"תמיד האמנתי בקדוש ברוך הוא, אבל אף פעם לא נאלצתי לבחור אם אני הולכת עם אמונה או עם הרופאים והטבע"

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

ש. בת 28, היא עורכת דין במקצועה ומספרת שגדלה בבית מסורתי. "אני בת להורים גרושים. אמא מסורתית ואבא חזר בתשובה. יש לי שתי אחיות, אחות אחת חזרה בתשובה והאחות השניה לאחרונה התחילה לשמור שבת, אבל לא חזרה בתשובה, היא מתלבשת רגיל וממשיכה להתנהל כמו תמיד רק שומרת שבת". חשוב לש. לספר לי בשיחה את הרקע האישי שלה כדי שאוכל להבין את התהליך העצום שעברה במהלך החודשים האחרונים להריונה.

"בחנוכה תשפ"א נכנסתי להריון. אני נשואה כבר שנתיים ומכירה את בעלי מספר שנים. לא חשבתי שאכנס להריון בקלות. היו לי הרבה מחשבות בראש שיהיה לי קשה להיכנס להריון, אני לא יודעת מאיפה הן הגיעו. ההריון שלי היה תקין. יותר מתקין. הייתי מאושרת, בעננים, לא היו לי אפילו בחילות בוקר, לא הקאות ולא שום תסמינים של אישה בהריון. תפקדתי ועבדתי במשרה מלאה, וגם תפקדתי כרגיל בבית. זהרתי כולי והרגשתי ממש טוב. עשיתי את כל הבדיקות המקובלות וכולן היו תקינות, כולל סקירת מערכות ראשונה ושנייה.

הסיפור האישי שלי מתחיל ב 02.07, ביום שישי. הגעתי למכון אולטרה סאונד בשבוע 30-31, כדי לעשות בדיקת הערכת משקל. טכנאית האולטרה סאונד שמה לב לממצא בחדרי מוח, התרחבות. אני ובעלי נכנסנו עם התוצאות ביחד לרופא הנשים והוא שלח אותי מיד לבצע סקירה מכוונת למוח בבית חולים א." (ש. מעדיפה שלא נציין פרטים מזהים של הגורמים המקצועיים).

השמים התהכפו

"מכאן הכל הלך והתדרדר. הגעתי לבית החולים א. ביום שני 05.07 והכניסו אותי לסקירה מכוונת באולטרהסאונד, זו בדיקה פולשנית שלא נהוג לעשות בשבוע כל כך מתקדם בהריון. בזמן הבדיקה, הרופאים שוחחו מעל ראשי: 'אוי מסכנה', 'וואו, איזה ממצאים' וזרקו מילים כמו: 'המוח קרוע' ו- 'גידולים'. לאט לאט עברו בבדיקה מאיזור המוח של העובר, מה שהיה המטרה שלה, ללב של העובר. ושוב דיברו מעל ראשי: 'אוי אוי, גם פה יש נקודות, גידולים, הכל גידולים. המוח החדרים רחבים'. כל זה בזמן שאני שוכבת על המיטה שם ושומעת הכל". הרופאים העריכו שמדובר בתסמונת שנקראת "טובולוסקלרוזיס" והסבירו לי שגם אם לא מדובר בתסמונת הזו, הממצאים בפני עצמם מאוד קשים ואין ספק שמדובר במעל 30% סיכון לעובר.

המליצו לי לגשת לוועדה להפסקת הריון. 30% סיכון לפגיעה בעובר, עומדים בקריטריון לאישור הפסקת הריון בשלב כל כך מאוחר. אני לא יכולה לתאר במילים מה עבר עלי באותו רגע, קריסה טוטאלית. יצאתי משם והתפרקתי, בכיתי, שאלתי 'למה זה מגיע לי', לא האמנתי שדבר כזה יכול להתרחש. אני מבחינתי הייתי בחודש שמיני, עומדת ללדת בכל רגע. זה לא התחבר בשום צורה למציאות שלי. ניסיתי להבין מה ההשלכות אם אני שומרת את ההריון והם פשוט אמרו לי 'תדמייני את הגרוע מכל' ושלחו אותי לעשות ייעוץ גנטי כדי לבדוק מה הסיכוי לתסמונת שהעריכו כי העובר סובל ממנה.

באותו ערב אבא שלי לקח אותי ואת בעלי לרב ישראל אברג'יל באשדוד. הרב דיבר עם אבא שלי ועם בעלי ואמר להם 'הילד בסדר גמור, 70% מהבריאות של העובר תלוי בנפש של האמא'. הוא דיבר בתקיפות ובמהירות 'שמירת ברית, תפילין, שבת והכל בסדר. הילד יהיה בריא, חכם, יפה. תאמינו, לא צריך להתערב בעבודת הבורא. מה זה ממצאים במוח? הוא עוד לא סיים את ההתפתחות שלו'. הוא אמר שאם יקרה משהו זה רק בגללנו, כי לא האמנו. ואמר כי הבריאות של העובר תלויה בנפש של האמא, 'האמא צריכה להתחזק, האמא צריכה להאמין'".

בשורות וברכות

"ביום שלישי, ה-06.07 ביצעתי את הייעוץ. הרופאה הפחידה אותי עד מוות. היו לה בשורות רעות והיא לא הבינה כלל מדוע אני שואלת שאלות על המשך הריון. מבחינתה היה מדובר בתסמונת המדוברת והיא סיפרה לי כמה היא נוראית. היא הציעה לי לעשות בדיקות מורחבות מעבר לדיקור מי שפיר, בעלות של אלפי שקלים, בדיקות שיכולות לתת מידע נוסף באם התסמונת קיימת או לא. אבל היא אמרה שגם אם הבדיקות יראו כי לא מדובר בתסמונת, הממצאים כל כך חמורים שלא צריך להביא עובר כזה לעולם: 'את בחורה צעירה ויכולה להפסיק את ההריון ,להיכנס להריון אחר וללדת תינוק בריא'. הייתה לי הרגשה שהיא מתנשאת וכלל לא מבינה מה עובר לי בראש כשאני חושבת להשאיר את ההריון.

בזמן הפגישה צלצל אלי הרב יצחק ברדא שגיסי ניסה להשיג במקביל. הרב ברדא אמר לי שהכל בסדר ושהילד בריא ומקסימום עלולה להיות לו אפילפסיה קלה שתעבור בגיל 10-11, וגם זה לא בטוח. שאלתי אותו האם אני צריכה לקחת על עצמי משהו והוא אמר 'לא צריך כלום. רק אמונה'. שלחתי לו את תוצאות הבדיקות והוא אמר: 'הרופאים לא יודעים לפענח את מה שהם רואים. הם לא יודעים כלום. הילד בריא, הכל בסדר, מקסימום אפילפסיה קלה". באותו ערב נסענו להתפלל בקבר שמואל הנביא ולקחנו על עצמו כמה דברים, כתבנו על פתק כל מיני קבלות שאנחנו לוקחים על עצמנו. ובלילה שמעתי כמה סיפורים מגיסתי עליה ועל נשים אחרות שאמרו להן דברים קשים במהלך ההריונות שלהן אבל אלו לא קרו. הבנתי שאולי אני לא מיוחדת, שקורים מקרים שרופאים טועים. 

בהמשך השבוע עשיתי בדיקת m.r.i.  בבית החולים א. ומיד לאחר הבדיקה נסענו לרב דוד אבוחצירא בנהריה. הרב בירך אותנו שכל הדינים ימחקו בזכות הבבא סאלי. כשיצאתי ממנו יצאתי בבכי ושם פנתה אלי אישה בשם רבקה שאמרה לי 'אין לך מה לבכות, כל מילה של הרב דוד אבוחצירא אין לך מושג כמה היא גדולה' היא סיפרה לי על נס שעשה לה הרב בהריון שלה. כשחזרתי הביתה בערב פתחתי את הספר 'עצות מבוארות' ובכל פתיחה שלי בספר יצאו עמודים שקשורים לתיקון המוח והאמונה".

ברכות וסיפורים מחזקים

"למחרת ניגשתי לרב השכונה שלנו, וגם שם שמעתי סיפורים מחזקים מנשים שהיו שם ועברו מצבים דומים לשלי ונולדו להם ילדים בריאים. באותו ערב התקשרתי לארגון אמא והמליצו לי ללכת לרופא ספציפי בבית חולים ב'. ביום שני, 12.07, נסעתי אל בית חולים ב' ועברתי בדיקה פולשנית במשך 3 שעות. הרופאים שם חלקו על האבחנה שקיבלתי בבית חולים א'. הם אמרו שהלב תקין אבל הממצאים במוח חמורים מאוד בפני עצמם. במקביל הם העתיקו את תוצאות בדיקת ה- m.r.i. כדי שיבדוק אותה מומחה מבית החולים שלהם. שוחחתי באותו הערב שוב עם הרב יצחק ברדא כדי להתחזק, משום שיצאתי משם בקריסה קשה. הרב נשאר בעמדה שלו והתחזקתי מכך. גיסי קישר אותי לשתי נשים שסיפרו לי על  ההריונות שלהם ועל שיחות שערכו עם הרב ברדא, שחזה את הדברים כפי שקרו.

למחרת הייתה לי פגישה עם נוירולוג בבית החולים א. לגבי תוצאות ה-m.r.i, שם נאמר לי שכנראה מדובר בדימום במוח ולא בגידול. אך הרופא פרש בפני את האפשרויות הבאות ב-30% סיכון שיקרו: אוטיזם, פיגור שכלי, תסמונת דאון, עיוורון, חירשות, נכות, בעיות מוטוריות, בעיות התפתחותיות ונתן לי המלצה להפסקת הריון. למחרת צלצל אלי לטלפון וביקש לעדכן אותי שיוציא את הדו"ח עם 50% סיכון למומים משום שהוא עלה לאחר שקיים ישיבה עם רופאים בכירים. על אף שהודעתי בבית החולים שאני שומרת את ההריון.

באותם ימים קיבלתי ברכות מהגר"ח קנייבסקי שליט"א והרב יאשיהו פינטו שליט"א. כשסיפרתי בעבודה את מה שקרה לי הבוס שלי סיפר על מקרה דומה שהיה לו ולאשתו עם העובר שלהם והעצות שקיבלו מהרב ברדה, נולד להם ילד בריא". 

ההגיון או האמונה?

"בכל פעם שהייתי בבית החולים ולאחר מכן שוחחתי עם רב כלשהו, הרגשתי שיש קרב בין ההיגיון לבין האמונה. כאילו הטבע והרופאים אומרים משהו אחד, והרבנים אומרים משהו אחר. תעתוע במוח, לא ידעתי מה לחשוב ומה להאמין. כאדם חילוני כשרופא אומר משהו זה 'כזה ראה וקדש', ופתאום לאחר השיחות עם הרבנים הבנתי שרופאים הם רק בשר ודם.

ביום חמישי, 15.07, נסעתי לנתיבות, לרנטגן. הוא אמר שהוא רואה מים במוח והוא אמר שהוא "יעבוד על זה" והוסיף שיעשה זאת בזכות הרבנים שהייתי אצלם (ומנה את כל שמותיהם). שבוע לאחר מכן, ביום חמישי ה-21.07, הגעתי לבית החולים ב' לפענוח בדיקת ה m.r.i והם קבוע שיש 100% סיכוי לפגיעות קשות ונתנו לי שלל דוגמאות של ילדים שלא מתפקדים.הם הסבירו לי שיש לי בבטן עובר פוגע ברמה קשה מאוד והסבירו לי שככל הנראה הוא לא יחזיק מעמד עד סוף ההריון. אם הוא ישרוד את ההריון - הוא לא ישרוד את הלידה, ואם ישרוד את הלידה - יהיו לו חיים מאוד קשים בחוץ. הרב באיזור המגורים שלנו פתח עבורנו בספר של הרבי מלובביץ' שם נכתב כי יהיו בשורות טובות ואמר שיש לבדוק מזוזות ולתת צדקה, אשר הקפדנו לתת לאורך כל התקופה. 

ב-26.07 הגעתי לבית חולים שלישי לבדיקות. כשהאחות במקום שמעה את הסיפור שלי, היא אם חד הורית, סיפרה לי ששמעה דברים דומים בהריון שלה ושהיום הכל בסדר. היא נתנה לי את הקמע של הרבי מלובביץ' לקחת איתי ללידה. בהמשך היום הייתה לי שיחה עם הרב גד שרפי שאמר, מבלי להיות אצלי בבית, שיש לי מזוזה פסולה בבית. אחרי שבדקנו את המזוזות הסתבר שהייתה פסילה במילה 'ובנך' ותיקנו את המזוזה. 

ב-27.07 נסענו לרב קוק בטבריה, הבאנו לו ספרים שכתב והוא אמר: 'כמו שאתם שמחתם אותי, אני אשמח אתכם' הוא בירך אותי שהילד יהיה בריא ואמר שמה שהוא רואה זה 'ליקוי קטן, לא מסוכן'.

ב-29.07 שוחחתי שוב עם בית החולים ב' ועדכנתי אותם שאני שומרת על ההריון, לאחר טלפונים רבים שקיבלתי מבית החולים כדי לשכנע אותי להפסיק את ההריון, נאמר לי על ידם כי אם אבחר ללדת עלי לעשות זאת בניתוח קיסרי כי 'העובר הזה גם ככה פגוע, לידה רגילה עלולה לפגוע בו יותר'. התייעצתי עם הרב ברדא שאמר לי ללדת לידה טבעית ורגילה, לחכות לצירים ולעשות זאת בבית החולים א'. אני החלטתי שאני הולכת עם הרב ולא מקשיבה לרופאים".

התחזקות

"בתקופה הזו התחלתי לשמור שבת ולקרוא ספר דברים בשבת. הדלקתי נרות לצדיקים ולקחתי על עצמי קבלות קטנות נוספות. ב-18.08 דיברתי עם הרב דוד בצרי בטלפון והוא אמר לי במילים האלה: 'גברת, הילד בריא. הכל שקרים', ובירך אותי. ב-05.09 נסעתי לבית החולים א', כפי שהנחה הרב ברדא, ראיתי שההריון מאוד מתקדם ואני לא יולדת. שם רצו לנתח אותי ניתוח קיסרי, הם אמרו שלידה טבעית תצריך זירוז ואני חייבת ללדת. בנוסף גילו כי העובר קטן ומסוכן עבור להישאר ברחם. החלטתי שוב שאני מקשיבה לרב ברדא, שאמר לחכות לצירים ולא לעשות זירוז. נאלצתי לחתום בבית החולים על טופס מזעזע בו נכתב כי משום שאיני נותנת להם לילד אותי, אני חותמת כי אני מודעת להגברת סיכון לתמותה עוברית תוך רחמית ללא סימנים מוקדמים. יצאתי משם והתפרקתי. יום למחרת, ב-06.09 סמוך לראש השנה, בזמן ששוחחתי בטלפון עם הרב ישראל אברג'יל הוא אמר לי: 'שנה חדשה - דינים חדשים', זה שהלידה מתעכבת זה לטובה.

בראש השנה קראתי ספר תהילים שלם וב-09.09,  ג' תשרי, בצאת החג נסעתי לבית החולים א' ב-03:00 לפנות בוקר עם צירים. ב-09:00 בבוקר נכנסתי לחדר הלידה. לא קלטו בזמן שאני בלידה ונתנו לי אפדירול מאוחר. בשעה 11:18 ילדתי את הבן שלי, אחרי שעתיים, בלידה טבעית לגמרי. ילד בריא. עם אפגר תקין (9-10). רופאי הילדים בבית החולים עשו לו במשך שבוע את כל הבדיקות וכולן יצאו תקינות: ראיה תקינה, שמיעה תקינה, רפלקסים תקינים, גלי מוח תקינים, לב, כליות כבד תקינים, תזוזות ידים רגלים. כל זה בניגוד לתיאורים המחרידים ששמעתי מהרופאים. הם כן מצאו משהו קטן, ראו באולטרהסאונד מוח את אותו מבנה מוח שראוי במהלך ההריון. אבל בניגוד למה שאמרו לי לא היו בעיות ראיה או תפקוד שצפו שיהיו. כל הבדיקות שעשו היו תקינות. למרות זאת הם אמרו לי שרק הזמן יגיד.

הברית של הילד שלי הייתה ביום הכיפורים, פרשת עקידת יצחק. עבורי זה סוג של סגירת מעגל. לאורך כל הדרך הייתה מעין עקידת יצחק הפוכה. זה היה סימן בשבילי. זכרתי שהרב דוד אבוחצירא אמר שכל הדינים יתבטלו, הילד נולד בשבוע 41+2, מאוד מאוחר, בצאת ראש השנה והברית הייתה ביום כיפור. בדיוק עשרת ימי תשובה. הרגשתי שביטלו מעלינו את הדינים של השנה הקודמת והוא נולד בתחילתה של שנה חדשה, אחרי שעשינו תשובה ותיקנו את עצמנו והאמנו. נתנו לילד את השם 'ארי דוד', השם הזה הלך איתנו כבר מתחילת ההריון, ואחרי כל מה שעברנו בהריון החלטנו להעניק לו את השם ארי - על שם האר"י הקדוש ושיהיה חזק כמו אריה, ודוד - על שם דוד המלך והרב דוד אבוחצירא".

ההורים שלי

"חשוב לי מאוד לומר כמה מילים על אבא שלי. כשאבא של חזר בתשובה הוא עשה שינוי גדול מאוד במהירות. אנחנו לא כל כך קיבלנו את זה, חשבנו שעובר עליו משהו לא טוב. הוא זרק את ההגיון שלו ודיבר איתנו רק במונחים של השם וזהו. הוא זרק את האני שלו, את ה'אני ועוצם ידי'. פתאום, כשהייתי ברגע של משבר והטבע וההריון היו כל כך נגדי, האמונה והכוח של אבא שלי נתנו לי כוח. אני לא יודעת איך הייתי עוברת את כל התקופה הזו בלי הכוח מאבא שלי שהיה אתי. הוא לא עזב אותי לרגע והחדיר לי שיש אמונה, שיש ניסים, שיש השם ורק הוא קובע והרופאים לא יודעים על מה הם מדברים, שתפילה משנה מציאות וגורל וכשאנשים מתקנים את עצמם השם רואה את זה. אבא שלי נתן לי המון כוח לעבור את התקופה הזו. את כל המסע הזה עברנו אני ובעלי ביחד עם אבא שלי ואשתו במשך ימים ארוכים.

אמא שלי היא אישה מאמינה ועמדה מאחורי לאורך כל הדרך, אבל היה לה קשה להבין איך אני מבטלת את מה שהרופאים אמרו והולכת לפי מה שאומר הרב. זה היה שינוי דרך רציני, שינוי מסלול מאוד מאוד רציני של כל האני שלי עם הרקע בו גדלתי 28 שנה. היא תמכה בי והיתה איתי וחיזקה כל בחירה שלי, אך האמינה שעלי לקבל החלטה מושכלת שמשלבת בין המלצות הרופאים לאמונה. היה לה מוזר לראות אותי זורקת את ההיגיון, אבל כמוני, היא הייתה נגד הפלה וליוותה ואתי יד ביד לאורך כל הדרך.

תמיד האמנתי בקדוש ברוך הוא, אבל אף פעם לא נאלצתי לבחור אם אני הולכת עם אמונה או עם הרופאים והטבע. זה היה הרגע שבו לא יכולתי להמשיך בדרך בה גדלתי ולנסות לשלב בן הגיון לאמונה. לא הייתה אפשרות כזו. הייתי צריכה לעשות בחירות חותכות, האם אני הולכת עם הרופאים או עם מה שהרב אמר לי. רצית להוכיח לקדוש ברוך הוא שאני הולכת אתו באמונה שלמה ותמימה.

אבא שלי נמצאת בקבוצת הוואטסאפ של 'מוקד תהילים ארצי' ודרכו גם אני הגעתי אליכם. אני רוצה למסור לקוראי האתר דבר אחד: יש רופאים, יש רפואה, ויש השם אחד ויחיד, הוא זה שיקבע מה יהיה ולא אף אחד אחר. כשהולכים עם אמונה, אמונה חזקה, אמונה אמתית, יש ניסים". 

חשוב לש. להוסיף את הדברים הבאים לפני שהיא מסיימת את הסיפור האישי והמדהים שלה: "קרה לי נס, כל התיאורים המזוויעים, המפחדים והבלתי נסבלים של הרופאים, שאני עומדת לגדל ילד פגוע ברמה קשה מאוד, ילד שיגיע לעולם ויסבול סבל אכזרי, לא התרחשו! הרופאים ממשיכים לראות גם היום את הממצאים שראו בהריון במוח. במהלך ההריון הם אמרו לי שהילד לא יכול להיוולד בריא אבל אירע נס והוא נולד בריא. כל הבדיקות שלו תקינות. הם עדיין נשארים עם ספק לגבי העתיד, גם כיום הם מסרבים לחזור בהם מן האבחנות. עבורי לא מדובר ב'ספק נס' אלא בנס של ממש. אני רוצה להקדיש את פרסום הנס הזה להלל את שם השם ולבריאותו של בני וחיזוק נשים אחרות שעוברות משברים דומים בהריונות שלהן".

קיימתם את אחת הסגולות המופיעות באתר וזכיתם בישועה מעל הטבע? אנחנו רוצים לשמוע את הסיפור שלכם. שלחו אלינו למייל: mokedtehillim@gmail.com את הסיפור האישי שלכם, עזרו לנו לחזק את קוראי האתר ויחד נצליח בעזרת השם לזכות את הרבים. לקריאת סיפורי ישועה בעקבות קיום סגולה לחצו כאן

סגולה אדירה לרפואה שלמה.
מחר נפיץ את שם החולה היקר/ה ללבכם לאלפי אומרי תהילים, ובע"ה נתפלל לישועות ביחד אתכם! 
לפרטים לחצו כאן