''אלוקים מזעזע את העולם'': הרב אלימלך בידרמן במסר עוצמתי לימים הנוראים

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

לפני זמן מה, מסר הרב אלימלך בידרמן שיחת חיזוק עקב המצב הקשה בו אנו שרויים וכך הוא פתח את שיחתו: ''אנו נמצאים בזמן קשה, עת צרה היא ליעקב. חשוב לדעת שכשאדם שמצדיק עליו את הדין ומודה לבורא עולם – בזה הוא גורם שתסור הצרה מעליו. כתוב בישעיה: 'אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני' – 'אודך ה' כי אנפת בי' - כשאני מודה לקב"ה על הצער, על הצרה – זה גורם לכך ש'ישוב אפך ותנחמני', אדם שמודה על הצרה זוכה לכך שבורא עולם מחזק אותו, מנחם אותו ומשמח אותו''. הרב בידרמן מדגיש: ''אנחנו בעת צרה, עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע''.

הרב בידרמן מביא מדרש שמלמד אותנו על גודל מעלת ההודאה לבורא עולם: ''כתוב באוצר המדרשים שיהודי ואכסנאי שהלכו יחד בדרך. בקצה העיר מצאו עיוור עני. הראשון נתן לו צדקה, והציע לאכסנאי שייתן לו גם הוא. השיב לו האכסנאי: 'אני לא מכיר אותו, אני לא נותן לו. אתה מכיר אותו – לכן נתת לו'. המשיכו השניים בדרך. המדרש אומר שבמהלך הדרך נגלה עליהם מלאך המוות ואמר להם שהגיע זמנם למות, אך היות והיהודי נתן צדקה, יתקיים בו הפסוק: 'והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך', ועל כן מוסיפים לך עוד 50 שנה. אך השני – עליך למות. אמר האכסנאי: '2 אנשים הולכים בדרך, אחד יגיע חזרה לביתו, והשני ימות?' אמר מלאך המוות: 'הוא נתן צדקה. צדקה תציל ממוות'. אמר האכסנאי: 'אתן עכשיו צדקה'. השיב מלאך המוות: 'שוטה שבעולם. אוניה – אם לא תכין אותה על שפת הים להפלגה – אז במהלך ההפלגה כבר לא תוכל לתקן אותה. אם היית נותן צדקה בזמן – טוב, אבל בשעת מיתה אי אפשר לתת צדקה'. אמר האכסנאי: 'אם כך, תן לי כמה דקות להודות לבורא עולם על כל החסדים שגמל עימי כל חיי'. השיב מלאך המוות: 'היות שאתה רוצה להודות לבורא עולם, מוסיפים לך שנים על שנותיך'. רואים מכאן מה קורה כשמודים לקדוש ברוך הוא, כמה זה עוצר את הגל. בפרט בכאלה זמנים קשים – כמה חשוב להודות לקדוש ברוך הוא".

להרגיש את קרבת אלוקים

הרב בידרמן ממשיך בדבריו חוצבי הלהבות: "כתוב בתהילים: 'אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול – הנך', ואפשר להסביר כך: 'אם אסק שמים' – כשבתי מדרשות פתוחים, כשניתן ללמוד בישיבות – שם אתה רואה את השכינה הקדושה מרחוק. לעומת  זאת, 'כשאציעה שאול', כשנמצאים במצב קשה, מרגישים קרבת אלוקים. שם אתה נפגש עם בורא עולם פנים בפנים.

בפרק כ"ג בתהילים כתוב: 'בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני, נפשי ישובב, ינחני' – בלשון נסתר. כלומר, כשהכל בחיים הולך על מי מנוחות, ברמה מסוימת בורא עולם נסתר, אך בעת צרה 'גם כי אלך בגיא צלמוות... אתה עימדי' - בגיא צלמוות הפניה לבורא עולם היא בלשון נוכח''.

"עלינו לדעת ולהאמין שבורא עולם איתנו בצרה", מדגיש שוב הרב בידרמן ומספר על קבוצת בחורים שעלו לרכב כדי לנסוע יחד, אך לפתע החל הרכב ליסוע ללא נהג. זעקות שבר נשמעו, והבחורים חשו את מותם קרב. לפתע אמר להם אחד הנוסעים: 'הנה, הנהג הגיע'. באותו רגע נרגעו כולם. למה? כי הנהג יושב על יד ההגה. "אם נדע טוב ונאמין שבורא עולם מנהיג את ההגה'', זעק הרב, ''אז נדע שאנחנו בידיים הכי טובות בעולם".

בכו בכה להולך

הרב ממשיך בדבריו מספר סיפור נוסף, על בחור בשם שלמה, שנהרג בתאונת דרכים. ''אביו התקשה לקבל את הגזירה, ניגש למיטת בנו והתחנן לפניו: 'שלמה, תתעורר', כך חזר וביקש ממנו בדמעות.  עד שמישהו ניגש אל האבא, ואמר לו: 'הוא כבר בעולם האמת, הוא כבר התעורר. הוא רואה את האמת בעולם האמת. אנחנו בעולם הזה צריכים להתעורר'. אנחנו כאן בעולם הזה צריכים להתעורר, 'אל תבכו למת' – הוא כבר יודע את האמת. 'בכו בכה להולך' – מי שהולך אחר המיטה בעולם הזה הוא צריך להתעורר".

ממשיך הרב בידרמן בדבריו המאלפים ואומר: "כתוב שיעקב אבינו אמר לבניו: 'היאספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים'. 'אשר יקרא' כתוב עם א' בסוף. לכאורה, היה אמור להיות כתוב עם ה', מלשון מקרה, וההסבר הוא שיעקב אבינו אומר לבניו שאין מקרה בעולם. בואו ואומר לכם מה יקרה בשנת תש"פ, באחרית הימים. זה לא יהיה מקרה, בורא עולם יקרא לבניו, שיתעוררו.

זה לשון הרמב"ם בהלכות תענית: כשבן אדם עוצר ומבין שהקב"ה קורא לנו ומשפר את דרכיו – 'דבר זה הוא מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להם, ודבר זה הוא שיגרום להם שתסור הצרה מעליהם'. כשנתבונן – זה מה שיגרום שתסור הצרה. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו ויגידו: מה שקרה זה מנהג העולם הוא, וצרה זו נקרה נקרית – אם נאמר שזה מקרה, הרי זה דרך אכזריות, וזה גורם לעוד אסון – כי תולים את זה במקרה. הרמב"ם כותב 'הרי זה דרך אכזריות'. על שום עבירה שבתורה לא כותב הרמב"ם הרי זה דרך אכזריות. בכל המשנה תורה לא מופיעה לשון כזה, אלא רק על אדם שאומר שהצרות הן מקרה''.

הקב''ה מזעזע את העולם

 "הקב"ה זעזע את העולם, לקח נפשות רבות, רח"ל הורים וילדים, מי שתולה כזה דבר במקרה – בורא עולם לקח נפשות רבות במקרה – זה רק אכזרי יכול לחשוב כזה דבר. הורים מבכים את בניהם וזה מקרה? רק אכזרי יכול לחשוב כך. בורא עולם קורא לנו''

הרב ממשיך ומספר סיפור אמיתי שהתרחש בשנת תשע''ה, ''שני בחורים הלכו בדרום הארץ וטעו בדרך. עד שראו את פסי הרכבת שמובילים לבאר שבע, והחלו ללכת במסלול לכיוון באר שבע. כך הלכו לאורך מסילת הרכבת במשך שלוש שעות, התעייפו והחליטו להתיישב. אחד מהם התיישב על מסילת הברזל, והשני על אבן לידו. כשהתיישבו - נרדמו מיד. זמן קצר לאחר מכן הגיעה רכבת. הקטר זיהה את הבחור היושב על המסילה, וצפר וצפר צפירות נוראיות''. וכאן הרב נזעק: ''כשהקטר צפצף וצפצף צפצופים כאלה גדולים – מה הוא ביקש: תזוז קילומטר? תזוז מאה מטר? תלך עד באר שבע? לא!!! הוא ביקש דבר קטנטן: תזוז סנטימטר ותציל לך את החיים''. 

והרב ממשיל זאת אלינו: "הקב"ה צפצף כאן באיזה שופר, אוי, באיזה שופר הקב"ה צפצף, משפחות של צדיקים איבדו את בניהם. השופר קורא לנו – תזוז. לא מאה מטר, לא עשר מטר, תזוז קצת. תשנה קצת את החיים שלך. תזוז סנטימטר. הקב"ה מדבר אלינו, אל כל אחד ואחד – 'נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'. כשייטמע בקרבנו שמדברים אליי, שבורא עולם רוצה שאני אזוז סנטימטר. מדברים אליי. בשלי הצער הגדול הזה. כל אחד – אם זה בשמירת העיניים, אם זה בשמירת הלשון. כל אחד ואחד בתחום שלו. להתעורר, להבין, אל תהיו כסוס. מדברים אלינו! משהו קורה כאן!''

הרב בידרמן מחדד את הרעיון: "בקשר לבחור שישן על מסילת הרכבת, אני לא מאמין שהוא לא שמע את הצפירות", קטר הרכבת צפר כאלה צפירות, עד שכל תושבי באר שבע התעוררו. לדעתי גם הבחור התעורר, אבל הוא אמר לעצמו: 'בסדר, אני אזוז, עוד 2 דקות'".

"עכשיו", זועק הרב בידרמן, "תזוז סנטימטר. עכשיו. לא עוד 2 דקות! בואו נשנה את הדרך – כל אחד ואחד בתחום בו הוא צריך להשתפר. לזוז סנטימטר. זה לא זמן של עצבות, זה זמן של חיזוק, ובשמחה לזוז סנטימטר. בורא עולם קורא לנו – תזוז סנטימטר, תשמע את קול השופר, תבין שהקב"ה מסתכל בקוקר. תזוז סנטימטר. עכשיו''.

''הכלי יקר כותב דברים מצמררים על מחלת הצרעת: 'צרעת הוא לשון צרה רעה... כי למכה זו אין תרופה בדרך הטבע, כך לצרעת זה אין תרופה בדרך הטבע להודיעו כי יד ה' עשתה זאת, וצרעת נעמן יוכיח שנלאו חכמי הרופאים מלבקש לו תרופה. ואם כן, בהכרח ישיב אל ליבו החוטא לסור מדרכו הרעה'. כמה הדברים האלה שייכים לתקופה זו, כשהמגיפה משתוללת ואין תרופה בדרך הטבע. למה אין תרופה? להודיע כי יד ה' עשתה זאת, ובהכרח ישוב החוטא מדרכו הרעה''.

"'לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו', וכאן מסיים הרב בידרמן את דבריו בקריאתו של הנביא הושע: 'הוא היכה אותנו – הוא יירפא אותנו כשנשוב אליו'''.