אברך חשוב משמש בקודש אצל מרן שליט"א, נוהג היה להגיע בכל בוקר אל ביתו של הרב ומסדר את החדר כל ספר למקומו. בוקר אחד כשהגיע כהרגלו בשעה 6:30, מוצא הוא את הרב רכון על ספריו ועובר בין בתרי ספרי הפוסקים הפרוסים לפניו, כשהוא לבוש בבגדיו כרגיל. לפתע ראה רבנו את האברך הנזכר, והוא פנה אליו בתמיהה, מדוע הקדמת בוא היום, הרי עוד לא עלה השחר? אמר האברך לרבנו: כבוד הרב, השעה כבר 6:30 ואני הגעתי כהרגלי. אולי כבוד הרב לא ישן הלילה?! ענה לו רבנו בפשטות רבה, "אוי... שכחתי לישון, מה אעשה?". רבנו זוכה לקיים תדיר את הפסוק שאמר החכם מכל האדם (משלי כ יג): "אַל תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן תִּוָּרֵשׁ, פְּקַח עֵינֶיךָ שְׂבַע לָחֶם", לשבוע מלחמה של תורה, שנאמר (משלי ט ה) לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי (השווה חגיגה יד ע"א). ("מלך ביופיו" עמוד 94)
שוב מעשה שסיפר בנו של מרן שליט"א, שפעם בבחרותו נכנס אביו בבוקרו של יום שני להעירו בשעה 5:40 לתפלה, אך הוא ביקש לישון עוד מעט, מחמת שישן בשעת לילה מאוחרת. אמר לו אביו, אני כבר מיום שבת לא ישנתי, לתדהמתו של הבן, מדוע? ענה האב בתמימות: "שכחתי".
