הזמר מצהיר: "לחזור בתשובה זו אופציה עבורי"

בואו לגלות עוד תוכן חדש ומפתיע! התחברו לכל הפלטפורמות שלנו בתהילים בלחיצה כאן >>>

בריאיון שהעניק למגזין סוף השבוע  ב-ynet, שיתף הזמר והיוצר בן ארצי, בנו של המוזיקאי שלמה ארצי בתחושות המלוות אותו וחשף כי חזרה בתשובה היא אפיק שהוא אינו שולל בעתיד. דבריו מגיעים לאחר שצפה בתיעוד ישן של ראיון שקיימה יעל דן עם הבמאי המנוח אורי זוהר, שעסק בסיפור תשובתו המפורסם.

בשיחה גלויה תיאר ארצי את הרגע שבו עלו בו התהיות לגבי אורח חייו\:

"אתמול נפלתי על ראיון של יעל דן עם אורי זוהר, בעיקר על החזרה שלו בתשובה. הסתכלתי על זה, וזאת לא הפעם הראשונה ששאלתי את עצמי: האם אחזור בתשובה מתישהו? זאת אופציה עבורי".

לדבריו, על אף שזוהר ניהל אורח חיים שונה בתכלית משלו, הנימוקים שהשמיע הותירו בו רושם עמוק.

"הקשבתי לנימוקים שלו וחשבתי לעצמי, אני עשוי למצוא את עצמי שם. זה לא שעכשיו אני לא עם אלוקים. האלוקים שלי בכלל לא קשור לדת, אבל הייתי הולך לבדוק מה יש שם לעומק, מתוך חוסר סיפוק מצורת החיים החילונית, מאיזו תחושה של חסר, של ריק. יכול להיות שזה גם לא שם, אבל אולי זאת ארץ ששווה לנסוע אליה ולראות אם יש שם משהו שאני מחפש מאז ומתמיד".

הקשר של משפחת ארצי למסורת אינו חדש, שכן הרקע המשפחתי של בן כולל שורשים דתיים עמוקים. סבו, יצחק (איציו) ארצי ז"ל,  גדל במשפחה חסידית וחונך על ידי סבו, אברהם כ"ץ, חסיד ויז'ניץ. סבתו, מרגלית ע"ה לבית ליקוורניק, הייתה אחייניתו של מייסד הדף היומי, שכן אמה רחל הייתה אחותו של הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל.

בראיון עבר לאתר הידברות אמר ארצי:

"יום כיפור מהווה אצלי את הנקודה היהודית המשמעותית ביותר בשנה ואני לא מוותר בו על תפילה בבית הכנסת. כבר מאז שהייתי ילד נהגתי ללכת עם אבא ועם אחי לבית הכנסת ביום כיפור וכך אני נוהג עד היום. זהו מעמד מאוד מיוחד עבורי – קודם כל מבחינת הטקסט של התפילות. אני קורא את המילים וממש נשאב לתוכן, לפעמים מתקומם, לפעמים מזדהה ומתחבר, התחושה היא שהמערכת הפנימית שלי מופעלת לכל הכיוונים. גם השירה בבית הכנסת מאוד סוחפת אותי. אמונה, תפילה ומוזיקה, הם בעיניי דברים שמשתלבים יחד.

"בכלל, אני חושב שיש משהו מיוחד מאוד בתמונה היפה של אבא שהולך עם שני הבנים שלו לבית הכנסת - כולם עם כיפות ואבא מחזיק במחזור שקיבל מאבא שלו. אני ממש מסוגל לראות בעיני רוחי איך שבעתיד אלך כך גם עם הבנים שלי. בעיניי זה נקרא פשוט 'מסורת'".

עוד הוסיף:

"כל מה שקשור למילה 'מצווה' יקר לליבי מאוד, אבל המצווה שאני מתחבר אליה במיוחד היא 'ואהבת לרעך כמוך', או כפי שנהוג לומר: 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך'. כמובן שאני לא בהכרח מצליח ליישם את זה, כי אני בן אדם ולפעמים נכשל או פוגע. לפעמים אני גם אגואיסט ואפילו לא יודע שאני כזה, אבל אני מקווה לעבוד על עצמי ולהשתפר, כי ברור לי שהמצווה הזו היא הבסיס ליחסים בין אנשים ולחברה תקינה.

"בדיוק לפני זמן מה מישהו שאל אותי אם אני מאמין באלוקים, והשבתי לו ש'כן'. אבל עיקר האמונה שלי היא מתוך מקום ילדותי כזה, שבו אני מדמיין את האלוקים כמו סבא טוב או אבא טוב עם זקן. זה כנראה עונה לי מבחינה פסיכולוגית על הצורך להרגיש שאני לא לבד, שיש מישהו ששומע את התפילות שלי ושומר עליי, שלא נולדתי במקרה ושלא אמות במקרה.

"אך יחד עם זאת אני גם מאמין באלוקים ממבט קצת יותר בוגר – ברור לי שכל מה שאנחנו יודעים ומבינים על מה שקורה בעולם הוא מעט מן המעט. אנו יכולים לראות את ההצגה המתרחשת, אך בתוכה יש הרבה מאוד פרטים קטנים שסמויים מן העין, ואני בטוח שמאחורי הקלעים יש הצגה הרבה יותר גדולה. בהיבט הזה אני לא בכל יום זוכה להרגיש את האמונה, אבל מידי פעם יש תחושות או רגעים של אושר עילאי, שאז אני פתאום חש חיבור רוחני למשהו ומבין שהוא באמת קיים, שכל הפלא הזה הוא לא במקרה ולא סתם.

"ההבנות האלו גם משפיעות על היצירות שלי. יש לי למשל שירים שבהם אני ממש מזכיר את המילה 'אלוקים' או את הפנייה אליו. יש לדוגמא שיר שכתבתי כשהייתי בערך בן 20 והוא נקרא 'שמור לי עליהם' – תפילה לאלוקים שישמור על הילדים שלי: 'כי מלבדם אין לי אף אחד בעולם/ מכל האסונות אלוקים לך הכוח/ אל תפריד אותנו לעולם'. יש לי גם שיר נוסף שנקרא 'גרגיר חול'. גם בו אני שר לאלוקים: 'האם אתה רואה אותי/ נתת לי זמן מוגבל להיות כאן/ בטח בשבילך אני כמו גרגיר חול...' אני ממש משוחח אתו באופן ישיר".