מה קורה כשנותנים לאבא את המיקרופון?

''כבר התרגלתי, שבכל פעם שמשהו לא מסתדר לי אני מכריז: תנו לאבא שבשמים את המקרופון… בוא נראה מה יש לו לומר על זה…''', כך פותח בעל המעשה את סיפורו.

היה זה כאשר הלכתי עם בני לקנות חולצות לחג. בכל פעם שאני הולך לקנות חולצות, אני מתפלל שאמצא חולצה שתתאים למידותי, כי הן גדולות מהרגיל, ושיהיה בד נעים, כי אני רגיש לכך מאוד.

עברנו בכמה חנויות וללא הצלחה, ולבסוף לאחר חיפושים ארוכים מצאתי את החנות המתאימה שמוכרת מידות כאלו. כשאני בא לשלם אמרו לי שהמידה אזלה ורק עוד שבועיים יגיע משלוח נוסף של מידות אלו.

אמרתי לבני: "בוא ניתן לו את המיקרופון… ככה ה' רוצה. נבוא עוד שבועיים, כי זה הכי טוב בשבילנו". הודיתי לד' שלא קנינו, כי כך הכי טוב. לאחר שבועיים באתי שוב, והחנות היתה סגורה. אמרתי בלבי שנראה לי שמשהו קורה פה ואני סקרן לדעת מה.

בפעם השלישית שבאתי לקנות היו 8 חולצות מתאימות, והחלטתי שאני קונה את כולן. כשבאתי לשלם אני מגלה שכרטיס האשראי נותר בבית…

לקח לי חצי שניה להתעשת, ואז נזכרתי בהודיה לד'. "תנו לו את המיקרופון…" אמרתי לבני בנחישות. אתה עוד תראה שיצמח מזה דבר טוב, אך כעת אני באמת לא מבין…

כעבור יומיים אחי מתקשר אלי. בדיוק הייתי באמצע משהו, כך שלא יכולתי להרים וחזרתי אליו כעבור שעתיים.

מה רצית? אני שואל אותו.

"סתם לשאול מה נשמע", הוא אומר.

תגיד, מה הרעשים האלה שם? אני תמה.

"אני נמצא בחנות חולצות ברחוב…"

תעשה לי טובה ותשאל אותו אם יש לו חולצות במידה שלי, אני מזנק על ההזדמנות.

אחי בירר וחזר אלי כעבור דקות ספורות. "המידה הזאת נגמרה וייקח כמה שבועות עד שהוא יקבל אותה למלאי".

באותו רגע כבר הציף אותי גל של כעס. כמה מניעות על החולצות האלו! ו… מה, לא יהיו לי חולצות לחג? ושוב הרגעתי את עצמי: אבא, קח את המיקרופון… הכל לטובתי, ומי יודע כמה צער אתה חוסך לי כעת.

חצי שעה לאחר מכן אחי סיים את קנייתו, שילם ופנה לחזור לביתו. כשהוא יוצא, רודף אחריו מישהו. "סליחה, אפשר לשאול אותך שאלה?" שואל אותו יהודי שהיה בחנות.

"כן, בטח", עונה לו אחי.

"איזו מידה חיפשת שהמוכר ענה לך שנגמר?"

אחי נקב במידה הרצויה.

"תקשיב לי", הוא אומר. "הבן שלי קנה לעצמו עשר חולצות במידה הזאת כאן בחנות. הענין הוא שהוא עבר ניתוח וירד במשקל, החולצות כבר לא מתאימות לו, אך מכיון שהוא לא שמר את הקבלה המוכר מסרב להחליף לו אותן למידה קטנה יותר".

והוא ממשיך: "אני מוכן למסור לך אותן, אבל בתנאי אחד – שלא תשלם לי שקל, כי זו המצווה שלי"….

במקום לקנות ב-110 ש"ח כל חולצה, הכל הגיע אלי בחינם הביתה, במשלוח ארוז בשווי 1100 ש"ח!

עכשיו הבנתי למה החולצות אזלו, ולמה כרטיס האשראי נשכח, ולמה החנות היתה סגורה וכו' וכו'. הודה לה' כי טוב כי לעולם חסדו.

נתתי לאבא את המקרופון, והיה לו מה לומר…

(פורסם בגיליון 'קול תודה')