האם היהדות שלך היא סבל או הנאה?

בואו לגלות עוד תוכן חדש ומפתיע! התחברו לכל הפלטפורמות שלנו בתהילים בלחיצה כאן >>>

מדברי הרב בסרטון:

ישנן שתי גישות לעבודת השם. גישה היא הסתכלות, מבט, איך אתה ניגש לדברים, איך אתה מסתכל על הדברים. יש גישה שרואה את היהדות כעול, משהו כבד, משהו מעצבן.

כשמישהו אומר לך: "אתה בא ללמוד דף גמרא?",
"יו.. די. די. מה נפל עלינו. מה, עכשיו דף גמרא? רק לא זה. די. הכל, רק לא זה!".
"אתה בא להתפלל שחרית?"
"וואי, אין לי כוח עכשיו שחרית. מאיפה הבאת את המילה הזאת 'שחרית' עכשיו?"

הוא רואה את היהדות כמשהו כבד. כסבל. זה באופן טבעי, באופן נורמלי. כשאין חינוך טוב, ככה היהדות מצטיירת. בטבע שלנו לשבת ללמוד, זה כבד. להתפלל, כבד. לעשות חסד? עוד יותר כבד! "אין לי כוח לאף אחד, תן לי לחיות". זו גישה אחת.

יש גישה, גישה אמיתית, זו הגישה שמלמדת אותך לראות את היהדות כחוויה. כיף, מתיקות. דוד המלך אמר: "מְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים" (תהילים, יט, יא). "תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ" (תהילים, יט, ח). יש אדם שכשהוא ניגש לתורה, זו שעה של כיף. ויש אדם שכשאתה אומר לו לבוא ללמוד, אתה בעצם אמרת לו "בוא שעה לסבול". אתם לא יודעים כמה זה חשוב. כמה הנקודה הזו היא בסיסית, היא יסודית, היא חשובה. כשאנשים לומדים הם שמים לב:

"התפללת?"
"כן."
"האם נהנת מן התפילה?"
"לא."
"למדת?"
"כן."
"נהנת מהלימוד?"
"לא."

כשאתה תלמד בגישה של סבל, בסוף אתה תעזוב את הכל. הגישה הנכונה צריכה להיות גישה של כיף. השם יזכה אתכם, שבעזרת ה' תזכו לשמחה ולתענוג בעבודת השם, ולחיבור אמיתי לקדושה