שמירת הלשון

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

הלכות לשון הרע כלל ח - ו
 וְדַוְקָא אִם שָׁמַע מֵהֶם בְּעַצְמוֹ דִּבְרֵי אֶפִּיקוֹרְסוּת, אֲבָל אִם אֲחֵרִים אָמְרוּ לוֹ, אָסוּר לִסְמֹךְ עַל זֶה לְגַנּוֹתָם, בֵּין בִּפְנֵיהֶם וּבֵין שֶׁלֹּא בִּפְנֵיהֶם, וְגַם אֵין לוֹ לְהַחְלִיט דָּבָר זֶה בַּלֵּב כְּדִין אִסוּר קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע, וְכַנַּ"ל בִּכְלָל ו', רַק צָרִיךְ לוֹ לְעֵת עַתָּה לָחוּשׁ לְעַצְמוֹ ((יב)) וְגַם לְהַזְהִיר לַאֲחֵרִים בַּסֵתֶר, שֶׁלֹּא יִתְחַבְּרוּ לְעֵת עַתָּה עִמָּהֶם, עַד שֶׁיִּתְבָּרֵר הַדָּבָר. וְכָל זֶה דַּוְקָא בִּשְׁמִיעָה בְּעָלְמָא, אֲבָל אִם ((יג)) מֻחְזָקִּין בָּעִיר לְאֶפִּיקוֹרְסִים, דִּינוֹ כְּאִלּוּ מַכִּירָם בְּעַצְּמוֹ. מבואר הוא ברא''ש בגדה (דף ס''א) דכשם שצריך לחוש לעצמו כך צריך לחוש לאחרים ועי''ש במעי''ט. עיין לעיל בכלל ז' בס''ה ובבמ''ח שם בסק''ח מבואר שם מקור דין זה. 

הלכות לשון הרע כלל ח - ז
 וְדַע עוֹד, דְּאִם מֻחְזָק בָּעִיר לְרָשָׁע ((יד)) מִפְּנֵי שְׁאָר עִנְיְנֵי עֲבֵרוֹת, שֶׁמֻּתָּר עֲבוּרָם לְגַנּוֹתוֹ, ((טו)) גַּם כֵּן דִּינָא הָכֵי {כך}, (ועַיּן בִּבְאֵר מַיִם חיִּים הפּרָטִים, שֶׁצָּרִיךְ לָזִה), וְאֵיזֶהוּ מֻחְזָק? כָּל שֶׁהֻסְכַּם בִּפְנִי אַנְשֵׁי הָעִיר לְרָשָׁע, עַד שֶׁלֹּא יִפּל לָהֶם בּוֹ סָפֵק (מֵחֲמַת שְׁמוּעוֹת הָרָעוֹת, שֶׁיּוֹצְאוֹת עָלָיו תָּמִיד מֵעִנְיְנִי נֵאוּף וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, דְּבָרִים שֶׁנִּתְפַּשֵּׁט יְדִיעַת אִסוּרָן בְּכָל יִשְׂרָאֵל), אֲבָל אִם יָצָא עָלָיו קוֹל בְּעָלְמָא בִּלְבַד, אָסוּר לִסְמֹךְ עַל זֶה לְגַנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲפִלּוּ לְהַחְלִיט בַּלֵּב אָסוּר, וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְעֵיל בִּכְלָל ז'. (וְאַף שֶׁיָּרֵאתִי מְאֹד לְהַעְתִּיק דִּין הַזֶּה מִפְּנִי בַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן, שֶׁכְּשֶׁיִּשְׁמְעוּ עַל אֶחָד שֶׁמֶץ דְּבַר מַה, תֵּכֶף יַחְזִיקוּ אֶת הָאִישׁ הַהוּא לְמֻחְזָק בְּרֶשַׁע וִיגַנּוּ אוֹתוֹ וְיִתְלוּ אֶת הַהֶתֵּר בַּסֵפֶר הַזֶּה, עִם כָּל זֶה לֹא הִשְׁמַטְתִּיו, כְּמַאֲמָרָם זַ''ל בְּבָבָא בַּתְרָא {דף פ''ט} עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, אֲמָרָה וּמֵהַאי קָרָא אֲמָרָה, {הושע י''ד י'}: ''כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַּדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם''). דהיינו דברים שהם ידועים לכל שהוא אסור דאל''ה אסור לגנותו עבור זה פן לא ידע שהוא אסור וכמו שביארנו לעיל בכלל ד'. אך צריך שיכוין לתועלת דהיינו כדי שיתרחקו בני אדם מדרך רשע כשישמעו שהבריות מגנות פועלי און וגם אולי הוא בעצמו ישוב עי''ז מדרכיו כשישמע שהבריות מגנות אותו עבור זה, אבל לא יתכוין המספר להנות מהפגם ההוא שהוא נותן בו ולא מצד שנאה שיש לו עליו רק מצד האמת. גם לא יגדיל המספר את העולה יותר ממה שהיא. וגם לא יטמין את עצמו לגנותו בצנעה ובפניו יחניף לו רק כשיספר יספר בפרהסיא, אם לא שיש לו ממנו אימה שיש לאל ידו להרע עמו, או מפני חשש מחלוקת מותר לגנותו בצנעה בפני כל אחד ואחד, והכל יתכוין לשם שמים כדי להשניאו שלא ילמדו ממעשיו, וכל אלו הדברים מקורן מעליות ר''י המובא בש''מ לב''ב ל''ט ועיין לקמן בכלל יו''ד. ומ''ש וכי''ב דברים שנתפשט וכו' פי' אפילו אם הם מעונות הקלים, רק שנתפשט איסורן בישראל, וכענין שאמרו בשבת (דף מ') משרבו עוברי עבירה וכו' אמר רבא האי מאן דעבר אדרבנן וכו' וכמו שכתבנו לעיל בכלל ד' ס''ק ז' ע''ש.