חנוכה - מצווה בעיתה

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

לכפרי אחד הייתה בת יחידה וחביבה. עוד בהיותה תינוקת בעריסה חסך עבורה אביה כסף לנדוניה נכבדה. הוא ייחד קופסה נאה, וכל שטר כסף חדש ויפה שהצליח לחסוך הניח בתוכה. כך עשה חודש אחר חודש, שנה אחר שנה, וחפיסת שטרי הכסף הלכה ותפחה. כשהגיעה הבת לפירקה פתח הכפרי את הקופסה, הוציא חופן שטרות נאים, בוהקים כחדשים, נסע אל העיר הגדולה, נכנס לחנות יקרה, בחר לעצמו את היקרות שבסחורות, והושיט את השטרות למוכר. אולם המוכר סירב לקבלם בטענה שאין הוא מכיר את השטרות.

התמרמר האיש ואמר: "הלא כסף כשר וחוקי הוא, בעמלי הרווחתיו, ובמשך שנים חסכתיו".

השיב בעל החנות: "אני לא מכיר שטרות כאלו, לך אל העיר הגדולה אולי שם מכירים בהם".

נסע הכפרי אל עיר הגדולה, עלה לבנק הממשלתי וחיכה בתור. ראה הכפרי אנשים באים עם שטרות בלויים וקרועים והחלפנים גוערים בהם: "כך שומרים על שטרות יקרי ערך? איך מניחים לתמונת הקיסר המתנוססת עליהם להיקרע?" ולמרות זאת החליפו להם את השטרות בחדשים. שמח הכפרי בליבו: "אם כך נוהגים בשטרות בלויים וקרועים, ודאי יקבלו בסבר פנים יפות את שטרותיי החדשים".

כשהגיעו תורו הניח על הדפלק את חבילת השטרות, נטלם הפקיד, עלעל בהם, החזירם לידיו ואמר: "השטרות אינם שווים מאומה".

מחה הכפרי וזעק: "במו עיניי ראיתי כיצד החלפתם שטרות בלויים וקרועים, על אחת כמה וכמה שאתם חייבים לקבל את השטרות החדשים והנאים שלי".

השיב לו הפקיד: "הירגע, אתה צריך להבין שהשטרות שלך ישנים הם, נפסלו הם מכבר מטעם הממשלה, ואיבדו כל ערך, גם אם הם חדשים ונאים. אמנם הללו הביאו שטרות ישנים ובלויים, אך עודם בתקפם ושווים הם..." ('החפץ חיים')

כל אחד מאיתנו יעמוד היום בערב וידליק נר חנוכה, יקיים את המצווה בהידור ושמחה. לעיתים ניגשים אנו למצווה ללא חשק, מקיימים אותה כלאחר יד, מתפללים ללא כוונה ונותנים צדקה בפנים נפולות. אולי המצוות והתפילות קרועות ובלויות, ולבטח שוות הן גערה, כיצד אנו מתייחסים למצוותיו של מלך העולם? אך בסופו של יום הן תתקבלנה אצל "פקידי הבנק" שם למעלה.

אולם אדם שיתכונן חודש שלם לחנוכה ולבסוף ידליק את נרות החנוכה לאחר זמנם, יתכונן לתפילה אך יאחר את זמנה, גם אם תפילתו תהיה מושלמת, נרות החנוכה יאירו עולם שלם, הוא לא עשה דבר, שהרי פספס את המועד. על כך אמר התנא באבות (ב', ד'): "אַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה".

היזהר לא לפספס את החג, את השנה, את החיים שלך.

(ספר החיזוק היומי)