שמירת הלשון

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

הלכות לשון הרע כלל ג - ב
 וּמַה שֶּׁנִּמְצָּא לִפְעָמִים הֶתֵּר בְּדִבְרֵי חֲזַ''ל, בְּאִם לֹא הָיָה מוֹנֵעַ אֶת עַצְּמוֹ מִלּוֹמַר זֶה בְּפָנָיו, הַיְנוּ דַּוְקָא בַּאֲבַק לָשׁוֹן הָרָע, וְדִבֵּר עָלָיו לִישָׁנָא דְּמִשְׁתַּמַּע לִתְרֵי אַפֵּי {שמשתמע לשני אופנים}, וְאִם נְבָאֵר דְּבָרָיו בְּאֹפֶן אֶחָד, לֹא יִהְיֶה עָלָיו שׁוּם גְּנַאי, וְעִנְיָן כָּזֶה יָדוּעַ שֶׁתָּלוּי לְפִי רְצוֹן הָאוֹמֵר וּלְפִי הָאֲמִירָה בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, שֶׁאִם הוּא רוֹצֶּה מוֹצִיאוֹ בְּקוֹלוֹ וּבִתְנוּעוֹתָיו בְּלָשׁוֹן קַל מְאֹד, דְּלֹא יִהְיֶה מִנְכָּר מִלְּשׁוֹנוֹ שׁוּם גְּנַאי עַל חֲבֵרוֹ וְאִם רוֹצֶּה מוֹצִּיאוֹ מִפִּיו, בְּאֹפֶן שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ מֵבִין שֶׁכַּוָּנָתוֹ בְּבֵאוּר אַחֵר שֶׁיֵּשׁ בִּדְבָרָיו לִגְנַאי, וְעִנְיָן זֶה קָשֶׁה מְאֹד לְצַּמְצֵּם, לָכֵן אָמְרוּ חְז''ל, דְּאִם בְּאָפְנִי תְּנוּעוֹתָיו, שֶׁהוּא מוֹצִּיא עַתָּה דָּבָר זֶה מִפִּיו, אֵין אָדָם מִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר אֲפִלּוּ בִּפְנִי חֲבֵרוֹ, אִם כֵּן מוּכָח שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ לְגַנּוֹתוֹ, וְעַל כֵּן מֻתָּר, אֲבָל אִם מִנְכָּר מִתְּנוּעוֹתָיו שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְגַנּוֹתוֹ, וְאִם כֵּן טֶבַע הָאָדָם לִהְיוֹת מִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר בְּאֹפֶן זֶה בִּפְנִי חֲבֵרוֹ, אַף שֶׁכָּל הָעִנְיָן בְּעַצְּמוּתוֹ, אֲפִלּוּ אִם נְפָרְשׁוֹ לִגְנַאי, הוּא רַק אֲבַק לָשׁוֹן הָרָע וְהוּא אֱמֶת וְהוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְּמוֹ, שֶׁהוּא הָיָה אוֹמֵר דָּבָר זֶה אַף בְּפָנָיו, אֲפִלּוּ הָכֵי אָסוּר. 

הלכות לשון הרע כלל ג - ג
 וּרְאֵה עוֹד אֶת גֹּדֶל אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע, ((ב)) שֶׁאֲפִלּוּ אֵינוֹ מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הַשִּׂנְאָה וְלֹא נִתְכַּוֵּן בְּהַסִפּוּר לְגַנּוֹתוֹ, רַק אֲמָרוֹ דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וְדֶרֶךְ קַלּוּת רֹאשׁ, אַף עַל פִּי כֵן כֵּיוָן שֶׁעַל פִּי אֱמֶת דִּבְרֵי גְּנַאי הוּא, אָסוּר מִן הַתּוֹרָה. הוא מדברי הרמב''ם בפרק ז' מהלכות דעות בהלכה ד' שכתב וכן המספר בלשון הרע דרך שחוק ודרך קלות ראש שאינו מדבר בשנאה וכו' ועי' בס' יד הקטנה שביאר דברי הרמב''ם הוא לשון הרע גמורה דאורייתא ולא אבק ומה שכתב וכן המספר בלשון הרע וכו' הוא ששלמה אמר וכו' כלומר ועוד נמצא דברים אשר אינם נראים לבני אדם ללשון הרע אבל על זה כבר אמר שלמה וכו' וכן כתב רבינו יונה במאמר ע''ד כי בענין לשון הרע יענש על הפשיעה בו אף על פי שלא נתכוין לבזות חבירו, וכן ארז''ל בספרי הביאו רש''י בפי' התורה גבי מרים ז''ל ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו וכו' אלא לשבח משום מצות פריה ורביה וכו'. וכן כתב הרמב''ן בפרשת תצא על פסוק זכור וכו' וז''ל בסוף דבריו, אבל בכתוב הזה אזהרה גדולה להמנע ממנו בין בגלוי בין בסתר בין במתכוין להזיק בין שאין מתכוין להזיק כלל, וזו היא מצוה מכלל תרי''ג מצות. 

הלכות לשון הרע כלל ג - ד
 אִסוּר סִפּוּר לָשׁוֹן הָרָע הוּא אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ ((ג)) מְבָאֵר בְּעֵת הַסִפּוּר אֶת הָאִישׁ שֶׁהוּא מְּדַבֵּר עָלָיו, רַק הוּא מְסַפֵּר סְתָם, וּמִתּוֹךְ עִנְיַן הַסִפּוּר נִשְׁמָע לְהַשּׁוֹמֵעַ עַל אֵיזֶה אִישׁ כִּוֵּן המְסַפֵּר הזֶּה, בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע הוּא. וְיוֹתֵר מִזֶּה, שֶׁאֲפִלּוּ אִם בְּדִבְרֵי סִפּוּרוֹ לֹא הָיָה ((ד)) שׁוּם עִנְיַן גְּנַאי כְּלָל, רַק שֶׁעַל יְדֵי דְּבָרָיו נִסְבַּב רָעָה אוֹ גְּנוּת לַחֲבֵרוֹ, וְהַמְסַפֵּר הַזֶּה נִתְכַּוֵּן לָזֶה בְּרַמָּאוּתוֹ, גַּם זֶה בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע הוּא, וְדָבָר זֶה נִקְרָא בְּפִי חֲזַ''ל בְּשֵׁם לָשׁוֹן הָרָע בְּצִּנְעָא. זה נלמד ממעשה שהובא בירושלמי פרק א' דפאה הלכה א' כי חבורה אחת היה להן יום אחד לילך לקיבוץ אנגריא, והיה שם אחד נקרא בר חובץ, ונשתמט ולא עלה עמהם לאנגריא, ואמרו זה לזה מה נאכל היום, והשיב אחד, חובצא, הוא מין ממיני עדשים שהיה אז נקרא כך, ומתוך כך נזכרו הנוגשים ואמרו ייתי בר חובץ גם הוא לעבודת האנגריא, ואמר ר' יוחנן זה אמר לה''ר בצינעא, הרי דאף שלא זכר שמו בפירוש, וגם לא דיבר עליו את עצם הענין שהיה במחשבתו עליו מה שהוא נשתמט מזה, רק זכר שם המאכל וממילא נזכר שמו, ועל אחת כמה וכמה בענינינו שמספר את עצם המעשה עליו שבכלל לשון הרע הוא. ואין לומר דהתם משום שנסבב לו היזק בממון כי שם מלשין אין להטיל עליו עבור זה דאין זה בכלל אחוי אתיבנא דחבריה וכדמוכח בירושלמי דלא אמר עליו ר' יוחנן רק דהוא בכלל לשון הרע, ולענין לשון הרע הלא כבר ידוע הוא מה שכתב הרמב''ם דלשון הרע נקרא דבר שגורם היזק להנידון בגוף או בממון או להצר לו, וזהו מה שכתבנו בפנים רעה או גנות לחבירו. כההיא מעשה גופא דירושלמי הנ''ל בבר חובץ. 

הלכות לשון הרע כלל ג - ה
 וְיֵשׁ עוֹד הַרְבֵּה אֳפָנִים בְּבַעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע הַמְסַפְּרִין דֶּרֶךְ רַמָּאוּת. וְהוּא, שֶׁמְּסַפְּרִין הָעִנְיָן לְפִי ((ה)) תֻּמָּן עַל חַבְרֵיהֶן, כְּאִלּוּ אֵינָם יוֹדְעִין שֶׁדָּבָר זֶה שֶׁדִּבְּרוּ לָשׁוֹן הָרָע הוּא, אוֹ שֶׁאֵלּוּ מַעֲשָׂיו שֶׁל פְּלוֹנִי, כָּל זֶה וְכַיּוֹצֵּא בָּזֶה בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע הוּא. הוא ברמב''ם פרק ז' מהלכות דעות בהלכה ד' עי' שם. ודבר זה לשון הרע גמורה הוא ולא אבק, שהרי דברי הרמב''ם אלו נובעים מההיא מעשה דירושלמי הנ''ל ובירושלמי לא אמר דזהו אבק וכבר כתבנו לעיל בסעיף קטן ב' בשם יד הקטנה דמה שכתב הרמב''ם וכן המספר וכו' דרך שחוק וכו' זהו לשון הרע גמורה. וכונת הרמב''ם במה שכתב וכן המספר בלשון הרע וכו' הוא ששלמה אמר וכו' כלומר ועוד נמצא ע''ש למעלה ואם כן ממילא מה שכתב הרמב''ם * וכן המספר בלשון הרע דרך רמאות וכו' גם כן הוא לשון הרע גמורה ואחר זה מצאתי באבות פרק א' (מי''ז) בדברי הרמב''ם שמדבר שם מעניני לשון הרע עי''ש משמע דדבר זה הוא בכלל אבק (והראיה שהבאנו מירושלמי יש לדחות דומיא דאמרינן בבבא בתרא (קס''ד ע''ב) כלך מלשון הרע הזה ומסקינן שם בגמרא משום אל יספר וכו'. והוא רק אבק בעלמא) ואם כן ממילא אנו מוכרחין לומר דמה שכתב הרמב''ם בתחלה וכן המספר בלשון הרע דרך שחוק וכו' גם כן כוונתו דהוא אבק דלא כמו שכתב היד הקטנה (דאי לאו הכי יקשו דברי הרמב''ם מאוד שמתחלה מדבר מעניני אבק ואחר כך באיסור לשון הרע גמורה ואחר כך חוזר לדבר בעניני אבק) ומכל מקום מה שכתבנו בפנים בסעיף ג' דהוא אסור מן התורה לא יצאנו בזה מגדר הדין שרוב הפוסקים לא סבירא להו בזה כהרמב''ם כמו שכתבתי בבאר מים חיים בסעיף קטן ב עיי''ש.