הרב אלימלך בידרמן: כך עומדים בניסיונות

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א באחת מדרשותיו: סיפר יהודי אחד, שקרובו היה מאושפז בבית החולים בארה"ב, והוא היה עמו לעזור לו. במהלך שהותו שם חשב לעצמו: אם הביאה אותי ההשגחה עד הנה, מוטב שאוסיף לקיים מצוות ביקור חולים עם עוד מאחינו בני ישראל הנמצאים כאן, ויצא לחפש אם יש שם עוד יהודים.

ואכן ראה יהודי מבוגר המוטל במיטה במצב שאינו מרנין, בלשון המעטה. ואמר לו הלה: יודע אני היטב את מצבי שהנני עומד לעזוב את עלמא הדין ל"ע, אך איני מתיירא כלל לעלות לעולם העליון ולהתייצב בפני ב"ד של מעלה. וסיפר לו, כי עבר את מאורעות המלחמה ומשם נתגלגל לארה"ב, ובנה ביתו ואף נולדו לו ילדים, אלא שלדאבון ליבו כל בני המשפחה 'ירדו' וחדלו מלשמור תורה ומצוות ואף השאירוהו בודד בעולם, ומאחר שהיה 'רווק הדר בכרך של רומי' נקל לשער את הנסיונות שעברו עליו.

יום אחד התבונן לעצמו בגודל מעלת העמידה בנסיונות, וכיצד יקבל שכר טוב על כל התגברות והתגברות, וכדי להמחיש זאת לעצמו היטב, צייר במוחו כיצד הוא מקבל חמשה דולר על שעבר ברחוב פלוני ונזהר על עיניו, ולעומת זאת אם ישמור עיניו ברחוב גדול יותר, אזי יקבל עשרה דולר, ואם יתגבר כארי בלכתו ברחוב הראשי – הרי 'הרוויח' עשרים דולר, הכל כפי הקושי…

וכך חי ברגשות קודש אלו במשך תקופה, כשבכל לילה בשכבו על משכבו היה מחשב 'חשבונו של עולם' כמה הרוויח היום… וכך מתקופה לתקופה חישב כמה הרווחתי בתקופה האחרונה, כך וכך כבר שווה רכושי, כשהוא 'משתכר' ומרוויח אלפי דולרים המצטברים לחשבונו…

לא עברו ימים רבים והחל להרגיש טעם נפלא בעשיית המצוות וקיום רצון ה' וכולו מתמלא ביראת שמים טהורה, עד שעתה 'לעת מצוא' – זו מיתה, מרגיש שעוזב את העולם נקי בלא חטא…

כיוצא בדבר סיפר אחד שהסיע תלמיד חכם חשוב וירא שמים מרבים, ובאמצע הנסיעה הוצרך הלה לירד במקום שיש בו נסיונות לרוב, והלך ברוגע מבלי הביט ימין ושמאל. כשחזר אל הרכב לא התאפק הנהג ושאלו: ילמדנו רבינו כיצד הצלחת לשמור עיניך במקום מסוכן זה.

השיב לו: כי הנה מטבע הבריות, בהגיעם לידי נסיון שמירת עיניים הם חושבים 'מי יודע מה הפסדתי'… אלא שיודעים שצריך 'להקריב' למען שמו ית', אך דא עקא, שפעמים נקל לו להקריב ופעמים שקשה לו…

אני לעומת זאת – המשיך הת"ח והסביר – הולך ברחוב כשעיניי מושפלות למטה, ובכל העת אני חושב לעצמי: ב"ה, הרווחתי עכשיו, עוד פסיעה – עוד רווח, ובכל הזמן הנני אוגר וצובר רווחים בלי סוף… על כן נקל לי לשמור עיניי, כי מי פתי ולא ירצה להרוויח.

פשיטא, ואין צריך לומר, כי הדרך המובחרת ביותר היא שלא לילך כלל באותם מקומות מסוכנים, וכדאיתא בגמ' (ב"ב נז:) שההולך ברחוב ושומר את עיניו אך היה יכול לילך בדרך אחרת שאין בה נסיון כזה – נקרא רשע, אך הדברים אמורים במקום שאין ברירה ומוכרח ללכת, שישים אל ליבו כמה הוא מרוויח ברוחניות ובגשמיות בכל פעם שעושה רצון ה', ואל יחשוב ש'מפסיד', כי באמת אינו מפסיד כלום.

(באר הפרשה)