האם אתם יודעים מה הילדים שלכם היו עושים במקרה כזה?

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

אביתר לרנר (התמונה לקוחה מפרופיל הנער ברשת החברתית), נער צעיר בן 18 מצפון הארץ, מתמודד עם תסמונת טורט. את קורותיו בנסיעה אחת במהלך חודש חשון תשפ"ב, באוטובוס מתל אביב למקום מגוריו, הוא פרסם ברשתות החברתיות ומילותיו הפכו הופצו במהירות. תסמנות טורט, כך מפרטת האנציקלופדיה האינטרנטית 'ויקיפדיה' היא "הפרעה נוירו-פסיכיאטרית שבאה לידי ביטוי בטיקים מוטוריים וקוליים. התסמונת נקראת על שם הנוירולוג הצרפתי ז'ורז' ז'יל דה לה טורט, אשר אבחן אותה לראשונה בשנת 1885. הסיבות להופעת טיקים אינן ידועות בבירור, אולם מדובר בשילוב בין גורמים תורשתיים וגורמים סביבתיים".

"תמיד התביישתי לדבר על מה שאני מתמודד איתו כל יום, אבל היום אני מרגיש שאני חייב לשתף ולחשוף לפחות קצת מהדברים שאיתם אני מתמודד בשל הטורט. זה מתבטא אצלי בקולות חזקים שיכולים להישמע כמו נביחות ואי אפשר לשלוט עליהם גם אם תנסה הכי חזק. בדרך כלל זה מגיע בתקופות שגורמות לקולות להיות בתדירות גבוהה יותר וחזקה יותר או להפך, כרגע אני עובר תקופה ממש לא פשוטה מבחינת הטורט אז שומעים אותי מאוד חזק ואי אפשר שלא לשים לב לזה.

היום עליתי לאוטובוס מתל אביב לצפון, ידעתי שהולך להיות לי קשה. איך שעליתי על האוטובוס, ביקשתי מהנהג את המיקרופון שאוכל לעדכן את כל הנוסעים שלא ייבהלו או שלא יבינו מה אני רוצה מהם. לאחר ההסבר, הלכתי לשבת מאחור ולידי התיישבו חבורה של נערים ונערות. הנסיעה התחילה ואיתה התחילו הפרצופים ועיקומי הפנים. אמרתי לעצמי 'אתה רגיל לזה' וניסיתי שלא להתייחס, לאחר כמה דקות הם התחילו לצלם אותי לאינסטגרם שלהם ואמרו לי 'תנבח ילד, תנבח'. הם פתחו קבוצת בוואטסאפ והתחילו לכתוב: 'עדיף שיחליפו אותו בכלב, על הקולות הוא לא שולט ואני גם לא אשלוט על הכאפות שהוא הולך לקבל עוד מעט'..

ישר צלצלתי בפעמון בשביל לרדת מהאוטובוס כי לא יכולתי יותר. ירדתי רחוק מאוד מהבית והתקשרתי לאימא בוכה בשביל שתבוא לקחת אותי כי לא הצלחתי להתמודד עד הבית. תהיו אנושיים, יש עוד מלא אנשים כמוני שמתמודדים עם טורו או בעיות אחרות - היה חשוב לי לספר מה חוויתי שאולי פעם הבעה שתראו בן אדם שעושה דברים לא רצוניים תחשבו פעמיים לפני שאתם בוחרים לצחוק עליו".

התגובות ברשת החברתית מגנות את הנערים מן האוטובוס. אם אחת ציינה כי: "הקראתי עכשיו את הפוסט שלך לילדים שלי בארוחת הערב. זה נגע בהם מאוד ופתחנו דיון מה הם היו עושים. תודה לך על העלאת המודעות ושנזכה שהילדים שלנו יהיו תמיד מהצד הרגיש וטוב הלב". 

רבים ציינו כי לדעתם נהג האוטובוס היה צריך לעצור את הנסיעה ולהעיר לנערים או לחילופין לנסוע לתחנת המשטרה הקרובה. אחרים שאלו מדוע לא התערבו הנוסעים האחרים. מה אתם הייתם עושים לא ישבתם באוטובוס? האם אתם יודעים מה הילדים שלכם היו עושים במקרה כזה? מה לדעתכם ניתן לעשות כדי למנוע הישנות של תופעות כאלו בעתיד? נשמח לקרוא את התשובות שלכם בתגובות.