל כל צרכו, לא יגע בו כלל. (ג רמח) 

 

והטעם בזה, כי אף שלהלכה מרן החמיר שיש בישול אחר בישול בלח, מכל מקום כל שהתבשיל חם מאוד, אף שמזיזו למקום חם יותר, אין זה בישול אחר בישול, אלא המשך הבישול. וכיוצא בזה פסק מרן (שיח ס''ד),וכל שכן לדעת הרמ''א(סעיף טו) שמיקל להחזיר אפילו בתבשיל חם מעט, כל שלא התקרר לגמרי, כמבואר במשנה ברורה (ס''ק כד) ובכף החיים(ס''ק נה). ועיין עוד להלן בדיני החזרת התבשיל. 


הוספת מים לחמין שלא ישרף
אם מבחין בשבת שהתאדו הנוזלים שבחמין [טשולנט] והוא נחרך ומצטמק, אסור להוסיף לתוכו מים חמים רותחים מהמיחם במטרה שלא ישרף, וכמו שפסק מרן השלחן ערוך (רנג ס''ד) וזו לשונו: ''יש למחות ביד הנוהגים להטמין קודם השבת קומקום של מים חמים, ונותנים אותם לתוך הסיר בשבת כשהתבשיל מצטמק''. 

 

ומקורו מדברי רבנו יונה, שכתב: ''מכשלה גדולה בידי מקצת העם, שטומנים בערב שבת קומקום של מים חמים, כדי לתת לתוך הקדירה בשבת כשהתבשיל מצטמק''. ואף שמותר להחזיר תבשיל לח חם שהיד סולדת בו כנ''ל, ומדוע כאן אסור לתת מים חמים מכלי ראשון לתבשיל? כתב רבנו יונה, שמאחר וכשמערה את המים לתבשיל פוסקת רתיחתם מיד ואין בהם כח לבשל [כי עירוי מכלי ראשון, יש אומרים שאינו מבשל כלל [רבנו חננאל, הרי''ף, הרשב''ם, הרמב''ן, העיטור, הרשב''א, המאירי ועוד רבים.] ויש אומרים שמבשל רק כדי קליפה ומדרבנן [תוספות וכ''פ מרן] ], ועתה הם מתבשלים שוב בסיר. אבל כשמחזיר תבשיל לח חם, תמיד נשאר התבשיל בחום של כלי ראשון ואין בו משום בישול. (שבת ד שפח) 

 

אם עבר והוסיף מים חמים לתבשיל, מותר לאוכלו. כמבואר להלן. (שבת ד שפח, שצב) 

 

ובני אשכנז מקילים להוסיף מים חמים לתבשיל שלא ישרף. על פי דעת הרמ''א שמן הדין אין בישול אחר בישול בלח, רק שלמעשה מקילים רק כשהוא עדיין חם ולא הצטנן לגמרי. (שבת א צח, שבת ד שפח) 

 

מעדות המזרח שנהגו בחוץ לארץ להקל ולהוסיף מים לתבשיל, עתה שבאו לארץ ישראל שמרא דאתרא [רב המקום] הוא מרן השלחן ערוך רבנו יוסף קארו זצ''ל, עליהם לשנות מנהגם כדעת מרן שלא להוסיף מים לתבשיל. (שבת ד שצ) 

 

החושש משריפת החמין, עצה טובה שקודם השבת, יתן מים בשקית 'קוקיס' סגורה בסיר, ואם רואה בשבת שהתאדו המים, יפתח את השקית וישפכו המים לתבשיל. ויוציא את השקית עם מעט אוכל, כדי שלא יכשל באיסור בורר פסולת מתוך אוכל. 


עצות למניעת חמין שעומד להשרף בשבת
א. יתן מחבת ריקה בין הפלאטה לסיר, וכך יתמעט חום הפלאטה ולא ישרף החמין. (סימן רנג ס''ג) 

 

ב. ישפוך את החמין לסיר אחר, שאז הוא כלי שני, יוסיף בו מעט מים חמים, כי כלי שני לא מבשל, ויחזירהו לפלאטה כדין תבשיל שרובו יבש. (תשובה בכתב יד ממרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט''א. הובא בקובץ מאור ישראל שבת עמוד יז. שבת ד שפח) 

 

ג. יקח את הסיר ויגביהו עד ברז המיחם ממש, שישפכו המים ישירות בתוך החמין ולא באוויר, ויחזירהו לפלאטה. [שאין זה עירוי מכלי ראשון, אלא בתוך כלי ראשון.] (כן הורה הגאון רבי יצחק יוסף שליט''א) 

 

ד. יתן מצקת בתוך המיחם וישהה אותה במים עד שיעלו הרתיחות בתוך המצקת, ואז יכניסה לחמין ויקפיד להשקיעה ולא לערות את המים מלמעלה. [והטעם בזה, שמא נחשבים המים שבמצקת כלי ראשון, ושמא אין בישול אחר בישול בלח.] (עיין שבת ד שסב) 

 

ה. מותר לספרדי לומר לחברו אשכנזי שיוסיף מים חמים לחמין. כיון שאומר לו לעשות דבר שמותר לו לעשותו כפסק הרמ''א שהאשכנזים קבלו הוראותיו. והוא הדין להיפך, שמותר לאשכנזי לומר לחברו ספרדי לעשות דבר שמותר לו לעשותו כפסק מרן השלחן ערוך. (שבת ד שצז) 


שומן קרוש. גולש.
מותר להניח בשבת על הפלאטה פיתה או בורקס הממולאים בחתיכות רבות של שומן קרוש. ואף שלדעת מרן יש בישול אחר בישול כשרובו לח? מכל מקום הולכים לפי המציאות של עכשיו שהחתיכות אינן לחות אלא קרושות ויבשות, ומה שלאחר זמן הן נעשות לחות ומתבשלות, מאליו הוא נעשה. ובצירוף דעת האומרים שאין בישול אחר בישול בלח. (שיח טז. הפרישה, מגן אברהם, ט''ז, מהר''א אזולאי, החיד''א, יעב''ץ, שלחן עצי שיטים, הצל''ח, משנ''ב, אגרות משה ועוד. שבת ד שעא) 
לאור האמור, מותר לחמם חתיכות בשר [גולש] או לשון עם שומן רב קרוש על גבי הפלאטה. וכן מותר לחמם פיצה אפויה לגמרי על הפלאטה, אף שהגבינה תימס. 

 

בני אשכנז נהגו להחמיר לכתחילה שלא להניח מאכל עם שומן קרוש על הפלאטה, מחשש לאיסור ''נולד'', דהיינו, שנוצרה כעת מציאות שלא היתה עד עתה, שהשומן היה גוש קרוש, ועל ידי החום נעשה נוזל. ואולם במקום צורך, מותר (הרמ''א שיח סט''ז). ומכל מקום, אף לבני אשכנז מותר להניח את המאכל בשעה שהפלאטה כבויה, ובעוד זמן תדלק על ידי שעון שבת שכוון מערב שבת. (מגן אברהם ועוד. משנה ברורה ס''ק קו) 


חימום מים שאינם מבושלים
מותר להניח מים שאינם מבושלים בריחוק מעט מהאש, כדי להפיג את צינתם. ובתנאי שיודע שאפילו אם יהיו מונחים שם כל השבת, לא יגיעו לחום של יד סולדת. אבל לא יניחם על אש מכוסה או פלאטה, אפילו אם בדעתו להסירם לפני שיגיעו לחום שהיד סולדת בו, שמא ישכחם ויתבשלו. ואם טעה והניחם עד שהופשרו ולא התבשלו, מותר לשתותם. (שבת ד שעג) 


חימום מרק מבושל
מותר להניח מרק קר מבושל על הפלאטה להפשירו, ובלבד שיעמוד שם להשגיח שלא יגיע לחום שהיד סולדת בו, ולא יניחו וילך לו, שמא ישכח ויתבשל. והטעם בזה, כי שמא הלכה כרש''י והרמב''ם והרמב''ן שלא חוששים שמא ישכח. ושמא אין בישול אחר בישול בלח. ומה שאסר הבית יוסף אף במבושל, היינו במניחו והולך לו, אבל בעומד להשגיח, מודה להתיר. (שבת ד שעה) 

 

מותר להניח מרק קר מבושל על הפלאטה כשהיא כבויה, ותדלק לאחר זמן על ידי שעון שבת שכוון מערב שבת. (שלחן שלמה והליכות שלמה אוירבך ועוד. שבת ד שמח) 


ביצה רכה בחמין
ביצה מבושלת רכה, מותר להניחה בתוך סיר החמין שעל הפלאטה, כדי שתתקשה יותר. כי חז''ל החשיבו את הביצה כמאכל יבש ולא כמשקה [חתם סופר, מהרש''ם, דבר אליהו מלובלין, הרי בשמים, אור שמח ועוד] ואין בישול אחר בישול ביבש. (שבת ד שכט. ג רלט) 


בישול מאכל אפוי, קלוי, צלוי, מטוגן
כשם שאין בישול אחר בישול ביבש [דהיינו שאין איסור לבשל מאכל יבש שכבר מבושל וכנ''ל], כך גם אין בישול אחר אפיה, ואין בישול אחר קליה, ואין בישול אחר צליה. וכן אין צליה, אפיה, וקליה אחר בישול, שכיון שנגמר בישולם וראויים לאכילה, שוב אין בהם איסור בישול. כן דעת רוב הפוסקים: ראבי''ה, המרדכי, ריקאנטי, רבנו אברהם בר אפרים, אור זרוע, מהר''ח, הרוקח, אגודה, ועוד רבים מהאחרונים. וכן פסק מרן בבית יוסף ושלחן ערוך (שיח סעי' ה, טו). (ה''ע ד מד, שבת ד רצג, שו) 
בני אשכנז נהגו להחמיר לכתחילה בצליה, אפיה, וקליה שאחר בישול. (הרמ''א שיח ס''ה) [הערת האדמו''ר רבי דוד חי אביחצירא שליט''א, בהעיפו מבט על חוברת ''בישול בשבת'' מהדורת ה'תשס''ה.] 


שקדי מרק. אטריות.
מותר לתת שקדי מרק או אטריות מטוגנות הראויות לאכילה לתוך מרק רותח שבכלי ראשון. כיון שאין בישול אחר בישול, וטיגון הרי הוא כבישול. (פרי חדש, החיד''א, רבנו זלמן, קצות השלחן, שלחן שלמה אוירבך, חשב האפוד, אז נדברו, הגר''י פישר, שבט הלוי, הגרי''ש אלישיב, תשובות והנהגות, שבט הקהתי, אשמרה שבת, ויזרע יצחק ועוד. שבת ד שכא) 


לחם במרק. קרוטונים.
מותר לתת לחם בתוך מרק רותח, כיון שאין בישול אחר אפיה. ובני אשכנז נהגו להחמיר בזה אפילו בכלי שני, כיון שהלחם רך מאוד [כדין קלי בישול המבואר לעיל]. אך רשאים לערות מרק רותח מכלי ראשון באמצעות מצקת על הלחם [שאז הוא עירוי מכלי שני]. (סימן שיח ס''ה. ה''ע ד מד)ומותר לתת קרוטונים [קוביות לחם אפויות] במרק רותח, אף לבני אשכנז, כיון שהם קשים מאוד. וכל שכן כשהם מטוגנים. 


צנימים
מותר להניח פרוסות לחם על הפלאטה, לחממם או לעשותם צנימים, שכיון שנגמרה אפייתן, שוב אין אפיה אחר אפיה. (כן פסקו: המהרש''ם, אמרי בינה, באר יצחק אלחנן, משנה ברורה, לבושי מרדכי, ארץ צבי פרומר, בית אבי, יגל יעקב גוטליב, הרב פראנק, יסודי ישורון, אגרות משה, שלחן שלמה אוירבך, ציץ אליעזר, עטרת משה, חוט שני, שמירת שבת כהלכתה, אשמרה שבת ועוד רבים. שבת ד רצ) 


פיצוחים
מותר לתת גרעינים ושאר פיצוחים קלויים על הפלאטה, כי אין קליה אחר קליה. ובלבד שיהיו קלויים לגמרי, אבל אם אינם קלויים לגמרי וכל שכן אם אינם קלויים כלל, אסור ליתנם, אף שראויים להאכל כמות שהם. (ג רכג) ומותר ליתנם על הפלאטה ממש ללא הפסק כלי אחר, ואין בזה משום שנראה כמבשל, מאחר ואין רגילות לבשל בה בחול. 


קפה. סוכר. נס קפה.
מותר לערות מים רותחים מהמיחם על אבקת קפה, כיון שהקפה קלוי וראוי לאכילה כמות שהוא עם מעט סוכר, ואין בישול אחר קליה [וכן נוהג מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט''א למעשה, כדעת מרן השלחן ערוך ורוב הראשונים והאחרונים.] ובני אשכנז נהגו להחמיר לכתחילה, אך רשאים לערות מים חמים שבכלי שני על קפה. (שבת ד שיג) 

 

ואולם, סוכר ונס קפה שהם כבר מבושלים, אף לבני אשכנז מותר לערות עליהם מים רותחים מהמיחם, כיון שאין בישול אחר בישול. (פנים מאירות, פרי מגדים, מגן אברהם, תוספת שבת, מחצית השקל, היעב''ץ, שואל ומשיב, עקרי הד''ט, רבי עקיבא איגר, מאורי אור, קנאת סופרים, משנה ברורה ועוד רבים. ומה שכתב במשנ''ב (סימן שיח ס''ק עא) שטוב להזהר לכתחילה, הוא בכלי ראשון ממש, אבל לא בעירוי מכלי ראשון. שבת ד שיט) 
 

אי אפשר לדבר על שבת בלי שלום בבית, נכון? אם גם אתם מתמודדים - נסו את זה >>>

עוד מאמרי תוכן בנושא שבת
X
  • © כל הזכויות שמורות