"היהדות היא המנוע, האיזון והשמירה על השפיות": הסלב שלא מפסיקה לחזק ולהתחזק

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

מגי טביבי היא מנחת חדשות בערוץ 14 וידוענית שידועה כמתחזקת וככזו שמפרסמת הרבה תכנים מרגשים ומחזקים הקשורים לדת היהודית.

לאחרונה, נשאלה ברשת החברתית שאלות אישיות. אחת מהן היתה:

"מה השינוי הגדול ביותר שאת חשה שאת עוברת בחודשים האחרונים?" 

כך ענתה טביבי:

"התחזקות באמונה. יש ניסיונות, גם אתגרים, ולא הכל חלק כפי שלפעמים נדמה. ההבנה שהכל קורה מסיבה שנסתרת מעינינו ולטובה היא קסומה. המילה 'דת' יוצרת לרוב רתיעה וריחוק, ולכן מתוך המציאות הזאת החלטתי לקחת על עצמי את משימת ההנגשה".

ב"משימת ההנגשה" טביבי מפרסמת פירושים מעניינים לפרשת השבוע.

עוד נשאלה עד כמה היא מחוברת ליהדות, ועל כך אמרה: "מאוד. היא המנוע, האיזון והשמירה על השפיות".

"מה שמדהים לראות שהרבה מהתגובות וההודעות הפרטיות לגבי זה מגיעות דווקא מקהל חילוני שמוצא חיבור עמוק לדברים. זה ההישג מבחינתי"", היא משתפת. 

זה היה הפוסט שפרסמה על פרשת השבוע תזריע מצורע:

"פרשת תזריע מצורע. מזוית אחרת.

בשבת הזאת שלנו כרוכות שתי פרשות זו בזו - תזריע מצורע, במרכזן ההתעסקות ״בצרעת״. כאשר אדם לקה בזמנו בצרעת (נגעים קשים על גופו),היה עליו לבוא אל הכוהן (שנחשב לרופא בתקופת המדבר),לקבל את הוראותיו, לצאת אל מחוץ למחנה ולהיטהר במקווה טהרה.

אם שאלתם את עצמכם איך האדם לקה בצרעת, אז התשובה היא ״לשון רע״. מצורע = מוציא שם רע.
צרעת הייתה עונש על הוצאת שם רע. ואם נקח את זה צעד אחד קדימה - אחד האיסורים החשובים בתורה הוא האיסור לרכל ולדבר לשון רע על אחרים. ואולי לא במקרה המילה ״צרעת״, מקפלת בתוכה את המילה צר ורע.

המסר צועק החוצה מתוך הדברים. הצרעת הפכה בימינו למחלה מדבקת, למרות שבעבר היא כלל לא סומנה ככזו. היא עוברת מאחד לשני, מפה לפה, בקצב מהיר, לעיתים מהיר מדי, וכנראה גם לא מתוך הרבה מחשבה. אנחנו נגועים בשפה.

הוסיפה המשנה ואמרה ״כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו״. היא לא טעתה. אנחנו מתקשים להסתכל או לבקר את עצמנו, אבל באותו הקושי, קלים לדבר על מה שהזולת נגוע בו. ככה זה שהגמל לא רואה את הדבשת של עצמו.

אז האם יש סיכוי לטהרה אם השפה הפכה לכל כך נגועה? כנראה שכן, זה בעיקר עניין של רצון. לא לקחת חלק ביחס מקטין, לא להתעסק בדשא אחר, ואולי להחזיר חזרה לשיח, מעט מן התמימות שאבדה לנו - זו שהייתה כשהיינו ילדים.

דבר אחד בטוח. הפעם הרופא הוא לא הכוהן".