לכולנו נדמה שאנחנו יודעים להחמיא, אבל האם זה באמת כך

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

מדברי הרב זמיר כהן בסרטון:

כל אדם זקוק למחמאות

האדם מטבעו זקוק לשמוע מסובביו חיזוקים למעלותיו ולמעשיו הטובים. דברי שבח ומחמאות יוצרים תחושה נעימה בלב השומע, מחזקים את האהבה שבין המשמיע לבין השומע ומעודדים המשך עשייה מתוך שמחה. ואם לא די בכך, כשאדם מחמיא לחברו על הטוב שבו, הרי הוא עצמו שם לב שבעצם יש כאן הרבה טוב, יש שפע של טוב. הדברים נכונים בכל אדם מצוי, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר ברעיה, בבעל, כשהמחמאות אמיתיות והמילים הטובות והשבח מוכיחים שכל צד מודע לשבחים והמעלות של הצד השני, שמח בזוגיות הזו וגם המחמיא עצמו נעשה יותר שמח כי בעצם הוא שם לב למעלות שיש בצד השני. כאשר אין מחמאות, הדברים מתקבלים כמובנים מאליהם. כך החיים, זה תפקידי, זה תפקידה, זה תפקידו, התחושות הללו מאבדות ומכלות כל סוג של רגש, של אהבה. וחלילה לומר: "הרי זה מה שצריך לעשות, על דעת כך התחתנו, לא צריך לתת שום מילה טובה".

כיצד נותנים מחמאות?

כל אדם צריך לשמוע את המילה הטובה, והשאלה היא כיצד עושים זאת. ראשית, מלבד מילות השבח והנימוס השגרתיות כמו, "תודה", "מעריך מאוד", "עזרת", "עזרת לי", "את נראת נפלא", "אתה נראה נפלא" וכו', דברים שבוודאי עושים גדולות ונצורות בנפש הצד השני, חייבים להיות יצירתיים, מחדשים ומפתיעים בדברי השבח. למשל: 

האישה טרחה, השקיעה בארוחה, מגישה, והבעל אומר כמסיח לפי תומו:"פעם הייתי סבור שאימי יודעת לבשל טוב יותר מכל הנשים בעולם".

ואשתו שממשיכה להמשך דבריו שואלת בעיניים בורקות: "והיום?"

הוא ממשיך ואומר: "היום התברר לי שיש מי שקולעת לטעמי יותר ממנה".

אלה דברים שכשמשקיעים קצת מחשבה, קצת יצירתיות: "חבל שלא פתחנו מסעדה ושאת עובדת כמנהלת בית ספר, היינו מרוויחים הרבה יותר עם הבישולים המיוחדים שיש  לך". דברים שכל אדם צריך להכיר את הצד השני, מה כן מדבר, לפעמים יש שבח שנראה כעלבון. תמיד צריך לשקול על פי ההיכרות שיש בין בני זוג, מה יכול לרומם את הצד השני. להיות יצירתיים, לתת את התחושה הטובה והנעימה. 

כמה להחמיא?

עד כמה לשבח? מתי? איך? יש שרגילים בדברי שבח ומחמאות ואינם זקוקים לעורר את עצמם להחמיא ולשבח, אבל זוגות שאינם רגילים בכך ייקחו לעצמם את הכלל הבא: כאשר נפגשים שוב, לאחר כל פרידה זמנית, כמו יציאה לעבודה, שינה בלילה, יציאה לפגישה או לעבודה, יציאה לקניות, נפגשים שוב - צריך כעת להחמיא. זה לא חייב להתרחש ברגע שנפגשים, אבל צריך לדעת, מהמפגש הראשוני הזה ועד שניפרד, צריך למצוא את ההזדמנות להחמיא או לבטא הכרת הטוב במהלך השהייה המשותפת לפחות פעם אחת. 

לכן יש להרגיל את עצמנו להרגיש סוג של חובה, מייד לאחר כל חזרה מפרידה זמנית, ליישם את האתגר המוסרי הזה שמוטל עלינו. ולא נאמר: "הרי מה שהיא עשתה כעת, הרי בהכרח אם לא היא, מי יעשה?, הניקה את הילד, אני יכול להניק את הילד?", "על מה אני צריך להחמיא ולשבח על כך שהיא מטפלת בילדים כפי שצריך?". אבל זו טעות, יש לזכור שעל אף שהדברים היו מתבצעים גם ללא דברי השבח והמחמאות, המילים הטובות יוצרות שמחה בעשייה.

במחקר מיוחד שבו בדקו החוקרים כמה כסף היה על הבעל לשלם לעובדים שכירים כדי שיעשו את כל הפעילות הטכנית שאשתו עושה עבורו ועבור בני המשפחה במשך השנים, התברר שמדובר בסכומי עתק מעבר לכל דמיון. האם היא לא ראויה להכרת הטוב, לפחות באמצעות דברי שבח ומחמאות? והבעל לא יכול לומר: "כל מה שהיא עושה, גם לטובת עצמה. מדוע עלי להודות לה על כך?". או שהאישה תאמר: "נכון, הוא טורח, סוחב, מביא, קונה, מתאמץ, עובד, אבל הוא עושה את זה גם בשביל עצמו". צריך לזכור, שאפילו למוכר בחנות, שכל מטרתו להרוויח לטובת עצמו בלבד, אומרים תודה לאחר קבלת השירות. קל וחומר לבן או לבת הזוג.

ביקורות ומחמאות

הדברים נראים פשוטים, אבל למרבה הצער בבתים רבים אינם מיושמים, ולא שמים לב עד כמה הדבר פוגע בזוגיות. בפרט יש לזכור שכשם שיש מטבע זר ששקול כנגד כמה מטבעות מקומיים, כמו הדולר ששווה כמה שקלים, כך ביקורת אחת שקולה כנגד כמה מחמאות, והיא פשוט מוחקת אותן. לכן, כלל ברזל בשלום בית: על כל חמש מחמאות, ביקורת אחת לכל היותר, רק כך יש יתרה בחשבון. אחרת, צד שמבקר מבלי להפקיד בחשבון הבנק, הרי הריבית שיש עליהם, יתרת החובה שתהיה לו, עלולה להורידו מנכסיו ולמוטטו כלכלית לכל ימי החיים. כך גם בזוגיות, כמה חשוב להקפיד שעל כל חמש מחמאות תהיה ביקורת אחת לכל היותר, ואז האם יוכל באמת להפיק את התועלת הנכונה גם מהביקורות וגם מהמחמאות.