הזמר מתרגש עד דמעות: "זכיתי להכניס שני ספרי תורה לבית הכנסת שלי"

בואו לגלות עוד תוכן חדש ומפתיע! התחברו לכל הפלטפורמות שלנו בתהילים בלחיצה כאן >>>

"זה הדבר הכי גדול שעשיתי בחיים שלי".

כך מספר בהתרגשות הזמר שלומי שבת על המעמד המרגש של הכנסת ספרי תורה לבית הכנסת בבניין מגוריו בנתניה, ספרי תורה שהוא זכה לתרום למקום לעילוי נשמות הוריו.

"זכיתי, באמת זכיתי להכניס שני ספרי תורה לבית הכנסת שלי, שזה ספר תורה וספר הפטרות", אמר.

מעבר לטקס המרגש, שבת הציב לעצמו מטרה אישית לדאוג לכך שבית הכנסת יתפקד באופן מלא לא רק בסופי שבוע אלא גם במהלך ימי החול, דבר שדורש ממנו מאמץ והתמדה. הוא תיאר זאת כך:

"העבודה מתחילה עכשיו בלהפעיל את בית הכנסת. שיהיה מניין, שיהיה תפילות. וזה לא כסף. זה רצון. זו עבודה, זה טלפונים. זה עדיין בחיתולים. בשישי-שבת בית הכנסת מלא... ממש דמעות. אני קבוע שם, יורד לתפילה. החלום הגדול שלי זה להפעיל את בית הכנסת באמצע שבוע, שיהיה מניין בבוקר. זה החלום הכי גדול שלי, לעילוי נשמת ההורים שלי ואחי".

שבת אף סיפר על הקפדתו על הנחת תפילין מדי יום, ונזכר בתקופת אשפוזו שחיזקה אצלו את האמונה בכוחן של תפילות הציבור עבורו:

"אני הולך ומתחזק. אני לא יוצא מהבית בלי להניח תפילין. אמרתי לפרופסור שאשתו הייתה מעריצה מאוד גדולה שלי: תעשה לי טובה, תן לי עוד יום אחד להישאר פה, עוד לילה אחד להישאר במחלקה שלי, ומחר אנחנו נלך. וזה היה ליל הושענא רבא. זה היה הלילה שכל היהודים מתפללים. כשאני נזכר בזה, אני בא לי לבכות. מסתבר שכל המדינה כאילו התפללה בשבילי, כיוונו עליי".

במקביל, השחקן וכוכב הרשת אוראל צברי הביע עמדה נחרצת בנוגע לסוגיית הזהות היהודית והנחת תפילין במרחב הציבורי, תוך ביקורת על המתנגדים לפעילות זו. צברי תהה על מקור ההתנגדות ושאל בגלוי:

"מה מפריע לכם שיש דוכני תפילין ברחוב? גם מחוץ לתיכון? איפה זה פוגש אתכם? אתה רוצה להניח - תניח, אם לא - תמשיך בחייך".

צברי הביע צער על המתח סביב סממנים דתיים וטען כי מדובר בבורות המולידה פחד, תוך שהוא מדגיש את חשיבות הקשר למורשת היהודית כבסיס לקיומנו כאן:

"הסיבה שלנו להיות פה, זה כי אנחנו יהודים. אחרת, אפשר אוגנדה. הפחד מגיע מבורות. אתה לא מודע ליהדות שלך, ולכן אתה מפחד מזה".

עוד הוסיף:

"בשנות ה-80 גדלתי על 'פרפר נחמד', אני מראה את זה לבן שלי, והיו פרקים על חגי ישראל. היום לא בטוח שזה היה עובר בגרון חלק כשניסים גרמה שר את הפיוט 'מפי אל'. הייתה פה זהות יהודית פעם, ועכשיו יש אנשים שבורחים ממנה".