שמירת הלשון

הלכות לשון הרע כלל ח - יד
 גַּם אֵין חִלּוּק בְּאִסוּר קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע, בֵּין אִם הוּא שׁוֹמֵעַ מֵ אֲנָשִׁים אֲחֵרִים אוֹ מֵאָבִיו וְאִמּוֹ וְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ. וְיוֹתֵר מִזֶּה ((כז)) מָצִינוּ בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ פֶּרֶק כ''א, שֶׁאִם רוֹאֶה אָדָם לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, שֶׁמְּדַבְּרִים דְּבָרִים יְתֵרִים, כְּגוֹן, לָשׁוֹן הָרָע וְכַדּוֹמֶה, לְבַד שֶׁ מִּזְהָר שֶׁלֹּא לְקַבֵּל דִּבְרֵיהֶם, אֶלָּא הוּא צָרִיךְ גַּם כֵּן לִמְנֹעַ אותם מזה, (ויזהר שיהיה זה, בדרך כבוד, וכמו שכתבתי בבאר מים חיים). וְאִם הֶחֱרִישׁ לָהֶם, נְעֱנָשׁ הוּא וְהֵם עֲבוּר זֶה בְּעֹנְשׁ גָּדוֹל. וְאָמְרִינַן בְּמַסֶכֶת שַׁבָּת {דף נ''ד:}, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִמְ חוֹת בְּאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, נִתְפָּס לֶעָתִיד לָבוֹא עַל אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, עַל כֵּן יִהְיֶה אָדָם רָגִיל תָּמִיד בְּבֵיתוֹ לְהוֹכִיחַ בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ, וְרַק בְּלָשׁוֹן רַכָּה, וּלְהַצִּיעַ לִפְנִיהֶם אֶת גֹּדֶל הָעֹנְשׁ שֶׁיִּהְיֶה עֲבוּר זֶה לֶעָתִיד לָבוֹא וְגֹדֶל הַשָּׂכָר, לְמִי שֶׁנִּזְהָר מִזֶּה. וּבְיוֹתֵר יִזָּהֵר בְּעַצְמוֹ לְעוֹלָם, שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת מִ פִּיו שׁוּם דִּבְרֵי גְּנַאי עַל חֲבֵרוֹ, כִּי אִם הוּא בְּעַצְמוֹ יַעֲבֹר עַל זֶה, לְבַד הָאִסוּר בְּעַצְמּוֹ, הוּא גַּם כֵּן קִלְקוּל גָּדוֹל לְעִנְיָן זֶה, כִּי שׁוּב לֹא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם פִּתְחוֹן פֶּה לִמְנֹעַ אוֹתָם מִזֶּה. וְעַל פִּי הָרֹב תְּלוּיָה הַנְהָגַת אַנְשֵׁי הַבַּיִת בְּעִנְיָנִים כָּאֵלּוּ אַחַר הַנְהָגַת בַּעַל הַבַּיִת בְּעַצְּמוֹ, עַל כֵּן צָּרִיךְ בְּעַצְּמוֹ לִזָּהֵר בָּזֶה עַד מְאֹד, וְיִהְיֶה טוֹב לוֹ בַּזֶּה וּבַבָּא. שז''ל התד''א פכ''א: ולא יראה אדם את אביו ואמו כשהם מדברים דברים יתרים ויחריש להם. ואם עשה כן, הוא והם אינם ממלאים ימיהם ושנותיהם עי''ש. אך יזהר שלא לומר להם שעברו על דברי תורה, וכמו דאיתא בקידושין דף ל''ב, אלא יאמר להם בלשון רכה ובדרך כבוד: אפילו אם הוא אמת, כתוב בתורה שאין לדבר דברי לשון הרע על חברו בכל גווני, וגם עוד שאר עניני זכות על פלוני, עד שימנע אותם מזה.