מפעים: ''בזכות הסגולה הזאת, הישועות התחילו לרדוף אחרינו!''

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

מספר אברך מירושלים: מאז שנפתח קו השגחה פרטית, התעוררנו, החברותא ואני, לשוחח מדי פעם בענייני אמונה. בערב ראש חודשכסלו נסענו יחדיו למירון, וניצלנו את הדרך לשיחה בענייני אמונה. הוא סיפר לי סיפורים של השגחה פרטית אצלו, אני סיפרתי לו משלי, ויחד הודינו לה' על הכול. וגם ביקשתי. מאוד ביקשתי. סיפרתי לחברי על ההתמודדות שיש לי בענייני פרנסה, כמה אני לחוץ וכמה קשה לי, בפרט עכשיו כשבחסדי השי"ת גם אירסתי את בני, ואיני יודע אנה אני בא.

חברי השתתף עמי והתחיל לדבר אתי על פלאי הסגולה של ספר החינוך – לברך ברכת המזון בכוונה מתוך הכתוב. הוא אמר לי שזה בדוק ומנוסה, אך אני אמרתי לו, שזה כבר כמה שנים שאיני נוטל ידיי לסעודה באמצע השבוע.

"מהיום תתחיל לאכול 'המוציא' בכל יום, ותראה ברכה", הוא אמר לי. הסברתי לו שזה בגלל קושי בריאותי שיש לי, אבל הוא לא קיבל את הדברים. "תגיד לרבנית שלך שתאפה לחמניות קטנות, ובכל סעודה תאכל לחמנייה אחת. קבלו על עצמכם שגם אתה וגם אשתך תברכו בכל יום ברכת המזון".

הוא היה נחוש בדעתו. הוא היה בטוח שעל ידי ברכת המזון תבוא ישועתי, וראיתי שבכל מאודו הוא רוצה לעזור לי.
בכל אופן הרעיון נראה לי משונה. קשה לשנות הרגל של שנים. כאשר חזרתי הביתה, בערב ראש חודש, אמרתי לעצמי שמתאים שאלך לכותל המערבי להתפלל ערבית. הצעתי לאשתי לבוא גם כן, וכך הגעתי לרחבת הכותל ונתקלתי בעלון השגחה פרטית של פרשת תולדות.

לקחתי עלון אחד כזה. והנה, מה כתוב בעמוד הראשון, מעשה ביהודי שהתקשה בפרנסה, והחליט להתחזק בסגולה של ספר החינוך, ולברך ברכת המזון בכוונה. הוא מספר שראה שזה כל כך עוזר לו, שהוא רואה חובה לפרסם את הדבר כדי לעזור לכולם.
ראיתי בכך סימן משמים, כי אכן זה מה שהקב"ה רוצה ממני. כבר באותו ערב דיברתי על כך עם רעייתי, והיא נעמדה הכן לאפות את הלחמניות הקטנות בשיעור הדרוש המחייב בברכת המזון.

התחלתי בשגרת סעודות. נוטל ידיים, אוכל ומברך את הקב"ה על כל החסדים והטובות שעושה עמנו תמיד. עוד לפני שאספר לכם עד כמה הסגולה הועילה, אני מוכרח לומר שעצם העניין, יש בו דבר גדול מאוד. לעצור, להתבונן ולהקדיש כמה דקות כדי להודות על הכול, זה דבר נפלא כשלעצמו. החוויה הזו לבדה כבר שווה את המאמץ.

עברו פחות משבועיים, והנה ניגש אלי חבר עשיר. אני יודע שיש לו כסף, אבל מעולם לא קיבלתי ממנו סכומים גדולים. הוא ניגש אלי מעצמו ואמר לי, "אתה עומד לחתן את הבן בעזרת ה', נכון?" – "נכון".
"ובכן, יש לי בשבילך עשרת אלפים שקל. כשתצטרך, תבוא לקחת ממני".

השתוממתי והודיתי, אבל אחר כך חשבתי, שמן הסתם לא תצא תועלת מהצעתו הנדיבה, כיוון שבטבעי אני מתבייש לגשת ולבקש צדקה. איני מסוגל לבקש את ה'מגיע לי' בנדיבות לבו של הזולת. אולם למחרת התברר שהחבר חשב על כך. "תקשיב", הוא ניגש אלי ואמר, "אתה לא צריך לבקש את הכסף. קח עכשיו את כל הסכום, ותשמור אותו לענייני הכנסת כלה". וכך הוא מוציא מול עיניי חבילה נכבדת של שטרות כחולים: עשרת אלפים שקלים במזומן.

התרגשתי מאוד. נפעמתי ממש. ראיתי שנפתחו שערי ישועה, והחלטתי לשדרג את הקבלה שקיבלנו על עצמנו. ביום שישי, בזמן שכל הילדים בבית, אספתי את כולם והראיתי להם במוחש, את חבילת השטרות של עשרת אלפי השקלים. סיפרתי לילדי על הנסיעה למירון, על העלון ועל ברכת המזון. שוחחתי מעט באופן כללי על מצבנו הכלכלי, ועל כך שברוך ה' אנחנו גם עומדים לפני חתונה.

ביקשתי מהם שיקבלו על עצמם גם הם, לברך ברכת המזון בכוונה מתוך הכתוב. מובן שלא מקיימים מצוות רק בשביל הסגולות, ועל כן הרחבתי בזכותנו הגדולה להודות לה' על טובו וחסדו, יחד עם זה שזו סגולה לפרנסה בעולם הזה.

ואכן, בשבת קודש הייתה התעוררות גדולה, ובשולחן שבת בירכו כולם מתוך הכתוב כיאה וכיאות.

ההמשך הגיע בעוצמה. הישועות החלו לרדוף אחרינו. אשתי, שעד אז לא עבדה, מצאה עבודה קלילה ונעימה. אמנם לא מדובר בסכום גדול במיוחד, אבל בהחלט בהכנסה שיש בה כדי לסייע. אני עצמי לומד שני סדרים בכולל, ובערב עוסק בעבודה מסוימת, כדי לצאת ידי חובת ההשתדלות. עד אז לא עלה בדעתי לבקש העלאה במשכורת, אבל כשראיתי את השפע היורד אלינו משמים, חשבתי שאולי אפשר לנסות גם את זה. ביקשתי העלאה, וכבר למחרת הודיעו לי שיוסיפו לי סכום יפה בכל חודש.

אחד מהילדים לקח את דברי ברצינות רבה, והוא החל להשקיע באופן מיוחד בברכת המזון. יום אחד נקרעו לו הנעליים, באופן שכבר לא היה אפשר ללכת בהן. אמרתי לאשתי שתיקח מאתיים וחמישים שקלים, מתוך סכום כסף שהיה מוכן אצלי כדי להחזיר הלוואה כלשהי, וקיוויתי שבקרוב אוכל להשלים את החסר.

היא הלכה עם בני לחנות נעליים, שם הראו לו נעליים אלה ואחרות, עד שהוא מדד נעל מצוינת במידה המתאימה. "הייתי רוצה את הנעל הזאת בדוגמה אחרת", אמר בני. המוכר הסתכל על הקופסה ואמר לו, "אם תיקח את הנעל הזאת שאתה מודד, תוכל לקבל אותה בחינם".

ברור שעם שכנוע כזה, הוא לקח את הנעליים שמדד. רק שאלה הייתה בפיו, "איך זה יכול להיות? הרי כאן זו חנות, ולא חלוקת חסד".
"פשוט מאוד", אמר המוכר, "היה כאן נער שקנה את הנעליים, והלך אתן ברחוב במשך שעה, עד שהחליט שהן לא טובות לו. הבעיה הייתה שהוא כבר הלך אתן שעה ברחוב, ואנחנו איננו מוכרים נעליים שכבר הלכו בהן. אביו אמר לי שאני אתן אותן בחינם למי שצריך, ולכן סימנתי על הקופסה שהנעליים האלה הן בחינם, והנך מתכבד לקבל אותן אם אתה רוצה".

הוא התכבד, וכך כבר באותו יום החזירה לי אשתי את הכסף, כדי שילך למטרתו הראשונה. ושוב מעשה עם אותו נער נחמד, שגדל והיה צריך חליפה חדשה. ראיתי מודעה גדולה של רשת חנויות ידועה, המודיעה על חמישים אחוזי הנחה. אמרתי לבני, "זאת הזדמנות לקנות לך חליפה במחיר טוב".

רק כאשר הגענו לחנות, גילינו שההנחה של חמישים האחוזים היא בסך הכול על כמה סוגים של מכנסיים, ואילו על חליפות יש הנחה של עשרים אחוז בלבד. בכל זאת, מכיוון שכבר הקדשנו את הזמן, נכנסנו לחנות, והנה אני מבחין בחליפות בודדות שעליהן מצוין מחיר של חמש מאות שקלים. אמרתי לבני, שאלו כמעט חמישים אחוזי הנחה, שהרי מחיר חליפה מגיע לכאלף שקלים.

"תהיה ישועה עוד יותר גדולה", אמר לי הבן, ואכן כשהגענו לקופה התברר שיש הנחה על החליפה, ולמעשה שילמנו עליה 360 ₪ בלבד.

אלו הסיפורים שהתקבצו אצלנו בתקופה הקצרה שמערב ראש חודש כסלו שנה זו, וכולם בעקבות הסגולה הבדוקה של ברכת המזון. כל זאת מלבד ההרגשה הטובה שמרוויחים מברכת המזון, המילים המחזקות שאנחנו אומרים, הבקשות הנפלאות, ועל כולן – הזכות לקיים מצוות עשה דאורייתא בשמחה ובטוב לבב.

(גל' השגחה פרטית)