החטופים ממשיכים לשחזר: "היה על האדמה של הארץ שלנו שואה"
"כל מה שאני חושב עליו זה על הכמה ימים שבהם ישנתי עם ידיים קשורות מאחורי הגב על החול והאבנים שם במנהרות, והדרך שבה דחפו לי חתיכת עוגה קטנה פעם ביום כדי שלא אמות מהר אלא לאט"
"אתם חושבים שבן אדם באמת מסוגל לחיות בתנאים כאלו? אני חושב שזה פשוט מזעזע. אתם יכולים לדמיין את הדברים האלו שעברנו?".
כך שואל ברשת החברתית יגיל יעקב בן ה-13 שהיה חטוף בשבי חמאס ושוחרר.
הוא המשיך וכתב:
"אני רוצה לקוות ולהאמין שבקרוב ישוחררו כולם. בואו נקווה לבשורות טובות בקרוב. בינתיים כל מי שיכול שיתפלל, זה באמת חשוב, זה בין הדברים היחידים שעוד אפשר לעשות למענם. בשורות טובות בעזרת ה'".
עם תחילת שנת הלימודים, כתב:
"מתחיל שנה חדשה בידיעה שיש עוד 101 אנשים שתקועים ב-7 באוקטובר. מאחל לי שנה יותר משמחת ורגועה ושבעזרת ה׳ יהיו רק בשורות טובות".
בעבר אימו סיפרה בראיון לחדשות 12 על הדברים שיגיל ואחיו, שהיה חטוף אף הוא, שיתפו אותה:
"אחד היה ממש לבד והשני היה עם אנשים אחרים, לשמחתי מהקהילה שלנו. העובדה שאתה נמצא עם אנשים שמכירים אותך ודואגים לך, זה משהו מאוד משמעותי. הבן השני היה לבד כל הימים, למעט כמה בהם שהה באותו מקום עם פועל תאילנדי שנפצע קשה.
"הוא צפה בחלון ולמד בעל פה את המואזין. ראה המון אל אל-ג'זירה לצערי ולמד ערבית וככה דיבר עם השובים שלו. הוא אמר: 'הייתי בלי טלפון אז המוח התחיל לעבוד'. הוא ממש למד עליהם, מי הם וכמה ילדים יש להם. אפילו למד על המשפחה שישבה ממול בחלון".
בנוסף אליו, פרסם החטוף ששוחרר ליאם אור פוסט קשה בו הוא אומר:
"לא תומך ענק בכלי הזה של לשתף או של תקשורת בכלל אבל לפעמים צפים דברים, ואם אפשר לקבל חשיפה אז סלמתק. חיי אדם, החיים שלנו, זה דבר שאנחנו לפעמים לוקחים קצת כמובן מאליו ואנחנו עושים שטויות וזה בסדר. מותר לנו 'לשחק' עם החיים שלנו, וזה והטבע וזה הכיף. אסור לאנשים אחרים לשחק בחיים שלנו, וזה קורה. כבר יותר מידי ימים. 'ציר פילדלפי, זה ימנע את ה-7.10 הבא, ניצחון מוחלט', לעומת חיי אדם?
"היה על האדמה של הארץ שלנו שואה. שאני בטוח שהגוף הצבאי למד ממנו ולא יהיה כזב שוב. כבר נקרע הלב מזה שכל יום נופלים חיילים ומזה שפה קרוב ממש כמה קילומטרים מאיפה שאני גר ישנם אזרחים של המדינה שלנו שמוחזקים בשבי. בשבי. פתאום אחרי שכמעט שנה מדברים על זה יום יום וזה נשמע יותר סביר לאוזן לא? קל לשבת על הספה ולדבר על החטופים בתור כותרת, ולא בתור אנשים שעוברים שואה כבר כמעט שנה. אני הייתי שם.
"הנה אני כרגע בתאילנד ושמתי את הצמיד של המסיבה קצת צמוד מידי, וכל מה שאני חושב עליו זה על הכמה ימים שבהם ישנתי עם ידיים קשורות מאחורי הגב על החול והאבנים שם במנהרות, והדרך שבה דחפו לי חתיכת עוגה קטנה פעם ביום כדי שלא אמות מהר אלא לאט. שאלה עם הידיים הקשורות אתה לא יכול למנוע ממפלצות שם להתעלל בך, ואיזה קל זה שיש לך פצע ירי בבטן".
עוד הוסיף:
"אם בטעות עשיתי לכם לא נוח ואולי קצת גם מטלטל זה יעבור לכם עוד 5 דקות. לי זה לא. החטופים ששם צריכים להתחיל לטפל בנפש שלהם ובגוף שלהם, המשפחות חייבות לראות כבר את היקרים להם מכל. בבקשה תשקלו לפני שאתם מגיבים למשפחות החטופים כי היקירים שלהם לא איתם וקשה להם. זה היה יכול להיות המשפחה שלכם. תחזירו אותם הביתה כבר, ואם אין לכם איך אז בבקשה אל תעשו קשה למשפחות החטופים".
מחוברים רק לקבוצת ווטסאפ אחת מבית מוקד תהילים ארצי? יש לנו 4! לחצו על אחת מהן להצטרפות:
פרק תהילים יומי | הסגולה היומית | הלכה יומית לנשים | החיזוק היומי המעוצב
אנטישמיות בעולם: "רצח עם סכין, הפעם זה הסתיים בנס"
משרד החינוך לגבי דוכני התפילין: "הנחת תפילין היא חלק בלתי נפרד"
מה אמר חוקר עשרת השבטים הנעלמים לינוקא?
המוהל שנפטר באמצע ברית המילה: "הוא היה זורח וקורן"
הכבאי האמיץ: "ניגשתי מיד אל ארון הקודש"
הצתת בית הכנסת בירושלים: "מזכיר ימים אפלים בהיסטוריה היהודית"
אורי מגידיש משחזרת: "אני צועקת בעברית, אני לא יודעת למה, אבל הרגשתי שזה חילוץ"
אולי מצאתם את התפילין של דניאל יהודה ז"ל?
הרב זילברשטיין: "ברור כשמש שאנו לפני ביאת המשיח"
התלמידים שנלחמים על היהדות בבית ספרם: "זכותי להניח תפילין"
שורד השבי בעדות קשה: "החליטו להכות אותי עם מוט ברזל"
שורדת השבי: "הייתי לבד, במנוסה מתמדת, בפחד מוות"
בעלה של צאלה גז הי"ד: "שאלתי שוב ושוב אם הם בטוחים שהיא מתה וכל פעם ענו לי כן"
שורד השבי מעיד: "שנה של גיהנום"
שורדת השבי בעדות כואבת: "אני יהודייה גאה ששרדה לבדה את השבי הנורא"
- © כל הזכויות שמורות